(תוהה אם לכתוב את [ט']

[שישמים אחרים]

(תוהה אם לכתוב את [ט']

צרותיי הקטנטנות באמת. במיוחד עכשיו. אבל מי שמכיר אותי לא יכול לדעת לאילו טלפונים עניתי בבוקר, ואיך סיפרתי את עצמי [כטראומה מהלכת, כצלקת, כלא אני אם יש אני] שוב ושוב ואני לבד עם זה. מציעים לי לעבוד לאורך כל היום הזה ואני רק מסכימה. זה עושה לי רע ואני מסכימה. זה עושה לי רע ואף אחד שמכיר אותי לא יכול לדעת כמה כי זה מופרע. ולא אמור להפריע לי אבל הדכאון הזה שלא הולך לשום מקום בחר הפעם בעבודה שלי. היא עושה לי רע. בדרך אליה אני עומדת באוטובוס ושוב מתחילה לרעוד נורא. מהתרופות שעוזרות קצת ועדיין, לא מספיק. זה משהו בי. שבת אצל חברה יקרה ואני נחנקת מבכי, מתאפקת שלא לומר. מבולבל לי. נמאס לי לחפש לי טיפול טוב. נמאס לי לדבר. אני רוצה לישון הרבה ולחלום מעט ולרעוב ולכאוב כי ככה אני מכירה ולמצוא דרכים אחרות זה זבל. ממש ממש זבל.)

 

[פרפר בתוך אגרוף]

זה זבל

עכשיו. עכשיו כשאין טיפול.
אני זוכרת כמה זה קשה, וכמה מפחיד לזוז מהמשבצת הזו שבה את יודעת להקל על הכאב של עצמך- גם אם במחיר גדול, כי הכאב הוא אדיר והפתרון הוא מוכר וזמין ועובד
קשה מאוד לוותר על הפתרון הזה ולהסכים לכאוב נורא בדרך לפתרונות הבאים, הטובים יותר.
הדבר היחיד שאני יכולה לעשות עבורך הוא לתת לך את התקווה ולומר ששווה לעבור את תקופת המדבר הקשה הזו, שבה הכאב הוא גדול ומפרק וחוסר הבטחון הוא אדיר, שווה לעבור אותה ולמצוא דרכים חדשות, כוחות אחרים, פתרונות נוספים.

וכן, אני חושבת שבשביל להגיע לשם חייבים טיפול, חייבים, זו רשת הבטחון במעבר הזה. ולכן שם צריך להשקיע את המאמץ, למרות הייאוש.
שולחת כח.

 

[שישמים אחרים]

תודה על התזכורת, רחלי

הלוואי שזה באמת מדבר זמני. אני עושה כל כך, כל כך הרבה (יותר משאני יכולה לעמוד בו?) כדי למצוא לי טיפול ראוי וקל לשכוח שיש לזה סוף כי, נו, רשימות המתנה ולא דחופה וכו' וכו'. תודה.

 

[No longer]

איך לא עושים את זה?

אני לא יודעת, אנחנו ממש תקועות באותו מקום.
אז אני מבקשת ממך לקחת את הכלים שלך, את הסיר שלך, את הסכו"ם שלך. ולעשות עם עצמך משהו בלי לחשוב, פשוט לעשות. נחשוב מחר, נחשוב מחרתיים, נחשוב כשיהיה אפשר לנשום. פשוט תעשי, כמו שאת מבקשת ממני לפעמים.
את יפהפיה ואהובה ומיוחדת ויקרה ואינטיליגנטית להפליא וקוהרנטית עד מאד, ולפעמים צריך להציג את כל זה כטראומה מהלכת, כצלקת או כלא כל הדברים האלו, רק כדי לקבל את מה שמגיע לך, את מה שהגיע לך, ולא הגיע לידייך עד עכשיו. וזה בסדר, כי זה לא משנה מה ואיך, את פשוט צריכה להתעקש על מה שמגיע לך.
ועד אז, בינתיים, ותמיד. אני אוהבת אותך.

 

[שישמים אחרים]

אני אוהבת גם

וקצת נאלמתי מול התגובה הזאת - אז רק תודה, נו לונגר, ובאמת בואי נעשה ונחשוב אחר כך (

שנאמר: אחרי המעשים ימשכו הלבבות).

 

[ג ר נ י ו ם]

אבל, אבל

למה את מקטינה כל כך את המצוקה שלך?


מחבקת חזק-חזק.

 

[שישמים אחרים]

כי מעבר להיה-לא היה הנצחי, ט'

אני תמיד זוכרת שאם קרה לי, זה היה כמעט. ליד. אני יכולה לספר איך כמעט ראיתי את אח שלי מת, או איך כמעט נגעו בי בניגוד לרצוני, איך כמעט הרביצו לי בבית וכמעט זה וכמעט זה. בפועל? לא קרה לי כלום. ליד וכמעט. וזה מרגיש כל כך לא לגיטימי להתבכיין על זה.

מחבקת חזק-חזק בחזרה.

 

[No longer]

(ומה עם הגם וגם וגם?)

 

[ג ר נ י ו ם]

וגם, שישמים, מה עם זה שהיית ילדה קטנה, ושמערך ההגנות שלך מלכתחילה היה פגוע, במיוחד מול כל ה"כמעטים" האלה?


ואולי (מחשבה חדשה, קצת מעורפלת) בכלל אין כמעט. כי כמעט מת זה אומר שהוא יכול היה למות, וכמעט נגעו זה אומר שיכלו לגעת, ואת ^ידעת^ את זה. הרגשת את האיום. וזה מטלטל את הנפש ואת הראש, ויוצר - טוב, את יודעת - בעיות. קשות.

(סליחה שאין לי יותר מזה עכשיו, מקווה שהכוונה עוברת בכל זאץ)

 

[No longer]

זה המון.

 

[שישמים אחרים]

נכון, ידעתי - ט'

(מהבחינה הזאת בלבד, מזל שאני שומרת את היומנים מאז). אז אני הולכת ברחוב וכל מי שאני אוהבת עומד למות ולא אוהב אותי בחזרה, וכל השאר עומדים לאנוס אותי. אבל אני כבר לא ילדה קטנה עד כדי כך ואני יודעת שזה משוגע ומה אני אמורה לעשות עם זה עד שאמצא טיפול שמכבד אותי ויחזור איתי אל הטראומה כדי לכבד את הילדה הבאמת קטנה ואומללה שהייתי?

אין לך מושג כמה התגובה הזאת היא המון. בטח אם את מתנצלת בסוף.

 

[פרפר בתוך אגרוף]

מצטרפת להודעה המדויקת של גרניום

ומוסיפה, שזה לא משוגע, הפוך,
זו האופציה שקיימת כל הזמן לכולנו אבל כולנו מדחיקים, בונים מנגנוני הגנה כדי לא לדעת ולא לזכור כי הנפש לא יכולה לשאת את הידיעה שכל הדברים האלו עלולים לקרות כל הזמן
ואת לא משוגעת, רק משהו שקרה לך הפך את הידיעה הזו מעמומה ושוכבת בקרקעית התודעה למה שנמצא כל הזמן במרכז התודעה.
אני מאמינה שעם טיפול אפשר לשנות את זה, באמת.

 

[ג ר נ י ו ם]

אני כל כך שמחה שמשהו ממה שכתבתי נגע

(איפה את נמצאת בהמתנה לטיפול?)

 

[שישמים אחרים]

(בעיקר שם,

http://www.b-zion.org.il/pages/907.aspx, ואני מרגישה כל כך אשמה אבל ב-1202 אמרו שזה נחשב).

 

[אלומת האור]

כל כך אני...

 

[שישמים אחרים]

 

[Kalphana Vera]

אני מצטרפת לגרניום

בבקשה אל תקטיני את עצמך, את הכאב, את המצוקות. מגיע לך יותר מזה.
המשפט האחרון שלך, אמרתי אותו לעצמי ולאחרים כל כך הרבה פעמים בתקופה האחרונה, ואני עדיין אומרת אותו, אבל המצב הקיים הוא יותר זבל מדרכים אחרות. הוא פשוט זבל מוכר, אז אנחנו עובדות על עצמינו שהוא עדיף.

(את מזכירה לי שיר של רדיוהד)

 

[שישמים אחרים]

את מעולה ומדויקת

(זה הצלצול של הטלפון שלי, ובאמת המשבר הנוכחי התחיל סביב כמה alarms ו-surprises. חוסר יכולת להתמודד עם שינויים זהו שמי השני). בואי נבקש לנו אחרת...

 

[פרח נובל2]

אני ממש מזדהה איתך!

מרגישה כמוך...

 

[שישמים אחרים]

מחבקת אותך

ושמחה - מצטערת שאין לי מילה טובה יותר, אני מאוד לא שמחה על מה שקרה וקורה לך - שאת מוצאת פה מקום.