תודה על התמיכה

[sharsharo]

תודה על התמיכה

כמו שספרתי ניסיתי לשכנע את אבא ללכת למועדון:נפגשתי עם מנהלת המועדון,הבאתי דף מידע על הפעילויות במועדון,הצעתי לבוא אתו בפעמים הראשונות-כלום לא משכנע!!!לפני כשבועיים אבא קיבל מארגון הפנסיונרים אליו הוא שייך הצעה לטיול לירושלים.אמרתי לו שאשמח להצטרף אליו לטיול-הוא לא רצה לשמוע.אני הולכת לקבוצת תמיכה ולוקחת אותו אתי.אני לא חושבת שזה מתאים לו.חשבתי שיהיו שם גם בני זוג של חולים אך יש שם רק ילדים ואני לא חושבת שעושה לו טוב לשמוע את הצד הזה של המטבע.הוא רוצה הרצאות של אנשי מקצוע ולא סיפורים...גם לי המצב לא נוח משום שאני מאד נזהרת במה שאני אומרת כדי לא לפגוע באבא .הצעתי לו לכתוב את קורות חייו אתי או עם מתנדב-לא מסכים:הזכרונות לא עושים לו טוב.מיותר לציין שחוץ מאיתנו אף אחד כבר לא בא לבקר אותם-כפי שאמרתי לא היו להם הרבה חברים ואנחנו תמיד הינו על תקן מספקי הבידור והחברה.אין לי תלונות על אחי-הוא עוזר .כל אחד מאיתנו בא 2-3 פעמים בשבוע,לא ביחד כך שכמעט כל יום מישהו בא.הצעתי לקחת עוד מטפלת למספר שעות בשבוע אבל המטפלת טוענת שהיא מסתדרת רק על ידי ההחלפות שלי.אני נחושה להמשיך בחיי ואפילו הזמנתי כרטיסי טיסה לחול בסוכות-אחי כאן ואין לי למה לחכות כי כמו שנאמר המצב יכול להיות רע או רע יותר... אני רוצה לעלות עוד נושא מפחיד:הפחד שזה עלול לקרות גם לי.אמנם זו הדימנציה הראשונה במשפחה אבל הורי הורי נפטרו בגיל צעיר.איך אתם מתמודדים עם הפחד?

 

[ליאורלילי]

שרשרו יקרה

קראתי חלק ממה שנכתב כאן אתמול על ידי החברים שניסו לעזור לך. הייתי בקורס אתמול כך שרק עכשיו אני יכולה קצת להתייחס מנקודת מבט של אשתו של חולה צעיר ובת להורים קשישים. הורי בני כמעט 91 ו 88 גרים לידי כבר 7 שנים. כשהם עברו עדיין לא ידענו שבעלי חולה, אמנם כבר היו לו תופעות אך לקח עוד שנתיים עד שאובחן ממש. החברים בפורום זוכרים שאני הסתרתי מהם את העניין עוד כמה שנים כדי לא להעציב אותם אך הם הבינו לבד שמשהו לא בסדר ואפילו ידעו להגדיר את המחלה. הורי גם כן יושבים בבית ואין חברים , כי בכל מקרה בגיל כזה, אנשים לא באים לבקר לצערנו. בבית הישן שלהם ברמלה היו לאמי כמה שכנות שיכלה לצאת לדבר איתן אך כאן היא מכירה מעט מאד. גם הם עקשנים ולא רוצים ללכת למועדון או לכל פעילות או לטיול וגם אין להם עזרה מביטוח לאומי. כך שלאמי יש עליות ומורדות והיא ממש אומרת שהיא רוצה למות כי היא סובלת ואין בשביל מה לחיות. לי קשה מאד לשמוע כל יום דברים כאלה בנוסף להתמודדות שלי עם בעלי החולה. מה שאני מנסה לומר לך הוא שתניחי לאבא שלך כי בכלל גברים לא אוהבים כל כך חברה כמו נשים ובטח נוח לו בבית. מה שדרוש לו זה קצת התנתקות מאמא שלך , יציאה פה ושם לשעה עם מישהו, אפילו מתנדב. למצוא משהו שאולי יגרה אותו לצאת מהבית. הורי בטח לא היו רוצים ללכת למרכז לקשיש ולראות עוד קשישים, הם רואים מספיק ברחוב בכסאות גלגלים עם מטפלות, גם זה די מדכא, כי הם חושבים מה מחכה להם... אל תרגישי נקיפות מצפון כי את עושה המון בשבילם וגם כמה שתעשי הם אף פעם לא יהיו מרוצים וירצו עוד, גם אני עוברת את זה ועובדת על עצמי לא להרגיש רע עם זה שאני גם מנסה לחיות את חיי ולא להשאב לחיים שלהם. לגבי הפחדים, כל המומחים מדברים על כך שאלצהיימר בגיל מבוגר אינו תורשתי וגם בגיל הצעיר ההשפעה של התורשה היא כזו שאם לאדם רגיל יש 2% סיכוי לחלות אז למישהו שיש במשפחתו אלצהיימר הסיכוי יגדל אולי ל 2.5% . אז האם כדאי לדאוג בגלל זה??? תשובתי כמו דרורה בפורום , צריך לחיות ולא לחשוב על העתיד, זה לא בידינו וטוב את עושה שאת נוסעת לחו"ל, נפלא!! שיהיה לך יום מקסים, טובה

 

[יענקלה מגבעתיים]

נתחיל עם הפחד

הדיעה הרווחת בין אנשי מקצוע היא שכאשר המחלה מתחילה אחרי גיל 60 היא אינה עברת בתורשה והאפשרות לחלות היא סטטיסטית בלבד. מאחר שאנחנו מכירים את המחלה ויודעים כמה נוראה היא, טבעי שאנחנו מפחדים ממנה, אבל רובנו ככולנו התגברנו על כך כי יש לנו מספיק צרות שנוסיף גם דאגה לגמרי היפוטטית. אין צורך להתרגש אם קורה לנו שאנחנו שוכחים משהו, אפילו מוזר. אלצהיימר זה צירוף של הרבה דברים. אני אישית גם לא מתרשם ממחקרים שגילו גן מסויים אצל חולים שמתחת לגיל 60 שיש סיכוי שיעבור לבנים. יש לי 3 בנים וכמובן כשקראתי זה הטריד אותי אבל לא מצאתי שום הוכחות חד משמעיות שזה אכן קורה. ועכשיו משהו לגמרי אחר. אם אביך קיבל מארגון הפנסיונרים שלו הזמנה לטיול לירושלים שאמור להיות ב 13 ספטמבר, יתכן שאני מכיר את אבא. הוא מבוגר ממני ב 10 שנים. אם תשובתך חיובית ואת מעוניינת, אשמח לפגוש את אבא ולדבר איתו. תכתבי לי במסר את שמו ואכתוב לך את שמי. YY

 

[יענקלה מגבעתיים]

כתבתי עם טובה באותו הזמן ויש לנו אותה דיעה!

 

[sharsharo]

תודה

אבא מהקריות ליד חיפה ועבד בבנק הפועלים.אני מניחה שאתה מאזור גבעתיים כנראה שאתם לא מכירים וחבל. אני קוראת בפורום דברים קשים וכואבים שאני מרגישה לא נוח בקיטורים שלי.אני עובדת על עצמי שאני עושה כמיטב יכולתי .אולי אחי חזק יותר ואמר מיד שזה מה יש וצריך להמשיך הלאה.כאב לי אתמול שאחי אמר לי שאני יכולה לטעון סוללות עם הנכדים שלי ולו אין איפה לטעון (עדין-ילדיו צעירים).שוב תודה לכולם והרבה כוח

 

[ליאורלילי]

יקרה , מותר לך להרגיש כאב, את אנושית

אני חייבת לומר לך ,בלי להעליב את הגברים בפורום, שהם יותר רציונליים ויכולים למדר את רגשותיהם. גם אחי שהוא מבוגר ממני וגר רחוק, מתקשר פעם אחת ביום להורים בערב ובא לבקר אותם מרחוק פעם בשבוע , שבת ולפעמים פעם בשבועיים. ואני שגרה קרוב מדברת איתם כל יום בבוקר מוקדם ובערב פעמיים לפחות וגם באה כמעט כל יומיים ובכל זאת, תמיד אני מרגישה יותר נקיפות מצפון. נכון, אני עובדת על עצמי לא להתרגש מההערות של אמא שלי ולפתח עור של פיל... אז, תמשיכו במלאכת הקודש שלכם , את ואחיך לטפל בהורים כי בסך הכל ממה שכתבת אתם באמת ילדים מאד מסורים ואתם עושים כמה שאפשר במסגרת חיים נורמליים עם משפחה ועבודה. שולחת לך הרבה חיבוקים והלואי שיהיו רק בשורות טובות. טובה

 

[אירילה]

מה זאת אומרת תודה? ../images/Emo8.gif , נוכחותך בפורום חשובה

נוכחותך בפורום שלנו חשובה ובעצם כל אחד מהגולשים כאן בפורום נוכחותו חשובה , אחרת כיצד נלמד אחד מהשני? אם נראה לך שלא נוח לך מהקיטורים ,אין לך מה לדאוג ,כולנו כאן מקטרים ,אחד פחות ואחד יותר ובסופו של יום כל אחד אוסף עימו את העיצות או לומד את הבעיות של השני וההתמודדות לעיתים קלה יותר ,כך שבעצם גם לנו יש לומר לך תודה שאת כאן איתנו. וחוצמזה...איפה יש עוד לקטר אם לא כאן בפורום ,המקום היחיד שכולנו כאן באותה הסירה וכולם מבינים אחד את השני. שיהיה לך יום טוב גרשון

 

[יענקלה מגבעתיים]

המוטו של הפורום

גרשון, מייסד ומנהל הפורום הגדיר אותו "פורום תמיכה חם למשפחות, עצות מתוך נסיון אישי ושיתוף ברגשות" כפי שכתוב באחת השורות העליונות של הפורום. גם אם היה אפשר, לא היינו מנסים "למדוד" את עצמת הלחץ שהחולה גורם לנו. כאן בדיוק המקום שתוציאי את הקיטורים שלך, ולא סתם, אלא תקבלי תמיכה ועידוד. אני מקוה שתשארי אתנו בפורום, ותמצאי עצמך מהר משנדמה לך, נותנת עיצות לאחרים, כולל ותיקים. האח שלך צודק מאד. אבל אם אתם ביחסים קרובים, מדוע שלא יטען את הסוללות שלו אצל הנכדים שלך? הוא יכול להיות כמו סבא-דוד בשבילם.

 

[יענקלה מגבעתיים]

כתבתי לפני שראיתי את תגובת גרשון

הרבה פעמים אני מתחיל לכתוב ובאמצע יוצא מהחדר. בסוף, כששולחם, מופיעה כמובן שעת המשלוח ולא שעת התחלת הכתיבה.

 

[ענתי44]

רגע לפני התשובה על הפחד

מה אני קוראת בין השורות? המטפלת שלך מסרבת שתקחי עוד מטפלת לעזרה? סליחה אבל זו חוצפה. היא לא צד בהחלטות שלכם. אני מתארת לעצמי שהיא חוששת למעמדה ואף לעבודתה וצריך להרגיע את החששות אבל אם יש לכם האפשרות הפיננסית לקחת בקביעות עוד מטפלת לפי שעות אז ממליצה לכם בחום. זה ישחרר את אחיך ואותך להתייצב בכל מחיר ואני בטוחה שלמרות זאת תגיעו לבקר. בקשר לאבא שלך, אם הוא מתעקש אז הניחו לו, אבל תתעקשו שייצא מחוץ לבית לנשום אוויר. כי קשה לחיות לצד אישה חולת אלצהיימר. גם אם יש מטפלת שעושה את העבודות הטיפוליות. כשאבא שלי נפטר אמא שלי, שהיא עקשנית לא קטנה מרגע שננעלה על משהו אי אפשר היה להזיז אותה, רצתה למות. מבחינתה היתה הולכת ומתה על קברו של אבי. לא נתתי לה. חטפתי ממנה הרבה צעקות ומריבות. ואני מדברת על התקופה שלא היתה חולה אלא אישה לפני 60 עם מרץ כוח ובריאות. אבל אני התעקשתי יותר. גם התחלתי להוציא אותה לפעילויות כמו מנוי בתיאטרון, טיולים, חמי יואב, קולנוע, ואפילו נידבתי אותה לקופת חולים פעמיים בשבוע. בזכות זה פגשה חברות חדשות, היתה פעילה ונהנתה. אפילו לחו"ל לקחתי אותה. אביך במצב ובגיל אחר ולכן אם הוא מתעקש להיות בבית ולקטר זכותו. את חייבת לדעת להתעלם מדבריו אליך. מעליב, מכאיב אבל... אין מה לעשות. בקשר לחשש מהמחלה. ברוכה הבאה למועדון. רבים מאיתנו חוששים. אני מלמדת את עצמי לצחוק על החשש הזה, כי הוא באמת קטן. ואם אני מחפשת סיבות לדאגה לא חסרים דברים מאיימים יותר החל מהחור באוזון, האטום של אירן, תאונות דרכים, סרטן ואפילו.... שפעת החזירים. אני פחדנית מטבעי, ויש לי דימיון עשיר שזה ביחד מתכון לפוביות. אבל אני מלמדת עצמי בדימיון מודרך לטאטא החוצה את החששות ולחשוב על דברים משמחים. מה שעוד למדתי מאז הוריי חלו, כל אחד במחלתו זה שצריך למצות כל רגע ולתת לו משמעות. כי מה יהיה מחר? מי ידע.

 

[יענקלה מגבעתיים]

ענתי עלתה על נקודה חשובה -דרישות המטפלת

גם ביחסים הכי טובים שני הצדדים לא צריכים להתבלבל מי המעסיק ומי המועסק. אם את מרוצה מהמטפלת, את בהחלט יכולה להתייעץ איתה, אבל לא כביכול להציע. הטענה שלה שרק אתך היא מסתדרת היא מופרכת והסיבה האמיתית כמו ההשערה של ענתי, אבל את צריכה לשאול אותה למה היא חושבת כך? ואת יכולה לדחות במלוא התקיפות את דעתה. יכול להיות אפילו שיש לה אינטרס לגרום לתלות של אבא בה, כי נראה לה שזה מבטיח שלא תחליפו אותה. יתכן שהיא טיפוס מניפולטיבי, ואת צריכה להתמודד עם זה. אבל אילו לא נקודות קריטיות בבחירת מטפלת. הכי חשוב שהיא עושה את עבודתה נאמנה ויודעת להתייחס נכון לאמא וגם לאבא.