תודות + עדכון
יום הזיכרון ואני מחכה לתשובה האם הגוזל יוצאת לחג או לא. בשעה 09:00 התקשרתי הודיעו לי שיצאה מהיחידה המיוחדת למחלקה אבל עוד לא יודעים לגבי יציאה. בשעה 10:30 התקשרתי אמרו לי שאני אוכל לקחת אותה רק לכמה שעות בחג עצמו. לא נסעתי לצפון ולא השתתפתי באזכרה של אחי (משפחה שכולה) והרגשתי נורא לא להיות עם המשפחה ביום הזה. אבל ידעתי שאני צריכה להיות כאן איתה ולא שם. נסעתי אליה עם טאקי ורמיקוב ועיתונים וכל מיני נשנושים. ישבה איתי קצת אבל העדיפה להיות עם החברים שלה (רק עכשיו יצאה מהיחידה והתגעגעה אליהם וכיף לה וכו'...) חזרתי הביתה והעברתי את ערב יום העצמאות בצפייה בטלוויזיה (טקסים מדהימים, התרגשות, בכי של התרגשות שמוביל לבכי שלא קשור לכלום, אבל או.קי ...יש את מחר!) למחרת הגעתי לקחת אותה בשעה 11:00 בבוקר צריכה להחזיר אותה בשעה 18:00. נסענו הביתה התארגנו ונסענו לחברים לעשות "על האש". כבר בהתחלה ביקשה לשתות יין, אמרתי לה לא. הבנות של המשפחה בסביבות גילה, קצת למעלה מזה אמרו לה שאצלהם מותר יין רק מגיל 18. אחרי שעה התחילה לדבר על הסיגריות ועל הצורך שיש לה בהן, התפתח דיון סביב לשולחן שהלך ונהפך להרמת קול (שלה, רק שלה) התחצפויות נוראיות כלפי וכעס שבסוף התפרץ על כולם למרות שכולם כבר ירדו מהנושא לגמרי. ניסיתי כל הזמן להרגיע אותה ולצאת מהנושא הזה אבל היא דחפה ודחפה ודחפה לנושא. כעבר 15 דק' בערך אמרה שהיא לא מדברת איתי ושאני אחזיר אותה לביה"ח. יצאנו, נסענו, ניסיתי תוך כדי לדבר ולהרגיע אבל לא הלך. כאשר הגענו לשם, ברגע שנכנסנו למחלקה, אחרי שלא דיברה איתי כל הדרך, התחילה לצעוק עלי "תעופי מפה""תסתלקי" וכל מיני כאלה. הסברתי לאחות בקצרה מה קרה (הכל תוך כדי צעקות) ויצאתי. התקשרתי בערב אמרו לי שנרגעה. היום התקשרתי, אמרו שהיא בסדר גמור, השתתפה בכל הפעילויות, מצב רוח טוב אבל לא מוכנה לגשת לדבר איתי - וכאן אני שאולת אתכם: בברוגז האחרון שלה - אמרה לי המטפלת שלה שאני צריכה ל"חזר" אחריה, לבוא כל יום ולא להתייאש כי היא בודקת אותי, עשיתי את זה ואחרי 3 ימים היא אכן התרצתה וחזרנו לקשר. היום - היום אני לא יודעת. לחזר אחריה או לא. לנסוע אליה או לא. להראות לה שאני כאן ולא משנה מה או להראות לה שאמא זה לא משחק ולא רק כשרוצים. חוץ מהיום, ואולי אני עוד אסע אליה, נסעתי ובאתי אליה כל יום. עד מתי, עד איפה, איפה הגבול בין לתזז אותי להנאותיה ובין להעריך את מה שיש...? מה אתה חושבים? וכמובן המון תודה לכם על התמיכה, העידוד, החיבוקים והאהבה שאתם נותנים כל כך מרצון.
