משט דקר 2004
שיוט הדקר 2004 כמו בכל שנה גם הפעם שיוט הדק מהווה חגיגה לעין וללב. הכל שונה פה מכל שיוט רגיל שאנחנו מכירים וחווים. נתחיל הטכס הפתיחה המרשים כל פעם מחדש כשעשרות רבות של כלי שייט שונים ומגוונים חגים סביב הצוללת המגונדרת. בדרך כלל הכל על מי מנוחות כשמדי פעם סירה זו או אחרת גורמת למעט לחץ עודף אצל שכנותיה אבל בסך הכל כולם מגיעים ליהנות ולהתרגש. מניחים זרים ומפריחים בלונים וכל אחד בדרכו נזכר ב-69 לוחמים שירדו למצולות הים ומדינה שלמה שלא פסקה לחפש עד שמצאה. לא שמסכת השמועות חדלה מלהתקיים אבל לפחות הם נמצאו. הם שם נחים על משכבם בתהומות ים והם נמצאו על הנתיב. לא הרפתקנים ולא סוררים. מייד בתום הטקס עם הישמע קול הצפירות מכל הנוכחים החלו הסירות להתפזר לכיוון הים. הצוללת ומלוותיה מחיל הים פנו לנמל, הכרמלית הנושאת את משפחות החללים פנתה לקישון, חלק מכלי השייט החלו את מסעם לעכו, חלק לקו הזינוק. מזג אויר נפלא עם רוח אידיאלית לשיוט הרימו את מצב הרוח של כל המשתתפים. מעט מבוכה בקרב השייטים שאינם מזהים את הקו אבל אחרי הנחיה קצרה זה מסתדר וכמעט בשעה היעודה הדגלים מונפים ונשמעים אותות קוליים והסנוניות מזנקות. ארבעה סנוניות מחליטות לזנק במפנה שמאלי מהמצוף בניגוד לקונבנציות ומרוויחות בגדול. הן מובילות את השיוט ולא נאלצות לפנות לאף אחד. יתרון המצוף ברור ומוחלט אבל לא ידוע עדיין האם שמאלי או ימני. הרציניים מבין שייטי היכטות האמורות לזנק במקצה הבא חוזרים לקו לבדיקה נוספת. HP Way לא מפסיקה להתרוצץ ולבדוק, ולראות ולנתח. הזינוק מגיע ו- HP Way התמקמה בצורה אידיאלית ליד המצוף ומזנקת במפנה ימני דוהרת לכיוון החוף. לרגע זה נראה כמו הימור מסוכן. מרבית הספינות לוקחות עומק ורק ארבע רצות אל החוף. הרוח מערבית מתחילה להתחזק. הסירות מתרחקות ממני ואני מתקשה להבחין מי זה מי ומה בדיוק קורה. ברור בהחלט שמי שיתקרב לחוף יתחיל לחגוג על ההחזרים מהכרמל ויוכל לחדד יותר מכל אחד אחר. השאלה האם זה יספיק? האם הרוח לא תשתנה? אם תתחלף צפונה בשלב מוקדם – הקרובים לחוף ישלמו את המחיר. בינתיים נראה שהחילופים עושים עמם חסד למרות שהם צריכים עוד גלס עומק. E-22 מזנקות ושוב אכזבה בלב. היה להם כל הזמן שבעולם להסתכל וללמוד מזינוק הסנוניות והיכטות ו...לא עשו זאת. שוב זינוקים מהסירה בימני, שוב לוקחים עומק. אנחנו מתחילים לנוע לכיוון המצוף לא מצליחים להדביק את הצי חולפים פה ושם על פני יכטה זו או אחרת. ניתן לראות מי בא להתחרות כדי לנצח ומי בא להתחרות כדי ליהנות. יש את המאזנים, המרוכזים, המקפידים ויש את אלה שיושבים בקוקפיט מפטפטים ושותים. HP Way מגיעה למצוף ראשונה ונראה מהמרחק שלנו כאילו היא מושכת עוד קצת מערבה להרוויח חילופים לקראת הלג השני. אנחנו פונים לעכו. לקראת עכו אנחנו מזהים את המצוף הצהוב ו- HP Way מובילה בבטחה. שוב אני מתנצל אם אני לא מדייק אבל מהמרחק שבו היינו נראה שהם מניפים ג'ניקר ואחריהם 3 ספינות נוספות. ואז היה משהו מוזר שנראה כמו טעות טקטית. הג'ניקר יורד והחלוץ נפרש אבל רק לדקות ספורות בעוד הסירה מחדדת. אז עולה הספינקר וחוזרים להפליג רגיל, מקיפים את המצוף ואת ההפלגה לקו הגמר אני רואה כבר מהשובר של עכו. HP Way חוצה ראשונה ממתינה לבאות אחריה מודדת במתח את הפרשי הזמן. מאריס חוצה כ-4 דקות אחריה (לא מדאיג בכלל) וה-Blue Wave 4.5 דקות. זה אמור להספיק. המפרשים מקופלים והם מפליגים לנמל. שאר הספינות מתקבצות זו אחרי זו ומתכנסות לנמל מחליפים חוויות וצוחקים. בגמר טקס נוסף של ברכות וחלוקת גביעים שגם הוא מוזר בדרכו כשמעורבים בו בני משפחות לוחמי הדקר, צוללנים בעבר ובהווה, שייטים ואורחים. מחליפים חוויות על הדקר, מחליפים חוויות על השירות בצוללות, מחליפים חוויות על השיוט הנפלא ושייט בכלל, מחליפים חוויות על זאב אלמוג הי"ד. זהו. עוד שיוט נפלא ומוצלח לזכר 69 לוחמי הדקר שאבדו ונמצאו במצולות הים. כל הכבוד לוועדה המארגנת, לחיל הים, עמותת דולפין, נציגי המשפחות ויוחאי שארגן והרים משט נפלא כל כך.
