תודה לכולם!
- פותח הנושא shkool
- פורסם בתאריך
אישה ממאדים
New member
עוד משהו קטן
נראה לי שניתן להכליל ולומר שהרגשות השליליים באים תמיד מציפיה לא מסופקת (אחת או יותר). במקרה שלך זה בא, בין השאר, מאכזבה על כך שאנשים סביבך הם לא פרטנרים, שאין לך יכולת לתקשר איתם ברמה שהיית רוצה. הדבר שאני רוצה לומר, שהוא מעין מילת אזהרה, מתייחס לדינמיקה שסביר שחווית בעבר, כי רוב האנשים חווים אותה. אני מתכוונת למצב שבו אתה פוגש אנשים שהם כן פרטנרים, שהתחושה שאתם באותו ראש, באותה גישה לחיים, עלולה ליצור שוב מערכת ציפיות הרסנית. בשלב כזה או אחר אתה נהיה מודע בחריפות להבדלים שכן קיימים ביניכם, והאכזבה עלולה להיות עמוקה וכואבת בהרבה מהאכזבה שאתה חש כלפי האדם הפשוט ברחוב. הן מכיוון שהציפיות הן מוגדרות ומרקיעות שחקים, והן בגלל הפגיעות הנובעת מהקרבה הרגשית הנוצרת בין אנשים בעלי תפיסת עולם דומה. אני מציינת את זה משום שאם אתה מחפש חברה רוחנית, סביר להניח שתתקל במצב כזה, ואז אתה עלול להרגיש שבאמת אין לך פרטנר. הפתרון גם פה (וזה לא יותר קל...) הוא ללמוד לראות באופן צלול הן את עצמך - את הפחדים, ההתניות והתשוקות שלך - והן את האנשים האחרים, על שונותם וקשייהם-שלהם. לראות באופן צלול פירושו ללא ביקורת אכזרית אך גם ללא רחמים ותרוצים, ומתוך הבנה של מורכבות המצב והנסיבות שהובילו אליו. זו ראיה צלולה וחומלת, וזו לדעתי היתה הכוונה של mwc בדבריו על חמלה אמיתית. חמלה שאינה באה מהתנשאות, ולא מרצון להצדיק או לקטול, אלא פשוט מהתבוננות כנה, מרווחת ונינוחה. מדי פעם אני מצליחה לראות ככה את עצמי ואת האנשים הבעייתיים בחיי. ברגעים כאלה מתעוררת בי חמלה אמיתית עלי ועל כולנו, על שאנחנו שבויים בסערה האלימה של רגשותינו השליליים. זה לא תמיד נמשך יותר מכמה דקות, ולאחר מכן עלולים לחזור הרגשות השליליים, אבל זה מותיר רישום בתודעה, והרישומים הללו מצטברים.
נראה לי שניתן להכליל ולומר שהרגשות השליליים באים תמיד מציפיה לא מסופקת (אחת או יותר). במקרה שלך זה בא, בין השאר, מאכזבה על כך שאנשים סביבך הם לא פרטנרים, שאין לך יכולת לתקשר איתם ברמה שהיית רוצה. הדבר שאני רוצה לומר, שהוא מעין מילת אזהרה, מתייחס לדינמיקה שסביר שחווית בעבר, כי רוב האנשים חווים אותה. אני מתכוונת למצב שבו אתה פוגש אנשים שהם כן פרטנרים, שהתחושה שאתם באותו ראש, באותה גישה לחיים, עלולה ליצור שוב מערכת ציפיות הרסנית. בשלב כזה או אחר אתה נהיה מודע בחריפות להבדלים שכן קיימים ביניכם, והאכזבה עלולה להיות עמוקה וכואבת בהרבה מהאכזבה שאתה חש כלפי האדם הפשוט ברחוב. הן מכיוון שהציפיות הן מוגדרות ומרקיעות שחקים, והן בגלל הפגיעות הנובעת מהקרבה הרגשית הנוצרת בין אנשים בעלי תפיסת עולם דומה. אני מציינת את זה משום שאם אתה מחפש חברה רוחנית, סביר להניח שתתקל במצב כזה, ואז אתה עלול להרגיש שבאמת אין לך פרטנר. הפתרון גם פה (וזה לא יותר קל...) הוא ללמוד לראות באופן צלול הן את עצמך - את הפחדים, ההתניות והתשוקות שלך - והן את האנשים האחרים, על שונותם וקשייהם-שלהם. לראות באופן צלול פירושו ללא ביקורת אכזרית אך גם ללא רחמים ותרוצים, ומתוך הבנה של מורכבות המצב והנסיבות שהובילו אליו. זו ראיה צלולה וחומלת, וזו לדעתי היתה הכוונה של mwc בדבריו על חמלה אמיתית. חמלה שאינה באה מהתנשאות, ולא מרצון להצדיק או לקטול, אלא פשוט מהתבוננות כנה, מרווחת ונינוחה. מדי פעם אני מצליחה לראות ככה את עצמי ואת האנשים הבעייתיים בחיי. ברגעים כאלה מתעוררת בי חמלה אמיתית עלי ועל כולנו, על שאנחנו שבויים בסערה האלימה של רגשותינו השליליים. זה לא תמיד נמשך יותר מכמה דקות, ולאחר מכן עלולים לחזור הרגשות השליליים, אבל זה מותיר רישום בתודעה, והרישומים הללו מצטברים.
החלל הפנימי
מה שאני כרגע הולך להסביר הוא בסך הכל ההבנה שלי מספרו של אקהרט טול "ארץ חדשה" אשר מאוד נגע לליבי ונפשי
אני חושב שמכל הספרי מודעות עצמית שקראתי בחיים שלי (וזה הרבה) זה מה שהכניס אותי להילוך הכי גבוה שלי עד היום, בנוסף אני חושב שכל הסבל הנפשי שעברתי עד היום בעקבות מצבי חיים שלא באו על סיפוקם היו אחד הדברים היותר טובים שיכלתי לבקש. בספר , אקהרט מדבר על החלל הזה בתור החיות של הגוף שלנו , הגלים שעוברים לנו בגוף בכל רגע נתון , שכמו החלל שהוא אין סופי כך גם הם. הסיבה שלא כדאי להתרכז במחשבה ברגע של חמלה היא בגלל שהמחשבה יכולה להטעות אותנו ולתת לנו להרגיש שאנחנו יותר טובים מהצד השני , או במילים אחרות לתת חיזוק לאגו החומרי, שהרי זה רק מאריך לנו את המסע. התחברות לחיות של הגוף באותו רגע של חמלה לעומת זאת , תתן לך להרגיש את החמלה ממקום אחר, מקום של שלווה , מקום של הבנה , ותקח אותך יותר פנימה מאשר החוצה, יתכן שבהתחלה בגלל הרגלים קודמים , הריכוז לא יצליח להערים על המחשבה וההרגשה הפנימית תהיה של כעס, אך עם הזמן לאט לאט תוך להתרגל לאני החדש שלך אשר לא מתייג אירועים כאלה כטוב או רע, אל פשוט חווה פשוט מתבונן בלי לשפוט. לפי דעתי ,כמה שמדיטציה היא תרגול מעולה , התמודדות עם הכעס בעזרת התבוננות הוא התרגול האולטימטיבי שהרי החיים שלנו מלאים במגע עם אנשים שלא כולם מה לעשות מדברים ב"שפה שלנו" , המדיטציה היא אומנם הדרך שלנו להשיג את זה בצורה יותר קלה אבל שום דבר לא יהווה תחליף על ההתמודדות בזמן אמת.
מה שאני כרגע הולך להסביר הוא בסך הכל ההבנה שלי מספרו של אקהרט טול "ארץ חדשה" אשר מאוד נגע לליבי ונפשי
אני חושב שמכל הספרי מודעות עצמית שקראתי בחיים שלי (וזה הרבה) זה מה שהכניס אותי להילוך הכי גבוה שלי עד היום, בנוסף אני חושב שכל הסבל הנפשי שעברתי עד היום בעקבות מצבי חיים שלא באו על סיפוקם היו אחד הדברים היותר טובים שיכלתי לבקש. בספר , אקהרט מדבר על החלל הזה בתור החיות של הגוף שלנו , הגלים שעוברים לנו בגוף בכל רגע נתון , שכמו החלל שהוא אין סופי כך גם הם. הסיבה שלא כדאי להתרכז במחשבה ברגע של חמלה היא בגלל שהמחשבה יכולה להטעות אותנו ולתת לנו להרגיש שאנחנו יותר טובים מהצד השני , או במילים אחרות לתת חיזוק לאגו החומרי, שהרי זה רק מאריך לנו את המסע. התחברות לחיות של הגוף באותו רגע של חמלה לעומת זאת , תתן לך להרגיש את החמלה ממקום אחר, מקום של שלווה , מקום של הבנה , ותקח אותך יותר פנימה מאשר החוצה, יתכן שבהתחלה בגלל הרגלים קודמים , הריכוז לא יצליח להערים על המחשבה וההרגשה הפנימית תהיה של כעס, אך עם הזמן לאט לאט תוך להתרגל לאני החדש שלך אשר לא מתייג אירועים כאלה כטוב או רע, אל פשוט חווה פשוט מתבונן בלי לשפוט. לפי דעתי ,כמה שמדיטציה היא תרגול מעולה , התמודדות עם הכעס בעזרת התבוננות הוא התרגול האולטימטיבי שהרי החיים שלנו מלאים במגע עם אנשים שלא כולם מה לעשות מדברים ב"שפה שלנו" , המדיטציה היא אומנם הדרך שלנו להשיג את זה בצורה יותר קלה אבל שום דבר לא יהווה תחליף על ההתמודדות בזמן אמת.Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.