תודה לכולכם
לפעמים אני חושבת שאני משתגעת. תשע שנים אחרי שאבא שלי נפטר מסרטן )הייתי אז בת 19(, ועדיין לא עובר יום בלי שאני חושבת עליו. בהתחלה חשבתי שאולי אני אובססיבית, שאולי אני ץריכה להכריח את עצמי להפסיק לחשוב עליו. אבל איך מפסיקים לחשוב? איך מפסיקים להתגעגע? עכשיו אני רואה שאני לא לבד, שמה שאני מרגישה הוא טבעי לחלוטין. אז אתם, חברי הפורום היקרים, רק שתדעו לכם, שאתם עוזרים לאנשים רק בעצם היותכם פה, ושיתוף מחשבותיכם וכאבכם. כי כולנו חיים עם אותו כאב. כאב של אדם יקר שהיה ואיננו ואנשים שלא חוו את הטראומה הזאת לא מבינים לפעמים מה שעובר עלינו. רק אנחנו יודעים שמשפטים כמו "ביום שהוא מת נגמרו לי החיים" או "האדמה נפלה מתחתי" הם לא רק קלישאות. אז תודה לכם שוב, ושיהיה לנו רק טוב. מגיע לנו.
לפעמים אני חושבת שאני משתגעת. תשע שנים אחרי שאבא שלי נפטר מסרטן )הייתי אז בת 19(, ועדיין לא עובר יום בלי שאני חושבת עליו. בהתחלה חשבתי שאולי אני אובססיבית, שאולי אני ץריכה להכריח את עצמי להפסיק לחשוב עליו. אבל איך מפסיקים לחשוב? איך מפסיקים להתגעגע? עכשיו אני רואה שאני לא לבד, שמה שאני מרגישה הוא טבעי לחלוטין. אז אתם, חברי הפורום היקרים, רק שתדעו לכם, שאתם עוזרים לאנשים רק בעצם היותכם פה, ושיתוף מחשבותיכם וכאבכם. כי כולנו חיים עם אותו כאב. כאב של אדם יקר שהיה ואיננו ואנשים שלא חוו את הטראומה הזאת לא מבינים לפעמים מה שעובר עלינו. רק אנחנו יודעים שמשפטים כמו "ביום שהוא מת נגמרו לי החיים" או "האדמה נפלה מתחתי" הם לא רק קלישאות. אז תודה לכם שוב, ושיהיה לנו רק טוב. מגיע לנו.
