תוהה

הבת של2

New member
תוהה

שלום לכולם, אמי (64) מגלה בשנים האחרונות התנהגויות שאיננו יודעים אם הן קשורות לאלצהיימר. הבעייה העיקרית היא, שהיא לא מסכימה בשום אופן ללכת להיבדק, לברר או לשאול. לרוב היא מתכחשת לעובדות שאנו מציגים בפניה. רוב ההתנהגויות קשורות בזיכרון שלה. היא מתקשה לזכור שמות של מקומות בהם ביקרה, לא זוכרת את הדרך לבית ילדיה ונכדיה (שם ביקרה מאות פעמים). היא לא זוכרת שמות של קרובי משפחה רחוקים יותר, מתקשה לזכור גם למי הם קשורים ("זה הבן שת הבת דודה?"). היא לא זוכרת איפה החנתה את האוטו כשיוצאת מהסופר. גם בהבנה שלה יש התדרדרות. היא מתקשה להבין דברים שבעבר הבינה כמו פוליטיקה, כסף. אמא מתקשה בקשרים חברתיים. מעולם לא הייתה בעלת חברים רבים, אך בשנים האחרונות האנשים היחידים שהיא נפגשת איתם, הם חברים משותפים שלה ושל אבא. היא מתקשה לנהל שיחה חברית, לא מוצאת את עצמה באירועים. היא פונה לאנשים זרים ברחוב על מנת לספר להם בדיחות, או להסביר להם הגיון שמצאה במספר הרכב שלהם (!). יש עוד דברים, אך כרגע לא מצליחה להעלות אותם על הכתב. האם הדברים קשורים לדעתכם לאלצהיימר? איך ניתן לדעתכם לשכנע אותה ללכת להיבדק? איזה רופא מאבחן אלצהיימר? נוירולוג? תודה על העזרה! הבת המודאגת.
 
הרגע ברכנו את רונשחר ומברכים אותך באותה ברכה

אנחנו כמובן לא אנשי מקצוע ותקבלי את דברי בערבון מוגבל. המכלול של ההתנהגויות נראה מתאים לדמנציה. מקובל להניח ש 80% מהדמנציות הן מסוג אלצהיימר אבל יש גם דמנציות אחרות, שאת חלקן ניתן לרפא. הרופאים שמטפלים בדמנציות הינם נוירולוגים ופסיכוגריאטרים. תבררי על רופא שמנוסה בטיפול בדמנציות. אני ממליץ מאד על מרפאה מסויימת שאשלח לך את הפרטים במסר. הרבה מהחולים בשלב הראשון, כשעוד מבינים כמו אמך, מתכחשים למצבם ויודעים לתמרן את הסובבים כאילו הכל בסדר איתם. הם בדר"כ מסרים ללכת לבדיקה כי חוששים מהתוצאה. במקרה כזה צריך לרמות אותם, עד כמה שזה נשמע לא מוסרי ולא הוגן. לא כתבת הרבה על אבא שלך, אבל בדרך הטבע הוא הנפגע העיקרי מהמצב. את והמשפחה צריכים לשתף אותו ולגרום לאמא להאמין שהיא מתלווה כביכול לבדיקה של אבא, שצריך לעבור כבדיקה שגרתת וביקשו שאמא תהיה נוכחת בכדי לענות ולאמת תשובות על מצבו. רופא מנוסה יידע להגיד לכם מה מצב האמא כבר בפגישה ראשונה או שניה, אחרי שיגיעו תוצאות מ CT מוח וכד'. אם מדובר באלצהיימר, מטרת הבדיקות יותר לשלול מחלות אחרות, כי אלצהיימר לא מתגלה בסריקות, צילומים וכד'. מאחל לכם שתתבדו.
 
קשה לברך ברוכה הבאה..

אבל לצערנו ולצערך זה המצב, אני מטפלת בבעל חולה, והסימנים הראשונים שאת מתארת דומים מאוד למצב של דימנציה, כדאי מהר מאוד שתפנו לנוירולוג ,ולשכנע אותה להגיע זה אומנם לא פשוט , כי הם לא חולים אנחנו המטפלים חולים, כדברי בעלי בתחילת הדרך, לא כדאי לחכות שיקרה משהו דרסטי צריך להזדרז. וכמו שכתב יענק'לה לפני תצטרכו להפגין יצירתיות בכדי להביא אותה לאיבחון,אבל אין דרך אחרת! שיהייה בהצלחה. ניצה.
 

ronnyw

New member
מסכימה עם כל מה שטמרו קודמי

אבל ארשום זאת שוב, על מנת לתת לדברים משנה תוקף. הסימנים הם סימני דימנסיה מובהקים. אתם חייבים לקחת את אימא לאיבחון מקצועי, כי לפעמים הדימנסיה נובעת מדברים שניתן לרפא (למשל - קרישי דם קטנים במוח. זה אותם סימנים, אבל דילול דם פותר את הבעיה. לא כל דימנסיה נובעת מאלצהיימר !!) אל תיתווכחו ואל תיתאמתו עם אימא. זה לא עוזר, זה רק גורם לויכוחים, לתסכול ולהתרחקות שלה. "תעבדו" עליה. זה לא קל, זה סותר את כל מה שלמדנו וחונכנו לגבי כיבוד הורים, אבל זו הדרך. תגלי שגם הצוותים הרפואיים שמטפלים בעיניינים האלה מכירים את הטריקים. העיצה שקיבלת מיענקלה מצוינת: עליכם לדבר עם רופא המשפחה, ולתחמן כאילו אביך חולה. היא תלך איתו לרופא, ורופא "ימלא טפסים". ישאל אותה שאלות (כביכול עבור הטפסים) כגון תאריכי לידה, שמות ילדים, מה אכל (אביך) לארוחת בוקר, מתי היה בסרט לאחרונה וכו' וכו'. שאלות תמימות לגמרי, אבל מתוכן הוא יצליח לדעת אם יש בעיה. (כך בדיוק היה עם אימא שלי בבדיקה הראשונה. היא הלכה לרופא "לדבר על אבא שלי" שהיה סוכרתי ובעייתי, ושיתפה פעולה בשמחה רבה...). אפשרות אחרת היא לספר שעל מנת לקבל תשלומים מביטוח לאומי חייבים לעבור בדיקה (אם אימך היא מהסוג שכסף מדבר אליו). כל "שקר לבן" כזה מותר... אני מקווה שתיתבדו, ותגלו שהתופעות הפיכות. אבל אם לא - את מוזמנת לפורום לקרוא, לשאול, להתייעץ.... אנחנו כאן בשבילך.
 
למעלה