תודה רבה על כל מה שעשית שניים

[שירה כמים 1959]

תודה רבה על כל מה שעשית
עכשיו מהר מהר תקנה לי פיתה
עם לבן טבעוני שירגיש כמו הלבן של סבתא
על הלשון ובגרון מהר מהר תקנה לי פיתה\
לפצות על כל מה ששוב עשית
ולבן טבעוני מתוק כמו קצפת
ובריא כמו ילדה שנוסעת ברשת הטלפונית
על אופניים מדוושת העלמונת
גשר
גשר
בוא מהר
ביני לבין

 

[פילוסוף רוחני33]

תודה רבה על כל מה שעשית
עכשיו מהר מהר תקנה לי פיתה
עם לבן טבעוני שירגיש כמו הלבן של סבתא
על הלשון ובגרון מהר מהר תקנה לי פיתה\
לפצות על כל מה ששוב עשית
ולבן טבעוני מתוק כמו קצפת
ובריא כמו ילדה שנוסעת ברשת הטלפונית
על אופניים מדוושת העלמונת
גשר
גשר
בוא מהר
ביני לבין

מסווה שובב וחביב ויחד עם זה פעיל, המסתיר צער מורכב ולא ידוע.

 

[שירה כמים 1959]

התלמידה כותבת במחברת
התלמידה חוקרת
את המורה
ומאתרת
פגמי אספקלריה בוטשים במרחב הזרוע דהירות סוסים מתרחקים בדילוגי הילדה מסן פרנסיסקו
זאת שמעולם לא ישבה בחדר המדרגות וחיכתה לאמא
זאת שאמא חיכתה לה
ובנשיקות

 

[שירה כמים 1959]

באמת הייתה ילדה כזאת בסן פרנסיסקו
שהשמש זרחה עליה במקום שקוראים לו סן פרנסיסקו
והוא לא המצאה של סופר רב דמיון
?

 

[שירה כמים 1959]

מה אני יודעת
כלום אני לא יודעת
מילים כמו "הגשם בא בעיתו" מתרוצצות לי בראש כמו פירמידות מתרסקות.
מה אני יודעת? כלום.
כלום אני לא יודעת. מוזיקה סינית מסתובבת לי בראש, מתהדהדת.
למה את ממשיכה לחפש? אני מחפשת. בימבה תיקח אותנו.
אני פגועה ממך, בית, וממך, גימל, וממך דלית, וממך -
הזמר הסוחף של העולם.

 

[שירה כמים 1959]

להיכנע
בסופו של דבר להיכנע
לגוף חסר הכוח להיכנע
לנפש חסרת הכוח להיכנע
לצבירת הכוח המתבקשת
מאי-עשייה

 

[שירה כמים 1959]

למה אני לןשבת על גימל, גימל
לא היה מגיע לה לגימל שאני אחשוב עליה, גימל
היא הייץה כמו קרקוף של אהבה
מץגלגל לחוף הנהר של השכונה
היכן שהילדים
וכל השיט
וכל מה שהיה

 

[שירה כמים 1959]

ההסטוריה פוגשת אותי מכורבלת על צדי מתייפחת מול הטלויזיה
כל המדוכאים והמדוכאות, הנרצחים והנרצחות, הנאנסות, המושפלות והמושפלים,
נטולות ונטולי זכויות אזרח, ואחיותיי הלוחמות והלוחמים למען תיקוני העוולה -
ההסטוריה מוצאת אותי על צדי מזדקנת מוצצת אצבע כתינוק,
מה עשית את למען המדינה, למען אחייך ואחיותייך? איפה היית בזמן שיצחק רבין נורה,
ובזמן שאחייך היהודים שרפו ערבים בחיים, מנעו מהם מים, איפשרו לרוצחי אחיותייך
לצאת לחופשי? איפה היית, ואיפה הינך עכשיו,
מכורבלת על צדך, מוצצת אצבע, שוב סובלת מאחד הניתוקים
בכית ובכית ובכית היום, רק שלא תשאירי שוב את הגז דלוק
וכשיבואו מכבי האש לא תביני אצל מי מהשכנים פרצה שריפה ואם כדאי לצאת לרוץ, שוכבת
מכורבלת במיטה, הזמן הולך ופוחת ואת שוב
באחד הניתוקים שלך,
גברתי

 

[שירה כמים 1959]

אנחנו המשוגעים מצטופפים בפינות
ונותנים להם לנהל את העניינים, הם מטפלים בנו
ביד רמה וסוגרים אותנו בבתי משוגעים ונותנים לנו כדורים
וקוראיפ לנו "משוגעים", בקולות רכים הם קןראים לנו
:משוגעים", אנחנו נותנים להם לנהל לנו את העניינים
ולהם, הם עושיםפ מלחמות, מהפיכות, רוצחים, יורים,
משחקים בניירות צבעוניים אותם הם מכנים בשם כספים
ולנו הם קוראיםן משוגעים. אנחנו בפינות מתכווצים, רועדים
מתופעות הלוואי של הכדורים, מיואשים, מחכים שידליקו עלינו פנס קטן
שאיזו אלומת אור תבקיע, הם מצביעים על עצמם, אומרים "דוקטור",
אנחנו מצביעים על עצמנו אומרים "משוגעים, משוגעים, משוגעים."