תובנה על החיים../images/Emo30.gif
לפני מס' שנים באולימפיאדה לאנשים בעלי מוגבלויות בסיאטל, 9 משתתפים כולם בעלי פיגור שכלי ,הסתדרו בשורה כדי לצאת לריצת 100 מטר. כאשר ניתנה האות,כולם יצאו,עם רצון לתת את הטוב ביותר ולזכות בפרס. כולם ,חוץ מבחור אחד שנתקע ברצפה,נפל והתחיל לבכות. האחרים שמעו את הבכי , האיטו את צעדיהם והסתכלו אחורה. ראו את הבחור שרוע על הרצפה, עצרו וחזרו כולם אליו ! אחת הבנות עם תסמונת דאון,כרעה ברך,נשקה אותו ואמרה: "תתכונן , עכשיו אתה תזכה " וכולם תשעת המתמודדים ,שלבו ידיים והלכו ביחד לקו הגמר . האצטדיון כולו קם על רגליו וברגע זה,לא היה אפילו זוג עניים אחד יבש. מחיאות הכפיים נמשכו דקות ארוכות,האנשים שנוכחו שם באותו יום חוזרים ומספרים את הסיפור עד היום הזה. למה? כי בסופו של דבר,מה שחשוב בחיים יותר מלזכות,זה לעזור לאחרים לנצח, אפילו אם הדבר כרוך בצמצום צעדינו ובשינוי כיוון. הלוואי ונהיה מסוגלים להאט את צעדנו כדי לעזור למי שברגע מסוים נתקע וזקוק לעזרה כדי להמשיך
לפני מס' שנים באולימפיאדה לאנשים בעלי מוגבלויות בסיאטל, 9 משתתפים כולם בעלי פיגור שכלי ,הסתדרו בשורה כדי לצאת לריצת 100 מטר. כאשר ניתנה האות,כולם יצאו,עם רצון לתת את הטוב ביותר ולזכות בפרס. כולם ,חוץ מבחור אחד שנתקע ברצפה,נפל והתחיל לבכות. האחרים שמעו את הבכי , האיטו את צעדיהם והסתכלו אחורה. ראו את הבחור שרוע על הרצפה, עצרו וחזרו כולם אליו ! אחת הבנות עם תסמונת דאון,כרעה ברך,נשקה אותו ואמרה: "תתכונן , עכשיו אתה תזכה " וכולם תשעת המתמודדים ,שלבו ידיים והלכו ביחד לקו הגמר . האצטדיון כולו קם על רגליו וברגע זה,לא היה אפילו זוג עניים אחד יבש. מחיאות הכפיים נמשכו דקות ארוכות,האנשים שנוכחו שם באותו יום חוזרים ומספרים את הסיפור עד היום הזה. למה? כי בסופו של דבר,מה שחשוב בחיים יותר מלזכות,זה לעזור לאחרים לנצח, אפילו אם הדבר כרוך בצמצום צעדינו ובשינוי כיוון. הלוואי ונהיה מסוגלים להאט את צעדנו כדי לעזור למי שברגע מסוים נתקע וזקוק לעזרה כדי להמשיך
