רחוב האגס 1
New member
תודעת שירות
יש מסעדה מסויימת שכבר כמה שנים אני יושב בה מדי פעם. מזהים אותי שם כלקוח קבוע, ועד היום לא הייתה שום תקרית יוצאת דופן ביני ליבן מי מבין הצוות שם. אלא שהיום עשיתי שם שתי טעויות, לאו דווקא בסדר הזה: שכחתי שם את כרטיס האשראי שלי, ובתור טיפ השארתי רק מטבע של שקל, משום שברגע האחרון התברר לי שזה המטבע היחיד שיש לי שם. אני יודע שזה מעט, אבל זה לא נראה לי כ"כ נורא לנוכח העובדה שבד"כ אני משאיר שם טיפים יותר גדולים, ורק בשבוע שעבר השארתי שם טיפ של 10 שקלים. לאחר כחצי שעה מאז שהלכתי משם ראיתי שכרטיס האשראי שלי לא איתי, ומיד חזרתי לשם. העובד הראשון שהבחנתי בו שם היה, במקרה, מנהל המקום. מיד שאלתי אותו - "נדמה לי ששכחתי כאן קודם את הכרטיס אשראי שלי". מה שהיה לו לענות, היה "ראיתי פה איזה שקל". ניסיתי לא להגרר לעניין, ושאלתי אותו שוב אם מישהו מהצוות לא ראה אולי כרטיס אשראי. מיד הוא שאל בקול רם את המלצריות "ראים אולי את השקל שלו?!" ולברמן שעובד על הקופה, הוא אמר "שכח ת'שקל שלו! תביא לו שקל!". רק היה חסר שהוא ייקח מגהפון כדי שכל יושבי המקום ישמעו. הברמן שלא הבין במה מדובר היסס אפילו אם לצחוק. מיד ניגשתי אליו גם אני, ובצורה הכי עניינית שאפשר אמרתי לו ששכחתי שם כרטיס אשראי. בלי שהיות הוא שלף לי את הכרטיס מהקופה. אולי טיפ של שקל אחד בלבד זה מאכזב, אבל זו לא סיבה להגיב בציניות כלפי לקוח שאיבד את כרטיס האשראי שלו. אם אותו מנהל מסעדה רגיש לגובה הטיפים, מעניין איך שזה שהוא לא זכר שבשבוע שעבר השארתי שם טיפ של 10 שקלים. לא שציפיתי שאת זה יזכרו לי, אבל באותה מידה גם לא ציפיתי שהשקל הבודד הזה יעמוד נגדי כשמתברר ששכחתי שם כרטיס אשראי. כשבן-אדם מאבד כרטיס אשראי הוא נמצא בלחץ מאוד גדול, וזה ממש לא הזמן להריץ נגדו דאחקות על גובה הטיפ שהוא שילם, או להגיב לפנייתו בציניות. מי שעובד בעבודה של שירות לקוחות - אמור להיות מודע לזה. מי שמנהל עובדים שמקום של שירות לקוחות -על אחת כמה וכמה. רק כשיצאתי משם עם הכרטיס, נזכרתי שכשישבתי שם קודם, ראיתי איך משפחה שישבה שם רבה עם אותו מנהל מסעדה על אי הבנה בקשר לתפריט. לכאורה מתבקש שלא אבוא לשם יותר. אבל אני כן חושב דווקא לבוא לשם, לפחות עוד פעם אחת, ולהגיד לאותו מנהל מסעדה שאפשר לצפות למעט יותר ענייניות (אני אפילו לא אומר "רגישות") במצב כזה.
יש מסעדה מסויימת שכבר כמה שנים אני יושב בה מדי פעם. מזהים אותי שם כלקוח קבוע, ועד היום לא הייתה שום תקרית יוצאת דופן ביני ליבן מי מבין הצוות שם. אלא שהיום עשיתי שם שתי טעויות, לאו דווקא בסדר הזה: שכחתי שם את כרטיס האשראי שלי, ובתור טיפ השארתי רק מטבע של שקל, משום שברגע האחרון התברר לי שזה המטבע היחיד שיש לי שם. אני יודע שזה מעט, אבל זה לא נראה לי כ"כ נורא לנוכח העובדה שבד"כ אני משאיר שם טיפים יותר גדולים, ורק בשבוע שעבר השארתי שם טיפ של 10 שקלים. לאחר כחצי שעה מאז שהלכתי משם ראיתי שכרטיס האשראי שלי לא איתי, ומיד חזרתי לשם. העובד הראשון שהבחנתי בו שם היה, במקרה, מנהל המקום. מיד שאלתי אותו - "נדמה לי ששכחתי כאן קודם את הכרטיס אשראי שלי". מה שהיה לו לענות, היה "ראיתי פה איזה שקל". ניסיתי לא להגרר לעניין, ושאלתי אותו שוב אם מישהו מהצוות לא ראה אולי כרטיס אשראי. מיד הוא שאל בקול רם את המלצריות "ראים אולי את השקל שלו?!" ולברמן שעובד על הקופה, הוא אמר "שכח ת'שקל שלו! תביא לו שקל!". רק היה חסר שהוא ייקח מגהפון כדי שכל יושבי המקום ישמעו. הברמן שלא הבין במה מדובר היסס אפילו אם לצחוק. מיד ניגשתי אליו גם אני, ובצורה הכי עניינית שאפשר אמרתי לו ששכחתי שם כרטיס אשראי. בלי שהיות הוא שלף לי את הכרטיס מהקופה. אולי טיפ של שקל אחד בלבד זה מאכזב, אבל זו לא סיבה להגיב בציניות כלפי לקוח שאיבד את כרטיס האשראי שלו. אם אותו מנהל מסעדה רגיש לגובה הטיפים, מעניין איך שזה שהוא לא זכר שבשבוע שעבר השארתי שם טיפ של 10 שקלים. לא שציפיתי שאת זה יזכרו לי, אבל באותה מידה גם לא ציפיתי שהשקל הבודד הזה יעמוד נגדי כשמתברר ששכחתי שם כרטיס אשראי. כשבן-אדם מאבד כרטיס אשראי הוא נמצא בלחץ מאוד גדול, וזה ממש לא הזמן להריץ נגדו דאחקות על גובה הטיפ שהוא שילם, או להגיב לפנייתו בציניות. מי שעובד בעבודה של שירות לקוחות - אמור להיות מודע לזה. מי שמנהל עובדים שמקום של שירות לקוחות -על אחת כמה וכמה. רק כשיצאתי משם עם הכרטיס, נזכרתי שכשישבתי שם קודם, ראיתי איך משפחה שישבה שם רבה עם אותו מנהל מסעדה על אי הבנה בקשר לתפריט. לכאורה מתבקש שלא אבוא לשם יותר. אבל אני כן חושב דווקא לבוא לשם, לפחות עוד פעם אחת, ולהגיד לאותו מנהל מסעדה שאפשר לצפות למעט יותר ענייניות (אני אפילו לא אומר "רגישות") במצב כזה.
