"תופעת הזבוב"

[ירקרק]

"תופעת הזבוב"

התופעה מאוד מוכרת - זבוב טורדני, המרחף סביב פניו של האדם, לכשינחת, לרוב יתיישב על פיצעון קטן שיש על פני האדם. זאת, למרות ששטח פני האדם הבריאים, גדול הרבה יותר משטחו של אותו פיצעון. גם בחיי החברה שלנו, בעיקר בחיי הזוגיות שלנו, אנו נוהגים לרוב על-פי "תופעת הזבוב". אף-על-פי שקיימים המון יתרונות ומעלות בחבר/בן-הזוג, אנו מתעלמים מהם ומתמקדים דווקא בחסרונות שלו. לפעמים נדמה, שהיחס שלנו לאדם שלדעתנו, קיים באופי שלו חסרון מסוים, דומה לשולחן שאחת מרגליו חסרה - אף שעדיין שלוש מרגליו עדיין קיימות, אנחנו לא מחשיבים אותו כשולחן עם פגם, אלא הוא נחשב לחפץ שאין בו צורך המהווה מטרד. מהי הסיבה לכך?! האם זה נובע מהשאיפה-נטיה שלנו לשלמות? (שאיפה חיובית שהתוצאה שלה שלילית) או אולי, זו תוצאה של קנאה ותחרות? (קל יותר לראות את הזולת נחות מאיתנו) ירקרק (מהרהר בעקבות שיחה בצ´אט)

 

[הנוסע השמיני]

שולחן עם שלוש רגליים...זה תלוי אייך

...הן ממוקמות... מבחינה מתמטית גרידא, שלוש נקודות מגדירות מישור שעליו יעמוד השולחן.(שתי נקודות מגדירות קו, נקודה אחת מגדירה את עצמה). זאת אומרת שאין פגם בכלל בשולחן עם שלוש רגליים, לפעמים זה אפילו יפה. שולחן זה לא אמור להתהפך כלל, כי המתכנן והייצרן ידאגו למקמם כך שנקודת שיווי המשקל לא תמוקם מעבר להיטלו על פני המשטח ושקול הכוחות לא יוצר מומנט שגדול מאפס. שולחן בעל ארבע רגליים לא חייב להתהפך, אבל הוא נוטה לעשות זאת כך כי שקול הכוחות ושקול המומנטים יותר גדולים מאפס, הסיבה יכולה להיות כוס קפה על קצה השולחן או מרפק של ילד שובב. גם מבחינה אסטטית שולחן של ארבע רגליים כאשר חסרה לו אחת, פשוט לא יפה. הזבוב בא לפצעון על הפנים מסיבה פשוטה: "ריח הדם". אין כאן עניין של שאיפה לשלמות, יש כאן עניין של שמירה על בריאות... לא בריא ששולחן יתהפך על רגלייך(עם קפה חם על חלצייך)... לא בריא שזבוב מוצץ לך את הדם... לא בריא להתעסק עם אנשים פגומים... תחרות בדר"כ זה בריא, מוציא את המיטב שבנו... קינאה זה עניין אישי, יש כאלו שזה הכוח המניע שלהם לתחרות... יש כאלו שזה לא מזיז להם, הכוח המניע שלהם הוא מצויינות כלפי עצמם...וזה מתבטא גם כלפי הסביבה כניגזרת מהתכונה...

 

[פנטזיה נשית]

חוששת שזו תופעה אחרת

נכנסתי הבקר מתוך מטרה לכתוב משהו והקדמת לכתוב ועשית זאת יפה ממני. מזה ימים שאני משקיפה על התנהלות שיחות, מאד מכוערות בעיני, לגבי אחד החברים בפורום שהתבטא בצורה פחות מקובלת לגבי נושא שמישהו החליט שהוא לא נושא בקונצנזוס או שמישהו החליט שלא כך צריך לומר. אנשים לא טרחו לקרוא עד הסוף ולהבין את המסר, אלא העדיפו לפצוח בריקוד חרבות מסביבו. עקבתי אחרי השיחות אז וגם אחרי השרשור בפורום ולא הצלחתי, למרות מאמצי, לראות את חטאו הגדול והנורא. ראיתי דעה מאד אמיצה לגבי פשע שנעשה בחברה לא ראיתי הסכמה עם הפשע, לא תמיכה בו אלא מילים מלב כואב לגבי פשע מסוג זה. אדם אמר דעה וחטף יריות מכל כיוון. ומאז, בכל פעם שהוא נכנס לצ´ט קמה עדת אנשים ומנסה לגרש אותו בבושת פנים אלא, שלהערכתי, הוא מאמין במה שאמר והוא לא ילך לשום מקום והוא יגן על דעתו כמו כל אדם נורמלי מן הישוב ומי שחזק כמוהו וחושב שהוא צודק מן הראוי שיעמוד לצידו. כמות המילים המכוערות שראיתי פה לאחרונה, ולצערי זו לא פעם ראשונה כי כל פעם יש "קרבן" תורן, היא כל כך גדולה וכל כך מבישה: את הכותבים את הקוראים ובכלל את הפורום זהו פורום תמיכה והנה יש בו אנשים שלפעמים תומכים אבל כשהם כותבים את מילותיהם המכוערות אחר כך כל תמיכה שלהם נתפסת בערבון מוגבל. המשונה מכל הוא שגם אנשים שנכנסו ברגע מסויים לצ´ט פתאום הם "בחבר´ה" הם לא יודעים מה נכתב קודם אבל הם מייד משתלחים תופעת העדר המבישה - בהתגלמותה הוירטואלית. לא מאמינה שאנשים שאינם יושבים מאחורי מסך היו מעלים על דעתם לנהוג כך. מאמינה גם שהתומכים באותו אדם שולחים לו את תמיכתם מאחורי מסכים שחלילה לא יראה והם לא יהיו קרבן להתקפה הבאה. זו לא פעם ראשונה שאני רואה זאת וזו לא פעם ראשונה שאני תומכת במי שאני מאמינה בו. לא השתתפתי בחגיגות כבר שלש פעמים ותמיד אמרתי את דברי אותם דברים שאני מאמינה בהם. עושה זאת גם הפעם עם לב מאד כואב ומדוע כואב? כי חשבתי, כל פעם לתומי שלמדנו לקח שהפעם זה יהיה אחרת אבל זה לא! וזה מכאיב וזה מצער וזה כמעט מייאש אבל אני לא אדם שיתייאש אז עכשיו אומר במילים ברורות: נוסע, הפעם זה אתה: אני מאמינה בך. מאמינה שאין בך שמץ של רוע ומאמינה שאתה הוא איש של חברות אמיתית ואם חבר שלך יהיה אי פעם בצרה תהפוך עולמות כדי לתת לו כתף תומכת אומרת את זה בריש גלי לא פוחדת להיות מטרה חדשה של אף אחד לי נמאס מהמילים הרעות ונמאס לי מהנסיונות הוירטואלים של כמה אנשים להכות את האנשים שלא בברנג´ה מקווה שמישהו יקרא את דברי וינסה להבין גם מה אמרתי, לפני שיתקוף אותי, הפורום הזה נועד למטרה מסויימת ואנחנו מחטיאים אותה לא בגדול ב-ע-נ-ק.

 

[מביטה בצד]

פרשנות אישית

קראתי את מה שכתבת כאן פנטזיה. לגבי החלק הראשון, מסכימה איתך שאכן ההתנהגות של שליפת חרבות, פופלארית ככל שהפכה להיות פה, אינה מכבדת לא את שולפי החרבות ולא את המקום. לגבי החלק השני, לא יכולה לדבר בשם אחרים, אבל לי אישית, הבעיה לא היתה עם הדעה אותה הציג הנוסע, אלא עם הדרך בה הציג אותה. אם כולנו אמורים להתנהג בצורה בוגרת ומכובדת,לכבד את עצמנו ואת שאר כותבי המקום, למה ומדוע ההגנה היא על הנוסע? (ממש לא מנסה לפתוח חזית חדשה של התקפה). יותר מפעם אחת, "זכה" להערות על דרך התבטאותו ולא שינה אותה. איך את מצפה שתגובותיהם של אחרים אליו ישתנו לשפה מכובדת יותר?

 

[גלית יחידה]

לא תוקפת

פנטזיה , אני מסכמיה איתך כי הפורום נועד לתמיכה ולא להתנגחויות אישיות ובוודאי לא לשליפת חרבות, ובכל זאת אני מרשה לעצמי לחלוק על חלק מדברייך ומקווה שלא תראי בהם התקפה אישית כי אין בכוונתי לעשות כך. לדעתי יש להבחין בין הודעות ובקשות לתמיכה לבין הודעות שמעלות נושא לדיון, נושא ההודעה שמדובר בה היה נושא לדיון, ואני מסכימה איתך כי כל אדם זכותו לכתוב את דעתו גם אם היא יוצאת דופן וגם אם אינה מקובלת על חבריו ואין מחלוקת על כך, אותו חבר שאת מגנה עליו פגע באופן אישי באנשים שונים בהודעותיו (אינני יודעת לצרף כישורים ) ועל כך קיבל פידבק בהתאם, הוא היה חסר רגישות כלפי אחרים וחברים הגיבו להודעותיו בהתאם, ואני לא כל כך בטוחה מי האשם שהדיון הפך להיות אישי ופוגעני (מישהו כתב כאן שלטנגו צריך שניים ) ואיבד מערכו והפך להיות זירת התגוששות. (שלדעתי אין לה מקום כאן בפורום ), הדבר הקל ביותר הוא להאשים , ולהסיר אחריות , לנוסע ישנה אחריות כמו לאחרים בדרך התנהלות הדיון. אני מסכימה איתך שכל חבר צריך להפנים כי יש דרך תרבותית להעלות נושאים ולדון בהם. אני מסכימה כי אין לסמן בX אדם משום שלא הסכמתי עם דיעותיו, אינני חושבת שצריך לנדות ולהחרים אותו מהחברה משום שדיעותיו שונות, ובכל זאת הייתי מאד רוצה שאותו אדם יסתכל פנימה לתוך עצמו ויראה האם אין בו אשם שהוא מייצר כל כך הרבה אנטי אצל אנשים, האם אין בו כל אשמה. אחזור שוב על דברי אני נגד זריקת אנשים ופגיעה בהם בכל דרך שהיא למרות שדיעותיו לא תואמות את שלי, אני מרשה לעצמי להתעלם ולא להגיב. ועוד דבר קטן נוסף לסיום, פנטזיה כתבת כי אנשים לא קראו את הודעתיו ולא ירדו לסוף דעתו, מאין את שואבת את המידע הזה, האם שאלת אותי אם קראתי את ההודעה? התשובה היא לא. ופנטזיה כל הודעה שאני מגיבה עליה אני קוראת בעיון רב ועד הסוף ( מצטדקת ללא סיבה ) ואם הגבתי באופן שונה ממך או מאחרים יתכן והבנתי לוקה בחסר ( מוכנה תמיד לשמוע הסברים ) יתכן וכך רציתי להבין הודעה מסוימת ויתכן גם שצדקתי. אני מקווה שהבהרתי את עמדתי ללא פגיעה ואם פגעתי מבקשת סליחה ולסיום לא פוסלת אף אדם למרות דיעותיו. אף אחד לא יוכל להכתיב לי כיצד להתיחס לאותו אדם כל זמן שאני לא נוהגת כלפיו באלימות מילולית או פיסית גלית

 

[הנוסע השמיני]

את צודקת, צריך לדבר בנימוס...

...כמו החבר שלך(או לא)...

נ.ב. ראי נא את ההודעה שלו מצורפת...

 

[פנטזיה נשית]

תגובה נקודתית

לא, לא נעלבתי ובהחלט קוראת כל מילה ומסכימה שגם אם לא חושבים כמוני, אפשר להגיב בוודאי כשהכל מנוסח בלשון יפה ונעימה לא מסכימה לשום הודעה פוגעת לא חושבת שזה נכון וצודק לא בפורומים ולא בצ´טים בעיני זה מכוער ולגופו של עניין במקרה זה יצא לי החוצה עכשיו ובצרורות דווקא במקרה נוסע, כי זה המקרה בכותרות בעבר זה היה לגבי שני אנשים אחרים ועכשיו - לגבי הדיון ההוא שבוודאי היה כואב ומכאיב ומעלה נשכחות או לא נשכחות מאוב אני קראתי את הדברים אחרת לא חושבת שכולם יכולים לקרוא אותם כמוני כי כל אחד רואה מהמקומות שלו מה שאני ראיתי היה חיזוק, גם אם בלשון קשה. אבל אני לא רוצה להכנס לזה כי לא רוצה לקיים דיון על הניק "נוסע" מדברת על התופעה של השתלחויות באנשים כתוצאה מדברים שאמרו מדברת על הודעות פוגעניות ומעליבות ללא טעם מדברת על קריאות גנאי בצ´ט לא מתאים לאנשים בגילנו מאד וולגרי בעיני חושבת שאנו צריכים להבין היכן אנו נמצאים ולא סתם לירות ואחר כך לבדוק איפה פגענו זהו ותודה שקראת אותי ואפילו שהגבת לי בחזרה

ואולי זה זמן טוב לומר לכולנו: בואו נפסיק לריב ונתחיל לכתוב כמו בוגרים

 

[נוגעת, לא נוגעת]

את תשומת ליבי תפס דווקא

המשפט שכתבת בסוף בסוגריים. "(מהרהר בעקבות שיחה בצ´אט)" כל כך יפה לראות שיש לו, לצ´אט, היבטים חיוביים שמעוררים חשיבה...

 

[נוגעת, לא נוגעת]

וזה אולי מראה....

את הנטייה שלנו לראות משהו על "רקע". מתקשר לנושא ההודעה שלך. יש לנו נטיה לראות את העניין החריג - לא רק לרעה.. גם לטובה. נקודה לבנה על פני רקע שחור... נקודה שחורה על פני רקע לבן. לשם כך עלינו להתאמן בשכלול זויות הראייה שלנו... אבל.... אתה יודע מה? זה עלול לפעול גם להיפך: אם מתרכזים בנקודה, ומבינים שהיא נקודה בלבד - הריקושטים שלה מצטמקים.....

 

[הנוסע השמיני]

ראיתי את הכרטיס האישי שלך...

...נוגעת לא נוגעת...בתמונה אכן מראה ברור "אי נגיעה"... אין אנו יודעים מה היה לפני ומה יהיה אחרי...הרגע ה"קפוא" הזה בזמן... אבל אם נלך ל"ספרות" נגלה שזאת התמונה של מיכאלאנג´לו "בריאת אדם" בוואתיקן על גבי התקרה...מכאן אנו מסיקים שזה מצב אחרי הנגיעה... לא מצב שהאצבעות נמשכות אחת לשניה בכמיהה, אלא סוף המעשה של בריאת האדם ביום השישי... ומה זה קשור להודעה שלך?... אז ככה: את נתת לנו את הדוגמא של נקודה במרחב כל שהו, שהוא אמור להיות העיקר, אבל היא זאת שגונבת את הדעת...כי היא בולטת...שונה, חריגה... היא המגנט לעין כדי שתיאחז במשהו...ללא אחיזה אין זכות קיום...לדבר כל שהו... אני הלכתי בכיון שבחרת לעצמך...את התמקדת בנגיעה של התמונה(קטע זה הוא היותר מפוסם, הוא משדר משהו), אבל זה רק קטע קטן ביצירה... אני למשל מצרף את הקטע העיקרי מצד ימין של התמונה...האם הוא העיקר?...

 

[הנוסע השמיני]

והינה הצד השמאלי של התמונה...

...האם הוא העיקר?..

 

[הנוסע השמיני]

ומה העיקר כאן?...

...לכאורה זה לא חלל ריק, לא עיגול לא מוגדר... זאת יצירה מורכבת, אבל מרוב פרטים לא יודעים מה העיקר... אז אני אענה לך: העיקר, זה מה שאתה בוחר שיהיה...ניתן גם לשינוי כפונקציה של הזמן...מה שניקרא "קבוע משתנה"...

 

[גאנדאלף האפור]

הברקוד של המחיר ../images/Emo8.gif

 

[הנוסע השמיני]

אתה מאלו ששמים לב לפרטים...

...השוליים... חהחהחההחהחההחה חהחההחה חהחה ח

 

[נוגעת, לא נוגעת]

ואוווו.... כמה תשומת לב!

אתה רואה?! אתה בכלל לקחת את זה למקום אחר.... נכון. העיקר זה.. מה שאתה בוחר שיהיה.

 

[הנוסע השמיני]

בהחלט, זכות הבחירה...

...לפעמים לא בידינו, לצערנו, אבל נעשה כמיטב יכולתנו כדי שהיא תהיה באחריותנו בעולמנו

 

[עיניים]

../images/Emo141.gif מלאכת מחשבת, נוסע

נהניתי מהמונטאז´ים,,,,, ונכון שככה זה בחיים. מרוב פרטים - לא יודעים מה העיקר, ולכן אנו בוחרים את החלקים המתאימים לנו. ואם כבר בוחרים - משתדלים לבחור את הטוב ביותר. הבעיה היא שאותם חלקים, מגיעים אלינו בחבילות חצי שקופות, ורק עם הזמן אנו נחשפים לפרטים שהיו חבויים בפינות,,,, אך היות שטבע האדם הוא להצדיק את בחירותיו, מן הסתם ינסה ל"נפנף" החוצה, להתעלם, להתכחש לאותם חסרונות מטרידים, ורק במיקרים בודדים יתאים עצמו אליהם ויקבלם כ"חלק מהעיסקה". החיים עצמם הם יצירה אחת גדולה וצבעונית,,,,,,

 

[הנוסע השמיני]

יצירת אומנות צבעונית רק שלפעמים...

...יש אנשים שמנסים להפוך את זה לשחור...

 

[נוגעת, לא נוגעת]

איזה יופי,

אהבתי את ההתנסחות: "הבעיה היא שאותם חלקים, מגיעים אלינו בחבילות חצי שקופות, ורק עם הזמן אנו נחשפים לפרטים שהיו חבויים בפינות"

 

[מביטה בצד]

זבובון קטן

עף באויר. מזמזם מזמזם, מעצבן. לא ממש הבנתי מה הקשר בין זה לבין זוגיות, קנאה, שולחן בעל שלוש רגליים. איך מתחברים להם יחדיו, חפצים שאין בהם מטרד, לאנשים בשר ודם, קנאה וזוגיות. יודעת שיש משהו מאחורי השאלה,(כתבת- "מהרהר בעקבות שיחה בצ´אט"), אבל איפה שהוא התפספסה לי השאלה. אפשר תרגום ??