תוהה אם להתאשפז
אני מרגישה שאני בצומת דרכים, ואני לא בטוחה באיזה כיוון לבחור.
אני מאובחנת כמופרעת אישיות גבולית- אני מניחה שזה מסביר את הקיצוניות במצבי הרוח שלי. לפעמים אני יוצאת מהבית מלאת ביטחון והחיים נראים לי מאוד פשוטים וקלים.
אך בד"כ אני מאוד קשה עם עצמי, ומסתגרת בבית מחשש שאני לא טובה מספיק להיראות.
במשך שנה וחצי הסתגרתי בבית לחלוטין, ניתקתי קשר עם חבריי ובזבזתי את הזמן שלי בלעשות כלום.
לפני חודשים ספורים מצאתי את עצמי משתלבת שוב בעולם החיצון, הייתי באופוריה.
אך לפני שלושה שבועות, הגיע הדאון שוב ומאז אני מסתגרת. לא מסוגלת לראות איש. אפילו לא איש מקצוע, היה לי היום תור לפסיכיאטרית שלי אך ביטלתי אותו מחשש שהיא תראה אותי.
אני שוקלת להתאשפז מפני שאני יודעת שלכל טיפול אחר אני לא אצליח להגיע ולהתמיד מפני שבכל פעם שיהיה דאון אני אכנע לו ואבריז..
אך מצד שני, אני לא יודעת אם יש פיתרון לבעיה שלי. ובנוסף, אני מפחדת להתאשפז שוב. זו תהיה הפעם הרביעית ואני לא רוצה להיות "הבנאדם הזה" שיוצא ונכנס מאשפוזים למשך שארית חייו
אשמח לייעוץ. אני באמת מאוד אבודה ומבולבלת
אני מרגישה שאני בצומת דרכים, ואני לא בטוחה באיזה כיוון לבחור.
אני מאובחנת כמופרעת אישיות גבולית- אני מניחה שזה מסביר את הקיצוניות במצבי הרוח שלי. לפעמים אני יוצאת מהבית מלאת ביטחון והחיים נראים לי מאוד פשוטים וקלים.
אך בד"כ אני מאוד קשה עם עצמי, ומסתגרת בבית מחשש שאני לא טובה מספיק להיראות.
במשך שנה וחצי הסתגרתי בבית לחלוטין, ניתקתי קשר עם חבריי ובזבזתי את הזמן שלי בלעשות כלום.
לפני חודשים ספורים מצאתי את עצמי משתלבת שוב בעולם החיצון, הייתי באופוריה.
אך לפני שלושה שבועות, הגיע הדאון שוב ומאז אני מסתגרת. לא מסוגלת לראות איש. אפילו לא איש מקצוע, היה לי היום תור לפסיכיאטרית שלי אך ביטלתי אותו מחשש שהיא תראה אותי.
אני שוקלת להתאשפז מפני שאני יודעת שלכל טיפול אחר אני לא אצליח להגיע ולהתמיד מפני שבכל פעם שיהיה דאון אני אכנע לו ואבריז..
אך מצד שני, אני לא יודעת אם יש פיתרון לבעיה שלי. ובנוסף, אני מפחדת להתאשפז שוב. זו תהיה הפעם הרביעית ואני לא רוצה להיות "הבנאדם הזה" שיוצא ונכנס מאשפוזים למשך שארית חייו
אשמח לייעוץ. אני באמת מאוד אבודה ומבולבלת