תודה לכם! היה מעולה!
זו לי פעם ראשונה בשבת כזו, ובכלל אחד מהמפגשים הראשונים שלי, ואני תמיד מופתע ונפעם מחדש מהטבעיות הפשוטה שבאווירה בהם. בכלל, היו לי הרבה ציורים וסצנות בראש על איך יכולה שבת כזאת להיראות, החל מסדרה מתישה של ויכוחים צורמים וכלה בגירסה ההו"דית לשבת פו"פ, ורק באמצע השבת קלטתי מה זה באמת הזכיר לי בסוף: זו הייתה שבת סמינריון בנושא 'הומוסקסואליות ודת – הילכו שניהם יחדיו – לאן?'. כל המאפיינים הקלאסיים היו שם: מקלחות שנייה אחרי כניסת שבת, מלחמות נוסחים בתפילות ובהבדלה, פעילות ערב קלילה כי "קיץ, וכבר מאוחר", כולם נשארים ערים בכל זאת עד הרבה אחרי חצות ומשחנ"שים או מקשקשים, אף אחד לא מכין את הקריאה ואני צריך לאלתר

, דיון מודרך על בינו לבינה או על אמונה ונפילות (רק שאצלנו מדובר באותו דיון. בדרך כלל צריך להתפצל, וכל המגניבים {ע"ע סטרייטים סקרנים} הולכים לבינו לבינה...), רק אחרי ערבית קולטים שאין בשמים להבדלה, ובמוצ"ש לפחות מישהו אחד שוכח את המגבת. הקלישאת-סמינריון היחידה שלא קיימנו כהלכתה הייתה מלחמת הכריות, כנראה בגלל הקונוטציות השליליות של הכריות... בקיצור, היה כיף נורא, למרות שבגלל אחותי פספסתי את כל הכיופים של יום שישי. יש משהו משחרר בשבת שלמה שאתה יכול בה להיות אתה לגמרי בלי (כמעט) שום עכבות, לא בהתנהגות, לא בנושאי השיחה, אפילו לא באאוטסיידריות ובאקסצנטריות. שאפשר בה לדבר כמו גם להתווכח כשהכול, כולל הכול, על השולחן, ובלי זרמי מעמקים וסיבות נסתרות. שאפשר בה להגיד במשפט אחד "הומו" ו"אני" בלי להפריד אותן בשלל מילות שלילה, ויותר מזה – לומר "הומואים" ו"אנחנו" (עניין נדיר מאוד כשלעצמו, אם לוקחים בחשבון את הנטייה היהודית לפלגנות). שאפשר בה, סוף סוף, ללבן (או לפחות להתחיל ללבן) סוגיות חשובות ביותר שהקהילונת שלנו צריכה דחוף לברר, ואי אפשר לסגור אותן בדיון וירטואלי וגם לא במפגש של שלוש שעות. זו גם הייתה הפעם הראשונה בחיי שהרגשתי לא נעים לומר "אני רוצה להתחתן"... (למעשה, עד השבת מעולם לא רציתי לומר דבר כזה, גם אם השתעשעתי לי ברעיון. אולי שוב הנונ-קונפורמיסט הבלתי-נלאה שבי מתחיל עם השטויות שלו...) אבל גם בלי כל אלה, כל החופש והטבעיות, נהניתי מאוד מהשבת – פשוט בזכות ההיכרות עם כל כך הרבה אנשים חדשים ונהדרים. אני תמיד שמח למצוא בעולם אנשים טובים, ושמח פי שבע לפגוש אנשים טובים עם חוש הומור דומה לשלי, טעם מוזיקלי דומה לשלי, אהבת קריאה דומה לשלי, העדפות קולנועיות וטלוויזיוניות דומות לשלי, ובכלל אנשים משכילים ונעימי שיחה, וכאלה היו שם בכל פינה. אז תודה לכולכם על שאתם כל כך... אתם. היה לי לעונג רב. ותודה עצומה לרב רון, ולצוות הו"ד ולעוזריהם – ולא רק על השבת. אני מקווה שאתם לא צריכים את מחיאות הכפיים שלנו בשביל להבין אילו דברים גדולים ומופלאים אתם עושים יום יום. [וניפגש פעם הבאה, כן? דיר-בלאק אם מישהו לא מגיע!] באו לי הרבה תובנות ומחשבות, גם בעקבות השבת וגם בעקבות המפגש שלפניה. אולי עוד יבוא יום ואחפור לכם כאן על כמה מהן. אבל, למזלכם - לא עכשיו, לא היום, כנראה שלא החודש. אני צריך כבר לזוז לעשות לעצמי סימולציה. כתבתי דיי, ועכשיו אסיים ואיעלם חזרה אל הקונכייה שלי לפחות לשלושה שבועות. הפסיכומטרי ללא ספק טורף לי את החיים. נתראה לנו, או לפחות נשתמע, ניש