תודעה נטועת גוף

ענתנוי

New member
תודעה נטועת גוף

הפסיכולוגיה נולדה במאה ה-19, עם פרויד, ומתה במאה ה-21, עם חקר המוח. במקומה הולכת וצומחת תורה מדעית חדשה שמבוססת על עובדות ולא על תצפיות והשערות, ועוסקת באדם שהוא גוף/נפש/סביבה במקום ביצור דמוי אדם, פרי התיאוריה עצמה, שמפוצל לגוף ונפש ומנותק מסביבתו..... והתיאוריה החדשה הזו מצליחה לתת תשובות ברורות בנושא אוטיזם, בדיוק בכל אותם מקומות שבהם התיאוריה הישנה נכשלה, הכשילה וממשיכה להכשיל אלפי משפחות. מה זו "תודעה נוטעת גוף"? 1. כל המושגים שלנו, הקטגוריות, ההגדרות וכ"ו הם תוצאה של שילוב בין החושים המוח והשרירים. המציאות עצמה היא שלמה, לא מחולקת ובלתי נפרדת. כלומר - כל מה שאנחנו יכולים לבטא על המציאות הוא לא המציאות עצמה.... 2. כל המושגים המוחשיים הם מטפורת של ראייה, וכל המושגים המופשטים הם מטפורות של תפיסה מרחבית. הכל אמיתי, או לא אמיתי, בדיוק באותה מידה. זה ממש על קצה המזלג, כדי לא להלאות אתכם יותר מדי עם פילוסופיה, אבל איך זה קשור לאוטיזם? מרגע הלידה, ההתנסות החושית-מוטורית יוצרת מפות של המציאות במוח, שהופכות עם ההתבגרות למציאות עצמה - כלומר, המוח מגיב בהתאם למפות האלו, לפעמים גם בניגוד לתחושה המיידית למציאות האמיתית. המפות האלו מתחילות כמו מפה אילמת והולכות ומתמיינות - כלומר מתמלאות פרטים והגדרות ומושגים ומילים וסמלים. אצל אוטיסטים, בגלל הצפה חושית בשלב מוקדם בחיים, התמיינות המפות נעצרת מוקדם יותר מהרגיל, והם ממשיכים לחיות עם מפות אילמות, או אילמות למחצה, כל החיים. זו הסיבה שאוטיסטים נראים הרבה פעמים ל"נורמלים" קצת תמימים, ילדותיים, נאיביים וכ"ו. ישנם הבדלים גדולים (מכאן המונח "הקשת האוטיסטית") בין המפות החלקיות האלו, שיכולים לנוע מקשיים משמעותיים ברכישת שפה ועד לקשיים מזעריים בהבנת קודים חברתיים - אבל יש גם מכנה משותף לכל המצבים האלו, ולכן יכולה לקום "קהילת אוטיסטים" שמגדירה את האוטיזם כתרבות, ולא רק כקושי, נכות או שונות. והתרבות האוטיסטית - תפיסת עולם חברתית/אקולוגית - היא המפתח לטיפול נכון שיכול לאפשר לאוטיסטים לחיות חיים עצמאיים (כשהמונח "עצמאות" הוא גם תלוי תרבות, כמובן) ומאושרים. ורק עוד נקודה קטנה למחשבה: אם המציאות עצמה היא שלמה ובלתי נפרדת, הרי שככל שמפת המציאות במוח תהיה "יותר אילמת" (יהיו בה פחות פרטים), כך התגובה למציאות תהיה יותר מדויקת, נכונה מבחינה בריאותית לאדם עצמו ולסביבתו, וככל שהתרבות כולה תהיה "יותר אוטיסטית", כלומר, פחות ממוינת ומחולקת למעמדות וסטיגמות והיררכיות, כך השילוב של בני אדם עם סביבתם הטבעית (וגם זה עם זה) תהיה נכונה יותר עבור החברה האנושית ועבור הסביבה כולה.... ולכן - מעבר ממודל תרבותי נורמלי למודל תרבותי אוטיסטי ישפר את איכות חייהם של כל המעורבים, נורמליים, אוטיסטים, אנשי אמצע, כלבים, חתולים, צמחים וקופים....
 

abashel13

New member
אולי עדיף תודעה נטועת דנא

שבשונה מהתיאוריות הפרוידיאניות מבוססות מערכת העצבים ומירכוזה במוח כשליט מרשה ומרשתת באופן השראתי/אלחוטי קשרים והקשרים בין פי הטבעת לתאי עצב במוח שמקורם באותו דנא... קרי ידיעה תאית הכוללת בתוכה הן את הפרט והן את המין כולו... ומתקיימת באינטגרציה השראתית מעבר לזמן ומקום.... מסכים איתך לגמרי בעניין המיפוי.. אך נוח לי לצורך צפיה להניח ספקטרום רחב שקוטב אחד הוא מפה אילמת והקוטב השני הוא מפה עמוסת פרטים להתפקע דבר שבהחלט מסביר תמימות, ילדותיות והקשרים לא שיגרתיים ומצד שני את התשוקה לסמן במציאות איזשהם סימנים להתמצאות השונים מסימני הסביבה המוסכמים. לא מסכים לגמרי עם ההנחה שהצפה חושית חוסמת את המיפוי וכן מסכים שחלק עצום מהמיפוי השגרתי מיותר ועל כן נחסם..
 

ענתנוי

New member
בלי מירכוז

קודם כל - לתיאוריה הזו יש כבר שם. אני לא המצאתי אותה. שנית: אין שום עניין של שליטה אלא של אינטגרציה בין כל המערכות בגוף, שמערכת העצבים היא אחת מהן. שלישית: דנא הוא מרכיב בסיסי בכל מערכות הגוף, אבל לא מרכיב משמעותי או אפשרי בניסויים שמחפשים את הקשר בין תנאי סביבה להכרה. לגבי נושא ההצפה החושית - לא לגמרי בטוחה לגבי זה. מצאתי את ההשערה הזו במחקרים אחרים, והתוצאות לא לגמרי ברורות. אני לא יודעת עד כמה זה משנה, כלומר, אם הסיבה באמת חשובה.
 

abashel13

New member
אולי כתבתי לא מספיק בהיר

המוח כמרכז מערכת העצבים הוא חלק מהתיאוריה הפרוידיאנית שהיה כידוע ניאורולוג (רופא עצבים). אני מכיר (לא מכיר בכלל מאמרים מדעיים) גישות המבחינות באינטגרציה בין כלל מערכות הגוף הסביבה וההכרה ואני קושר את כל אלה לאותו דנא... בכל התאים הבונים את מערכות הגוף איזה שלא יהיו יש דנא זהה ומן הסתם זהות הדנא בכל המערכות מהווה גשר בין המערכות... אז אני לא כך כך מבין למה את אומרת שהדנא לא משמעותי או לא אפשרי לניסוי אשמח אם תסבירי.
 

arana1

New member
גם לי יש בעייה עם התיאור של ענת

לדעתי מה שגורם לאוטיסטים הצפה זה העובדה שהם חיים ונוטים לא לצד אחד כמו שענת מציגה אלא מודעים בו זמנית ל2 הצדדים זאת אומרת שתודעתם נמתחת מהמצב הראשוני,הפרימורדיאלי,הינקותי של תפישת מציאות מיידית ולא מפרידה ,ללא הסמלים והמחיצות שיוצרת ההכרה בנפרדות ועד למצבים שבהם "הכל" מסומל ומתועד ומפורט ומדוגם ומסומלץ... זה גם המתח בין הזדהות וזהות שעליו גם דויין כאן לא מעט שמתבטא גם כקשיים ניכרים ואופיינים להזדהות ולהשתלב עם הפתרונות המוסכמים, והנהוגים ככישורים חברתיים ואחרים,לדילמת החיבור וההפרדה,לפרדוקס הקיומי של היותנו נפרדים ומחוברים בו זמנית,אוטיסטים מאוד מתקשים להתמודד עם ההפרדה (וכל מה שמשתמע מכך כמו פרידה ושינוי וההבדלים בין אני ואתה...) ועם החיבור(שנגזרותיו זה השתלבות ואינטגרציה וסינכרון ואוריינטציה וקוארדינציה) בגלל שהפתרונות השגורים והמוכרים והמוסכמים של הסביבה מבטאים ומיישמים תפישה שהיא אמנם יעילה במידה אבל בו זמנית היא גם מאוד מאוד מאוד חלקית ומגבילה ואף מעלה לא מעט בעיות מוסריות ואסטיות ואתיות שאוטיסטים מאוד רגישים להם מטבעם. מה הקשר של הדנא לכל הסיפור ? התפישה של הדנא מציגה פתרון מסויים שהוא הרבה יותר הוליסטי ושלם בגלל שהיא מבוססת ומבססת תיאור של מידע איכותי מושלם בכל חלק ופרט של התמונה זה מודל לא היררכי שבו בכל פרט יש ביטוי של התמונה כולה וקשריו עם הכלל מבוססים על ראיית התמונה כולה אפשר לומר שזה מודל אנרכיסטי במידה ,הולוגרמי,פרקטלי... וככזה הוא מהווה פתרון הרבה יותר עמוק וחיוני לבעיית ההזדהות והזהות ומקומו של הפרט בסביבה ובחברה מהמודל ההיררכי והסמכותי שאוטיסטים לא מסוגלים להשתלב בו כהלכה(זה לא נכון לכולם כמובן,יש גם אספרגרים שדווקא בגלל שהם רואים את המבנה הזה מ"בחוץ" הם הופכים להיות הכי מודעים ולכן נשלטים ודבקים בו ולכן הם דווקא שואפים למעמד מרכזי וגבוה עוד יותר מהאדם הממוצע) הדנא זהה בכל התאים אבל בכל תא הוא מתבטא בצורה שונה והשיוויון הזה בין השונות מהווה את הבסיס לחיים ,מה שגם מחזק את הטענה בזכות המגוון ,החושי העצבי והאני לא יודע מה זו גם הסיבות שחברות שמגלות יותר סובלנות למגוון מאפשרות גם איכות חיים הרבה יותר עשירה ומיטיבה וקיום יותר מוסרי ואתי ויצירתי לכולם וגם בהקשר הזה ראוי שטענת ה"לקות מול השונות" תישקל בכל מקרה בהקשר של המודל שענת הציעה ההסתייגות שלי היא סביב הטענה שאוטיסטים מחפשים מציאות לא מופרדת שלדעתי וממה שאני מכיר אז לא מעט אוטיסטים מחפשים וצריכים מציאות שאינה מופרדת על ידי קווים היררכים אלא מבטאת אינטגרציה יותר מהותית שבה לכל פרט יש משמעות ומשקל שווה לכל פרט אחר,ולפחות בנושא זה הם מקדימים את זמנם ולכן העתיד הוא בעצם אוטיסטי,ולכן ככל שהזמן עובר קולם נשמע יותר ויותר.
 

schlomitsmile

Member
מנהל
"הצפה חושית בשלב מוקדם בחיים" המילים האלה שלך הביאו לי מיד לראש זכרון ויזואלי (מישהו אמר משהו על חשיבה אסוציאטיבית וחשיבה בתמונות?
): הבעת פניו של ה
בשבועות הראשונים של חייו. גבותיו היו מכווצות, והבעתו כולה כאילו אמרה: מה זה המקום המטורף הזה שנפלתי אליו?? לא בטוחה שהבנתי עד הסוף את התיאוריה שהבאת כאן, אבל ככל שהבנתי זה נשמע לי מתאים להתנסות שלי.
 

abashel13

New member
זכור גם זכור

גם שלי עד גיל שנתיים שלוש היה מביט במציאות עם מבט לאיזה מקום פרימיטיבי נפלתי...
 

ענתנוי

New member
בדיוק

לזה התכוונתי. ואני זוכרת את התחושה הזו, ואת החיפוש הנואש (בגיל 4) אחרי משהו הגיוני, מובן, שאפשר לסמוך עליו בכל ה"רעש הנוראי" הזה. ואת המחיר הנורא ששילמתי (בגיל 5) כדי להצליח לדבר ולתקשר עם הסביבה, שעדיין לא הצלחתי לגמרי לתקן. ואני מסתובבת לשני הכיוונים בו-זמנית, ומבינה את הפרקטלים שיוצרים את הפרטים הקטנים ביותר ואת השלם, ומלכדים את הידיעה להולוגרמה מפורטת וברורה (אני ממילא גנטיקאית במקור...) - ועדיין אין לי את התשובה. כי מה שיוצר את הקשר הבלתי נפרד הזה הוא הגורם המיסתורי שנקרא "אנרגית החיים" או הצ'י או הרייקי - ולמרות שאני "רואה" אותו, ומרגישה אותו ויכולה לתאר את תנועתו, אין לי מושג מה זה, ואיך זה מתיישב עם תפיסת העולם המדעית....
 
למעלה