תודה שאתם כאן

[sabeny]

תודה שאתם כאן

תודה על העידוד. אני באמת התחלתי ללכת לקבוצת תמיכה של הWELLNESS COMUNITY שליד האגודה למלחמה בסרטן אבל אני לא יודעת עדיין אם לשמוע את הצער של אחריםעוזר? החלל שנשאר כל כך גדול ופתאום צריך לדאוג לכל כך הרבה דברים שמעולם לא התעסקתי בהם . איך מיסתדרים? יש גם כעס לא מוסבר....למה זה קורה לי? אינני כועסת חלילה על בעלי ז''ל אבל אני כועסת על המצב החדש . אני לא רוצה להכנס לדיכאון אך זה מאבק לא קל. טוב שהפורום קיים. יום טוב לכולכם.

 

[הים רגוע]

../images/Emo41.gifאנחנו כאן מתוך שותפות גורל ..

וכולנו זקוקים מדי פעם לעידוד , לדעתי הליכה לקבוצת תמיכה אמורה לעזור , קודם כל התחושה שאת לא לבד בסיפורים חשים כמוך , שותפות גורל ,יש בה מין הנחמה ,אני שואבת זאת גם מהפורום . וגם אני עדיין נמצאת בשלב הכעס,... כן אני כועסת , כועסת שנותרתי לבד,כועסת למה זה הגיע לי , כועסת עליו שלא טיפל בעצמו ,הכתובת היתה , וסרב להבדק ע"י רופאים .... מנסה לשחרר את הכעס והוא אכן התמתן ... אבל אילה שלבים שכולנו עוברים .. ופותחת דף חדש לחיים חדשים , שטובים לא פחות ממליצה לך ולכולם להכנס לקישורים ולמאמרים ולקרא בנושא . יד ביד נחצה משברים ונלמד לחיות מחדש ... מאחלת לך ימים קלים יותר ...

 

[emmy5]

sabeny יקרה, את לא כותבת כלום על המשפחה

במקרים כאלה ,זה טוב שיהיה לך ,מקום עבודה ,בית ,כסף ,משפחה ולהתחיל למצוא תעסוקה מעניינת . אסור לך לרחם על עצמך ,תגידי תודה לה' על הכול . על תתני שאנשים ירחמו עליך . את חייה , ואת תלחמי על החיים האלה .. בעלי ז'ל היה מאוד חברותי ,דברן ,איש מקסים .ואני הייתי השותפה שלו .. אבל הוא כבר איננו ,ואני חייבת להמשיך את החיים .. זוכרת שנדבקתי לאנשים רק לא להיות לבד. יום לפני שהוא נפטר ,היו לי חברים ומשפחה לקבלת שבת .. יום שבת הוא נפטר . סגרתי את כל הכלים היפים ,אמרתי ואני לא זקוקה להם יותר . אחרי שבעה ..סדרתי שולחן ,עם כלים רגילים אפילו שהינו 12 איש על יד השולחן .. אחרי שלושה חדשים היגיע חברה מחוץ לארץ והכול נשכח , הוא היה רוצה שהכול יהיה יפה . עד עכשיו ,עושה דברים ,והוא רואה ומשתתף איתי לכל מה שאני עושה ..טוב ,לא הוא ..הנשמה שלו ,שנמצאת בבית איתי .. לשכוח אני לא שוכחת , הוא מלווה אותי כל הזמן ..אבל אני חזקה ..וגאה על עצמי

 

[yamkachol]

היי, שמח בשבילך,

שהתחלת ללכת לקבוצת תמיכה.התאלמנתי לפני שנתיים, ובשנה האחרונה הלכתי לסדנא "התמודדות עם אובדן בן/ בת זו"ג (באונ. חיפה) - והעבודה בקבוצה עזרה לי מאוד. מה שעובר עליך הוא טבעי למצב הכואב בו את נמצאת. את מתמודדת. מתאים להרגיש מה שאת מרגישה. נכון זה מאבק לא קל - אולם, (חצי הכוס המלאה...) - זו תקופה . האובדן פשוט לא נתפס, וכל המצב בכללותו - בלתי ניתן להפנמה, בהתחלה. עם עבור הזמן, לומדים לחיות בלי. האובדן יכאב תמיד, אולם בעוצמות שונות, ובתדירויות פחותות. הרי מי שאיבדנו, היה רוצה שיהיה לנו טוב. אהבנו. לכן אני אומר לעצמי - שבמותה ציוונתה לי ולילדנו את החיים. המשיכי להתמודד עם הכאב -לכאוב. וההרגשה הטובה מקבות התמיכה צפויה להבנות ככל שתפגשו יותר.

 

[emmy5]

yamkachol אני נהנת לקראו מחדש עליך

אני מרגישה שאתה נעשה יותר ,יותר חזק . כל טוב לך !!!

 

[yamkachol]

שוב - תודה רבה לך אמי - ושיהיה לך טוב.../images/Emo168.gif