לכל חברי הבלוג
טוב אנשים יש לי כמה דברים לומר כי אתם מתעקשים לא לסגור את הנושא שלצערי הרב גרם פה לבלאגן (משהו שלא התכוונתי שיקרה). אתם צריכים להבין שהמכתב שלי נכתב ברגע כזה שבו הייתי בסערת רגשות. אני לא בן אדם נקמן והמכתב לא התפרסם פה מתוך נקמה או לעשות שם רע לאיריס. לאורך כל הדרך הייתי אחד האנשים שמאוד האמין בה ותמיד פירגנתי לה וכנראה שבגלל זה מאוד כאב לי לראות שאיריס שכחה אותי, או מסיבות משלה לא בחרה לומר לי תודה. הייתי אחד החברים הקרובים ביותר שלה אבל מעבר לפירגון של החברים הקרובים אני הייתי גם מאוד מעורב במוזיקה שלה. אני לא לוקח שום קרדיט על הלחנים שלה, שעד רגע זה למרות הכעס אני חושב שהם לחנים מצויינים והמוזיקה שלה היא באמת מעולה. אתם צריכים להבין דבר אחד. גם אחרי שמתנתק קצת הקשר או מוריד הילוך, בלי שום סכסוך או ריב, חבר נשאר חבר. גם אם החבר הזה מדבר איתך אחת לכמה חודשים ומתעניין בשלומך. עוקב אחרי ההשמעות ברדיו , מצביע בטירוף באינטרנט ובטלפון, וכמובן שמייד כשהדיסק יצא, מזמין אותו באינטרנט. הייתי ונישארתי "המעריץ מספר 1" של המוזיקה של איריס פרחי, כי אני הרבה יותר מחובר אל השירים והמוזיקה של איריס מכל מי שהגיב היום למכתב שרק רציתי שאיריס תקרא. איריס היא האימא של כל השירים היפים שלה, היא יילדה את השירים האלה בחבלי לידה קשים, אבל אני הייתי חלק מ"גידול הילדים האלה"- השירים. (חלק מהשירים שמופיעים באלבום). אחרי כמעט 10 שנים של לשיר ביחד, להקליט, לתת עצות לקולות שניים ושלישיים בשיר, רק רציתי מילה אחת- תודה. אני יודע שהרבה חושבים שהסיפור הזה הוא המצאה, אז תדעו שאני לא ילד ואין לי שום אינטרס להרוס, או לתפוס טרמפ על ההצלחה של איריס. באמת, המכתב נכתב ופורסם בדקות של אכזבה וכעס. אל תשפטו אדם בשעת כעסו כי האדם ממילא ירגיש אחר כך שהוא עשה שטות. ואני טעיתי כשפירסמתי את המכתב שהיה אמור להישאר לאיריס בלבד. אני מתנצל בפני כל מי שנפגע פה היום. מקווה שהבהרתי את עצמי ובזה מסתיים הסיפור הזה, ובבקשה שמישהו יפתח נושא חדש לשרשור. אבישי.