תודעה נטועת גוף
הפסיכולוגיה נולדה במאה ה-19, עם פרויד, ומתה במאה ה-21, עם חקר המוח. במקומה הולכת וצומחת תורה מדעית חדשה שמבוססת על עובדות ולא על תצפיות והשערות, ועוסקת באדם שהוא גוף/נפש/סביבה במקום ביצור דמוי אדם, פרי התיאוריה עצמה, שמפוצל לגוף ונפש ומנותק מסביבתו..... והתיאוריה החדשה הזו מצליחה לתת תשובות ברורות בנושא אוטיזם, בדיוק בכל אותם מקומות שבהם התיאוריה הישנה נכשלה, הכשילה וממשיכה להכשיל אלפי משפחות. מה זו "תודעה נוטעת גוף"? 1. כל המושגים שלנו, הקטגוריות, ההגדרות וכ"ו הם תוצאה של שילוב בין החושים המוח והשרירים. המציאות עצמה היא שלמה, לא מחולקת ובלתי נפרדת. כלומר - כל מה שאנחנו יכולים לבטא על המציאות הוא לא המציאות עצמה.... 2. כל המושגים המוחשיים הם מטפורת של ראייה, וכל המושגים המופשטים הם מטפורות של תפיסה מרחבית. הכל אמיתי, או לא אמיתי, בדיוק באותה מידה. זה ממש על קצה המזלג, כדי לא להלאות אתכם יותר מדי עם פילוסופיה, אבל איך זה קשור לאוטיזם? מרגע הלידה, ההתנסות החושית-מוטורית יוצרת מפות של המציאות במוח, שהופכות עם ההתבגרות למציאות עצמה - כלומר, המוח מגיב בהתאם למפות האלו, לפעמים גם בניגוד לתחושה המיידית למציאות האמיתית. המפות האלו מתחילות כמו מפה אילמת והולכות ומתמיינות - כלומר מתמלאות פרטים והגדרות ומושגים ומילים וסמלים. אצל אוטיסטים, בגלל הצפה חושית בשלב מוקדם בחיים, התמיינות המפות נעצרת מוקדם יותר מהרגיל, והם ממשיכים לחיות עם מפות אילמות, או אילמות למחצה, כל החיים. זו הסיבה שאוטיסטים נראים הרבה פעמים ל"נורמלים" קצת תמימים, ילדותיים, נאיביים וכ"ו. ישנם הבדלים גדולים (מכאן המונח "הקשת האוטיסטית") בין המפות החלקיות האלו, שיכולים לנוע מקשיים משמעותיים ברכישת שפה ועד לקשיים מזעריים בהבנת קודים חברתיים - אבל יש גם מכנה משותף לכל המצבים האלו, ולכן יכולה לקום "קהילת אוטיסטים" שמגדירה את האוטיזם כתרבות, ולא רק כקושי, נכות או שונות. והתרבות האוטיסטית - תפיסת עולם חברתית/אקולוגית - היא המפתח לטיפול נכון שיכול לאפשר לאוטיסטים לחיות חיים עצמאיים (כשהמונח "עצמאות" הוא גם תלוי תרבות, כמובן) ומאושרים. ורק עוד נקודה קטנה למחשבה: אם המציאות עצמה היא שלמה ובלתי נפרדת, הרי שככל שמפת המציאות במוח תהיה "יותר אילמת" (יהיו בה פחות פרטים), כך התגובה למציאות תהיה יותר מדויקת, נכונה מבחינה בריאותית לאדם עצמו ולסביבתו, וככל שהתרבות כולה תהיה "יותר אוטיסטית", כלומר, פחות ממוינת ומחולקת למעמדות וסטיגמות והיררכיות, כך השילוב של בני אדם עם סביבתם הטבעית (וגם זה עם זה) תהיה נכונה יותר עבור החברה האנושית ועבור הסביבה כולה.... ולכן - מעבר ממודל תרבותי נורמלי למודל תרבותי אוטיסטי ישפר את איכות חייהם של כל המעורבים, נורמליים, אוטיסטים, אנשי אמצע, כלבים, חתולים, צמחים וקופים....
הפסיכולוגיה נולדה במאה ה-19, עם פרויד, ומתה במאה ה-21, עם חקר המוח. במקומה הולכת וצומחת תורה מדעית חדשה שמבוססת על עובדות ולא על תצפיות והשערות, ועוסקת באדם שהוא גוף/נפש/סביבה במקום ביצור דמוי אדם, פרי התיאוריה עצמה, שמפוצל לגוף ונפש ומנותק מסביבתו..... והתיאוריה החדשה הזו מצליחה לתת תשובות ברורות בנושא אוטיזם, בדיוק בכל אותם מקומות שבהם התיאוריה הישנה נכשלה, הכשילה וממשיכה להכשיל אלפי משפחות. מה זו "תודעה נוטעת גוף"? 1. כל המושגים שלנו, הקטגוריות, ההגדרות וכ"ו הם תוצאה של שילוב בין החושים המוח והשרירים. המציאות עצמה היא שלמה, לא מחולקת ובלתי נפרדת. כלומר - כל מה שאנחנו יכולים לבטא על המציאות הוא לא המציאות עצמה.... 2. כל המושגים המוחשיים הם מטפורת של ראייה, וכל המושגים המופשטים הם מטפורות של תפיסה מרחבית. הכל אמיתי, או לא אמיתי, בדיוק באותה מידה. זה ממש על קצה המזלג, כדי לא להלאות אתכם יותר מדי עם פילוסופיה, אבל איך זה קשור לאוטיזם? מרגע הלידה, ההתנסות החושית-מוטורית יוצרת מפות של המציאות במוח, שהופכות עם ההתבגרות למציאות עצמה - כלומר, המוח מגיב בהתאם למפות האלו, לפעמים גם בניגוד לתחושה המיידית למציאות האמיתית. המפות האלו מתחילות כמו מפה אילמת והולכות ומתמיינות - כלומר מתמלאות פרטים והגדרות ומושגים ומילים וסמלים. אצל אוטיסטים, בגלל הצפה חושית בשלב מוקדם בחיים, התמיינות המפות נעצרת מוקדם יותר מהרגיל, והם ממשיכים לחיות עם מפות אילמות, או אילמות למחצה, כל החיים. זו הסיבה שאוטיסטים נראים הרבה פעמים ל"נורמלים" קצת תמימים, ילדותיים, נאיביים וכ"ו. ישנם הבדלים גדולים (מכאן המונח "הקשת האוטיסטית") בין המפות החלקיות האלו, שיכולים לנוע מקשיים משמעותיים ברכישת שפה ועד לקשיים מזעריים בהבנת קודים חברתיים - אבל יש גם מכנה משותף לכל המצבים האלו, ולכן יכולה לקום "קהילת אוטיסטים" שמגדירה את האוטיזם כתרבות, ולא רק כקושי, נכות או שונות. והתרבות האוטיסטית - תפיסת עולם חברתית/אקולוגית - היא המפתח לטיפול נכון שיכול לאפשר לאוטיסטים לחיות חיים עצמאיים (כשהמונח "עצמאות" הוא גם תלוי תרבות, כמובן) ומאושרים. ורק עוד נקודה קטנה למחשבה: אם המציאות עצמה היא שלמה ובלתי נפרדת, הרי שככל שמפת המציאות במוח תהיה "יותר אילמת" (יהיו בה פחות פרטים), כך התגובה למציאות תהיה יותר מדויקת, נכונה מבחינה בריאותית לאדם עצמו ולסביבתו, וככל שהתרבות כולה תהיה "יותר אוטיסטית", כלומר, פחות ממוינת ומחולקת למעמדות וסטיגמות והיררכיות, כך השילוב של בני אדם עם סביבתם הטבעית (וגם זה עם זה) תהיה נכונה יותר עבור החברה האנושית ועבור הסביבה כולה.... ולכן - מעבר ממודל תרבותי נורמלי למודל תרבותי אוטיסטי ישפר את איכות חייהם של כל המעורבים, נורמליים, אוטיסטים, אנשי אמצע, כלבים, חתולים, צמחים וקופים....
