תום עידן הפמיניזם???

[aaa123]

נגד השואה ליהודים שתומכים בנאציזם

לשוביניסטים מעולם לא היתה מטרה לחסל פיזית את הנשים רק בגלל שהן נולדו נשים כך שאני חושב שההשואה לשחורים שתומכים בעבדות מספיקה. יש לי גם מה להגיד על נושא הפלסטינאים אבל לא אגיד את זה כי אני לא מדבר כאן על פוליטיקה.

 

[ליידיD]

את לא חושבת שהגזמת קצת

בהתבטאויות שלך?? ובכלל מה זאת אומרת שאת בדרך כלל לא אוהבת נשים שמדברות נגד פמיניזם.. מה זה הסטריאוטיפים האלה??

 

[augustus]

ממש, ממש לא אוהבת

כאלה נשים. אין קשר לסטראוטיפים, לא מדובר בדעה קדומה לגבי אוכלוסייה מסוימת, אלא בהתייחסות לעמדה. ללא התייחסות לעמדות למיניהן, כולנו היינו חסרי דעה. מי שקובעת עמדה, צריכה להיות מוכנה שלא יסכימו איתה, ובמקרים מסוימים אף יכעסו עליה.

 

[מירי,]

האושר והפימניזם...

אישה שמגדירה עצמה פמיניסטית אמורה להיות יותר מאושרת רק מכיוון שהיא מממשת את עצמה... בבית ועם הילדים או בקרירה מרשימה, אבל בדרכה שלה! כפי שהיא רוצה! ונשים צריכות להיות פמיניסטיות? כן ! אבל גם הפימיניזם (על זרמיו)היום עדיין לא נותן תשובות (האם אי פעם ייתן?) אני תמיד מאמינה שהשורש הוא בחינוך נכון! ואולי בעצם זה שהיית אישה בעלת דעות , השכלה וקריירה משלך חינכת את ילדייך... וכולנו נלמד ונחנך את ילדיינו לכך שגם האישה וגם האיש זכאים לשיויון הזדמנויות שיויון חובות וזכויות אולי הדור הבא (או זה שאחריו) כבר יהיו לו הדברים מובנים מאליהם... שאישה יכולה להרויח יותר מהגבר (וזה לא פוגע באגו שלו) שהאיש יכול להשאר בבית ולדאוג להחזקתו ולטיפול בילדים (וגם זה לא פוגע באגו שלו והוא יכול אפילו להנות מכך..) גם אני לפעמים חושבת שאנחנו רצות מהר מדי, אבל אני יודעת שאם לא נרוץ מהר לא נגיע לאט לשום מקום! לצערי (ממה שאני מכירה) מעט מאוד נשים שמגדירות עצמן פמיניסטות בוחרות מתוך כך להשאר בבית , ומעט מאוד נשים שאינן מגדירות עצמנן פמיניסטיות "עושות קריירה" ... היום מחנכים אותנו (הנשים) שעלינו לצאת ללמוד ולעבוד וכד... וכשאישה מחליטה להשאר בבית משום מה מורמת גבה, ועוד יותר מכך הרבה פעמים היא מרגישה לא טוב עם עצמה בשל כך...

 

[ליידיD]

מאד מרגש שיש הענות ותשובות

אני שמחה שיש תגובות, למרות שאני לא כל כך מסכימה. נכון, אני נמצאת עכשו במשבר זוגיות, אבל לא רק בגלל הבעיה האישית שלי . אני רואה נשים סביבי ושואלת את עצמי האם אנחנו לא רצות מהר מידי? אני שואלת את עצמי איזה מסר אני צריכה להעביר לבתי בת ה18 (אולי זה כבר מאוחר מדי?) . האם עליה להתמסר למה שמענין אותה, ללמוד ולהתקדם בעבודה ובקריירה למרות שהדבר עלול לפגוע בה כשהדבר יגיע לכדי נישואין, ילדים וכו´?. או שאולי לה יהיה קל יותר כי גם בן זוגה יבין שצריך שיהיה שוויון בתפקידים ובנשיאת עול האחריות בבית.

 

[אלת הירח]

קודם כל

לדעתי הנערים בגיל של בתך בכל אופן קצת יותר פתוחים לנושא מאשר אנשים בגיל של בעלך. שנית, זה נורא תלוי מה יותר חשוב, וגם איזה גבר מוצאים כי יש גברים שתומכים בנשים הקרייריסטיות שלהם ולא מרגישים מושפלים מזה שהם משתתפים בעבודות הבית או מרוויחים פחות מנשותיהם (ואני לא מדברת באויר. אני מכירה כאלה.)

 

[augustus]

זאת יכולה להיות שאלה לא קלה

את בתי אני מחנכת לפמיניזם טהור, אבל אפשר להבין את הנקודה שלך. את חוששת שתחנכי את בתך לשיוויון כאשר בעצם רוב החתנים הפוטנציאליים מצפים לאישה קטנה, או מה שלא יהיה, אבל לא פרטנרית שווה בכל. אבל זה יכול לפגוע גם בכיוון ההפוך. ההורים שלי הכניסו לי לראש מגיל שלוש עשרה, אם לא מלפני, שהדבר החשוב ביותר לבחורה זה למצוא בעל מוצלח, לימדו אותי שיטות נוסח "לאישה" איך תופסים התן, ואם הייתי מתנהגת בארוחה בדרך שנראתה להם לא נימוסית, הם הציעו לי ללמוד מעכשיו נימוסי שולחן לפני שאגיע עם בחור צעיר ונחמד למסעדה ואעשה בושות. היום אני בת שלושים, וזרקתי מזמן לפח ההיסטוריה את כל מה שהוריי לימדו אותי על היחסים בין המינים. האמת היא, שאני די בזה להם. ובכן, הדבר הנכון בעיניי להציג בפני הבת את כל האופציות ולתת לה לעשות בחירה אמיתית. אבל לזה קוראים תפיסה פמיניסטית .

 

[לאה_מ]

הבת שלי אמנם רק בת חמש

אבל אני מאד מקווה שהיא לא תבוז לי בגיל 30. אני מנסה לחנך אותה כשכל האופציות פתוחות. היא, בכל אופן, גדלה בבית שבו הדוגמא היא שלשני ההורים יש קריירה, שניהם מרוויחים משכורות נאות, ושניהם לוקחים חלק בתפקוד של היחידה המשפחתית. אני מניחה שהדוגמא הזו תהווה את הנדבך העיקרי בתפיסה של בתי, וגם אם היא תרצה (משום שכל האופציות פתוחות, כפי שאמרנו) "לתפוס" לעצמה גבר ו"להחזיק" בו, אני מניחה שהיא תצטרך להסתמך לשם כך בעיקר על עצות ב"לאשה". לכן אני מניחה שלמעשה לא כל האופציות תהיינה פתוחות בפניה, שהיא תגדל על חובה של האשה לקחת חלק בפרנסת המשפחה, ומי יודע - אולי בעתיד היא תכעס שחינכתי אותה כך... כרגע אני עושה כמיטב יכלתי.

 

[AYELET1]

היי ליידי D

אם היית יושבת בבית, רק בגלל שבעלך מצפה ממך, היית מאושרת? השאלה אולי קצת קשה, ואני מתנצלת, אבל את בטוחה שנישואיכם היו מוצלחים אז? כשצד אחד מרגיש כבול, בניגוד לרצונו? אינני חושבת שהעניין הוא כן או לא פמיניזם, אלא יש צורך למצוא את שביל הזהב בעניין (כמו גם בכל עניין אחר, כדי לקיים מערכת יחסים מוצלחת). כלומר לבדוק מה הן הנקודות שעבורך הן "יהרג ובל יעבור", ומה הן נקודות אלו עבור בן הזוג. ואז להחליט על מה לוותר ועל מה לא. הרי פמיניזם אינו מסתכם בסוגיה אחת ויחידה, אלא כולל בתוכו נושאים רבים. למשל, האם ילדיכם יקראו בשם משפחתו של הגבר בלבד, או ב-2 שמות המשפחה. מי מסדר את כל ענייני ביה"ס (בד"כ האמהות...), האם את מוכנה לא לעבוד (וזו נראית לי נקודה בעייתית במיוחד בנושא הויתורים! כלומר קשה יהיה מאד לאישה, החפצה לעבוד מחץ לבית, לתפקד בתור ע.ב. רק בגלל שכך רוצה בן זוגה).

 

[ניתאי77]

אני לא חושב שתם עידן הפמיניזם

אני חושב שהפמיניזם עודנו חי ועדיין לא הגיע למטרותיו. אני לא יודע איך הפמיניזם בא לביטוי בביתך, אבל אם זה בגללו, עצוב לי לשמוע שבעלך לא יכל להתמודד עם הפמיניזם שלך, בכנות. אחת הבעיות של הפמיניזם הוא שהוא לא משקיע מספיק בהכנסת הגברים לתמונת השיוויוניות. הכוונה שלי היא שהשיוויוניות באה מנקודת מבט נשית בעיקר, והרבה גברים לא מצליחים להיכנס לרוח העיניינים בגלל שהם מרגישים שהמסיבה היא של נשים בלבד, ושלא נותנים להם שום דבר, ולפעמים הם אף מרגישים מותקפים ע"י הפמיניזם )כי לפעמים באמת מתקיפים אותם על היותם "גברים" ולא מנסים להבין אותם(. הבעיה היא שבגלל ההזנחה של הגברים בפמיניזם היא שהרבה פעמים בגלל שגברים לא השתחררו מספיק, אז לצערי הרב מאד הרבה זוגות מתפרקים, פשוט בגלל חוסר הבנה של הגברים את השאיפה של הנשים לשיוויון, ובגלל חוסר ההבנה של נשים את הצורך בבסיס בטוח של גברים להגדרה של גברים-הצורך בבסיס התנהגות בטוח. אבל עם כל הצער שמלווה את המהפיכה וההתפתחות הפמיניסטית, הדרך עצמה נכונה. האושר לא מובטח לנו )הפמיניזם אגב, לא מתייחס לאושר, אלא להרחבת ההזדמנויות אליו(, אבל אפשר להתייחס אל המאבק הפמיניסטי בבחינת "העבודה היא שלנו אבל לא בשבילנו". מה שכן, מתינות והבנה הן לדעתי הדרך הטובה והנכונה באמת כדי לקדם את הפמיניזם, אבל כגבר, אני אומר לך שהמטרה צודקת ושהפמיניזם חשוב לגברים ולנשים כאחד. שוב, אני ממש מצטער לשמוע על הפרידה שלך מבעלך, אבל אל תפסיקי להאמין בצדקת דרכך.