תובנה לשעות הליל
טוב,אז היום הייתה לנו פגישת פורום מצומצמת,שבה נכחו לפי הסדר, כל מי שנוכח בפגישה. כמו תמיד,בארס בדרכו העדינה דאג ליישר אותי עם הדרך,שכנראה סטיתי ממנה במקצת במהלך הזמן האחרון. אז על כך התודה לבארס(וכתוצאה מזה הוא יצטרך לסבול אותי לפחות פעם בחודש
פעם,בפורום אחר,בתקופה שכבר נראית לי כמו לפני עידן ועידנים, כתבתי איזושהי הודעה שאז אולי לא הייתה לה כל כך משמעות כמו שיש לה היום, משום שמן הסתם דרגת הפוחלציות שלי הייתה גדולה יותר וערב הרב של הדיעות שמילאו את מוחי גרמה לי לראות את הרעיון הזה(שכנראה התבסס על הבנה אמיתית של מהות וניסיון חיים)בצורה לא מדוייקת. כתבתי שם שתחילת כל רוע היא לא להכיר את עצמנו.כמובן שלא ידעתי בעצמי למה אני מתכוון.ההודעה הזאת ספגה אז ביקורת(מוצדקתמחיים שפיר מנהל הפורום משום שהייתה כללית מדי.אבל האני הפוחלצי שבתוכי שאחראי על מאגר הרעיונות כעס מאוד ושמר את הדבר בליבו לקראת סוף ימיו של הפורום אמר חיים שפיר שהרוע הוא עיקור האנושי והרגשי מחייו של האדם(אמת מוחלטת שאני סומך עליה את ידי בזה הרגע ואסביר אותה מאוחר יותר).הרעיון העמוק הזה נאמר בהקשר שמימלא לא הייתי מוכן לקבלו ואותו "אני" ששמר את הדבר בליבו ניצל את ההזדמנות לסגור חשבון ופיספס את המסר.(אם כי המסר נקלט בידי המהות כנראה.) אנחנו חיים בתקופה שהולכת ונעשית יותר ויותר מורכבת.אדם אחד פשוט עשוי ללכת מהר מאוד לאיבוד בזרם הכללי של האירועים וההיסטוריה.הזרם הזה מעוקר מן האנושי והרגשי בדיוק כמו הפצצות החכמות שכולנו שומעים עליהן בחדשות אך מעולם איננו רואים את קורבנותיהם האומללים והעשנים,שלעיתים הם "חיילים" ולעיתים הם תינוקות.כי מי שמשגר את הפצצה לא רואה אותם.אולי בעבר היינו בני אנוש,אולם הגענו למצב שאיך שלא נסתכל על זה,כולנו מטרות.גם אותו שייח מטיף במסגד השולח מחבל מתאבד,שולח למעשה אדם "מת",שאין לו כל קשר כבר למהות שלו מסיבות שונות(אכן פצצה ותו לא)על מנות להרוג מטרות שהוא איננו רואה. מישהו מאיתנו ראה אי פעם פלסטיני אמיתי חוץ מאלה שרואים בחדשות,הצועקים אללה הוא אכבר ומניפים ידיים בהתלהמות אלימה?מישהו מהפלסטינים ראה פעם ישראלי,מעבר לדוכן השירות במסעדות או מגבהי אתרי הבנייה או שמא הטנקים והבולדוזרים המסתובבים לו ליד הבית? הנה,זהו בדיוק עיקור האנושי והרגשי מהחיים.והאנושי והרגשי נעקר מהחיים ככל שאנו מתרחקים יותר מהמהות,ככל שאנו איננו עושים מאמצים להכיר באמת את עצמנו,להגיע למקור ולצמוח איתו,לאהוב ולהרגיש באמת ולא באופן מזוייף שאיננה אלא הזדהות,היום היא אהבה,מחר היא שנאה,היום חיבה ומחר טינה, היופ פירגון ומחר קנאה וכן הלאה וכן הלאה.גם עודף אינטלקטואליות אינה אלא ביטוי ליובש רגשי(ואני כמובן מעיד על זה ממקור ראשון אכן,הטוב העליון,הוא לראות את עצמנו פנימה וכתוצאה מזה לראות נכון החוצה כל מה שקיים,להפוך להיות אנושי ורגשי באמת.הרוע העליון,לא לראות שום דבר פנימה,לחנוק את המהות וכתוצאה מזה לא לראות כלום החוצה.כי מי שחונק בעצמו את המהות ינסה לחנוק אותה גם באחרים.למעשה,מי שחנק את מהותו הוא אדם מת,האחרים כבר אינם קיימים עבורו אלא כפיקציה שיש לגדל או לחסל! (פלסטנאים רבים שאיבדו את המהות עשויים לצעוק מוות ליהודים לא פחות מישראלים רבים שאיבדו אותה,הצועקים מוות לערבים).על זה מתבסס האגו של כל אחד מאיתנו ברמות קיצוניות שונות.מועיל לנו,הרי זה טוב,לא מועיל לנו הרי זה רע ובו יש לטפל.לעיתים מה שלא מועיל לנו,הרי הן בדיוק אותן תכונות שאיננו רוצים לראות בעצמו ועל כן כל מי שמזכיר לנו את אותן תכונות הופך להיות מושא למתקפה. גם בעולם הפורומים ניתן לראות את התממשות הדבר הזה.איננו רואים את האנשים שאיתם אנו מדברים וגם כאשר יש לנו עניין אמיתי בהם לפעמים אנו חוטאים כלפיהם בלזות שפתיים,זילזול וכדומה.גם בעניין הזה,האנונימיות מעודדת רוע(ואינני מדבר על אנשי אמת שהתנהגותם אותנטית לחלוטין),האנונימיות מעודדת לבישת מסכות ופעמים רבות מחול של חרבות. אנונימיות מרחיקה את האדם מעצמו,ממהותו ומהווה סכנה,אנונימיות אינה שונה פעמים רבות מפצצה חכמה.זה אולי יכול להסביר מדוע תמיד שאפתי לראות את האנשים שאיתם אני מדבר.ראיית האנשים תמיד מרגיעה אותי,מזכירה לי שיש שם בני אדם שנאבקים על מהותם אולי בדיוק כמוני ועשויים לטעות כמוני או לצדוק כמוני או לא זה ולא זה,כי דרול אומר ואכן הוא צודק,רק האדם המואר צודק.רק האדם האותנטי צודק.כל השאר חושבים שהם צודקים.אי אפשר להיות צודקים מתוך האנונימיות,מתוך השקר,מתוך הפחד,מתוך האגו.האגו תמיד טועה, גם כשהוא צודק. אז ניטשה אמר,עדיין לא ראינו את הרוע הגדול ביותר ועדיין לא ראינו את הטוב הגדול ביותר.הם תמיד באים בכפיפה אחת.בכל אדם,המאבק הזה בין האגו,הזיוף,השקר,למהות(האמת,הצדק)קיים תמיד והוא זה המוביל להתפתחות.והנה לנו שוב מלחמת גוג ומגוג המיתולוגית כשהיא נתפסת באור חדש. המאבק של כל אחד מאיתנו על עצמנו וניצחון בו נעשה הן ברמה האישית והן ברמה הגלובלית.כל אחד מאיתנו שמנצח במאבק הזה,מנצח הן עבור עצמו ומנצח במקביל עבור העולם ועברו האנושות.כל אדם שמתחיל לזכור את עצמו באמת,להיות מודע לעצמו,הרי כשהוא מסתכל בעולם רואה את עצמו,מסתכל בעצמו רואה את העולם.הוא תמיד בקשר עם הכל ואף פעם לא הולך לאיבוד. תמיד שיחקתי עם הכתיבה שלי בפורומים.אלף ואחד פעמים כבר אמרתי שאני עוזב לתקופה מסויימת וחזרתי,אך תמיד השארתי לעצמי פתח מילוט.,האישיות שלי חכמה למדי,אם כי אני עדיין מרגיש את המהות. אתחכם עם האגו שלי באותה דרך שהוא מבקש להנציח את המצב.אני אומר בזה הרגע שאני מפסיק לכתוב עד שאנצח בקרב על המהות.זהו קרב הרבה יותר צודק מהקרב על בגדד ואין לי שום כוונה להפסיד בו.כשאהיה אדם אמיתי לחלוטין אחזור לכתוב כאן בפורומים בשמי המלא(אם בכלל)בכל מה שקשור להתפתחות.עד אז,דיון על רעיונות,אני מוצא אותו מזיק,הן ברמה האישית והן כלפי אנשים אחרים. אני אשאיר למי שצריך לעשות את העבודה. והארי ידידי,היה נחמד לפגוש בך,ואולי ניפגש שוב בעתיד,אבל הפעילות שלי עוברת יותר לפן המעשי. כך שתצטרך לוותר עלי ככותב בפורום הזה (וגם על ההודעות הארוכות שלי שזאת כנראה הייתה האחרונה בהן בוקר אור לכל המחפשים דרך,לכל העולים במעלה המדרגות ולכל אלה המדריכים את צעדיהם והתומכים בהם בנדיבותם האמיתית.להתראות בעולם האמיתי. הוא קרוב,קרוב מאוד לכל אחד מאיתנו ולא יתכנו בו מחלוקות. מוטי.
טוב,אז היום הייתה לנו פגישת פורום מצומצמת,שבה נכחו לפי הסדר, כל מי שנוכח בפגישה. כמו תמיד,בארס בדרכו העדינה דאג ליישר אותי עם הדרך,שכנראה סטיתי ממנה במקצת במהלך הזמן האחרון. אז על כך התודה לבארס(וכתוצאה מזה הוא יצטרך לסבול אותי לפחות פעם בחודש
פעם,בפורום אחר,בתקופה שכבר נראית לי כמו לפני עידן ועידנים, כתבתי איזושהי הודעה שאז אולי לא הייתה לה כל כך משמעות כמו שיש לה היום, משום שמן הסתם דרגת הפוחלציות שלי הייתה גדולה יותר וערב הרב של הדיעות שמילאו את מוחי גרמה לי לראות את הרעיון הזה(שכנראה התבסס על הבנה אמיתית של מהות וניסיון חיים)בצורה לא מדוייקת. כתבתי שם שתחילת כל רוע היא לא להכיר את עצמנו.כמובן שלא ידעתי בעצמי למה אני מתכוון.ההודעה הזאת ספגה אז ביקורת(מוצדקתמחיים שפיר מנהל הפורום משום שהייתה כללית מדי.אבל האני הפוחלצי שבתוכי שאחראי על מאגר הרעיונות כעס מאוד ושמר את הדבר בליבו לקראת סוף ימיו של הפורום אמר חיים שפיר שהרוע הוא עיקור האנושי והרגשי מחייו של האדם(אמת מוחלטת שאני סומך עליה את ידי בזה הרגע ואסביר אותה מאוחר יותר).הרעיון העמוק הזה נאמר בהקשר שמימלא לא הייתי מוכן לקבלו ואותו "אני" ששמר את הדבר בליבו ניצל את ההזדמנות לסגור חשבון ופיספס את המסר.(אם כי המסר נקלט בידי המהות כנראה.) אנחנו חיים בתקופה שהולכת ונעשית יותר ויותר מורכבת.אדם אחד פשוט עשוי ללכת מהר מאוד לאיבוד בזרם הכללי של האירועים וההיסטוריה.הזרם הזה מעוקר מן האנושי והרגשי בדיוק כמו הפצצות החכמות שכולנו שומעים עליהן בחדשות אך מעולם איננו רואים את קורבנותיהם האומללים והעשנים,שלעיתים הם "חיילים" ולעיתים הם תינוקות.כי מי שמשגר את הפצצה לא רואה אותם.אולי בעבר היינו בני אנוש,אולם הגענו למצב שאיך שלא נסתכל על זה,כולנו מטרות.גם אותו שייח מטיף במסגד השולח מחבל מתאבד,שולח למעשה אדם "מת",שאין לו כל קשר כבר למהות שלו מסיבות שונות(אכן פצצה ותו לא)על מנות להרוג מטרות שהוא איננו רואה. מישהו מאיתנו ראה אי פעם פלסטיני אמיתי חוץ מאלה שרואים בחדשות,הצועקים אללה הוא אכבר ומניפים ידיים בהתלהמות אלימה?מישהו מהפלסטינים ראה פעם ישראלי,מעבר לדוכן השירות במסעדות או מגבהי אתרי הבנייה או שמא הטנקים והבולדוזרים המסתובבים לו ליד הבית? הנה,זהו בדיוק עיקור האנושי והרגשי מהחיים.והאנושי והרגשי נעקר מהחיים ככל שאנו מתרחקים יותר מהמהות,ככל שאנו איננו עושים מאמצים להכיר באמת את עצמנו,להגיע למקור ולצמוח איתו,לאהוב ולהרגיש באמת ולא באופן מזוייף שאיננה אלא הזדהות,היום היא אהבה,מחר היא שנאה,היום חיבה ומחר טינה, היופ פירגון ומחר קנאה וכן הלאה וכן הלאה.גם עודף אינטלקטואליות אינה אלא ביטוי ליובש רגשי(ואני כמובן מעיד על זה ממקור ראשון אכן,הטוב העליון,הוא לראות את עצמנו פנימה וכתוצאה מזה לראות נכון החוצה כל מה שקיים,להפוך להיות אנושי ורגשי באמת.הרוע העליון,לא לראות שום דבר פנימה,לחנוק את המהות וכתוצאה מזה לא לראות כלום החוצה.כי מי שחונק בעצמו את המהות ינסה לחנוק אותה גם באחרים.למעשה,מי שחנק את מהותו הוא אדם מת,האחרים כבר אינם קיימים עבורו אלא כפיקציה שיש לגדל או לחסל! (פלסטנאים רבים שאיבדו את המהות עשויים לצעוק מוות ליהודים לא פחות מישראלים רבים שאיבדו אותה,הצועקים מוות לערבים).על זה מתבסס האגו של כל אחד מאיתנו ברמות קיצוניות שונות.מועיל לנו,הרי זה טוב,לא מועיל לנו הרי זה רע ובו יש לטפל.לעיתים מה שלא מועיל לנו,הרי הן בדיוק אותן תכונות שאיננו רוצים לראות בעצמו ועל כן כל מי שמזכיר לנו את אותן תכונות הופך להיות מושא למתקפה. גם בעולם הפורומים ניתן לראות את התממשות הדבר הזה.איננו רואים את האנשים שאיתם אנו מדברים וגם כאשר יש לנו עניין אמיתי בהם לפעמים אנו חוטאים כלפיהם בלזות שפתיים,זילזול וכדומה.גם בעניין הזה,האנונימיות מעודדת רוע(ואינני מדבר על אנשי אמת שהתנהגותם אותנטית לחלוטין),האנונימיות מעודדת לבישת מסכות ופעמים רבות מחול של חרבות. אנונימיות מרחיקה את האדם מעצמו,ממהותו ומהווה סכנה,אנונימיות אינה שונה פעמים רבות מפצצה חכמה.זה אולי יכול להסביר מדוע תמיד שאפתי לראות את האנשים שאיתם אני מדבר.ראיית האנשים תמיד מרגיעה אותי,מזכירה לי שיש שם בני אדם שנאבקים על מהותם אולי בדיוק כמוני ועשויים לטעות כמוני או לצדוק כמוני או לא זה ולא זה,כי דרול אומר ואכן הוא צודק,רק האדם המואר צודק.רק האדם האותנטי צודק.כל השאר חושבים שהם צודקים.אי אפשר להיות צודקים מתוך האנונימיות,מתוך השקר,מתוך הפחד,מתוך האגו.האגו תמיד טועה, גם כשהוא צודק. אז ניטשה אמר,עדיין לא ראינו את הרוע הגדול ביותר ועדיין לא ראינו את הטוב הגדול ביותר.הם תמיד באים בכפיפה אחת.בכל אדם,המאבק הזה בין האגו,הזיוף,השקר,למהות(האמת,הצדק)קיים תמיד והוא זה המוביל להתפתחות.והנה לנו שוב מלחמת גוג ומגוג המיתולוגית כשהיא נתפסת באור חדש. המאבק של כל אחד מאיתנו על עצמנו וניצחון בו נעשה הן ברמה האישית והן ברמה הגלובלית.כל אחד מאיתנו שמנצח במאבק הזה,מנצח הן עבור עצמו ומנצח במקביל עבור העולם ועברו האנושות.כל אדם שמתחיל לזכור את עצמו באמת,להיות מודע לעצמו,הרי כשהוא מסתכל בעולם רואה את עצמו,מסתכל בעצמו רואה את העולם.הוא תמיד בקשר עם הכל ואף פעם לא הולך לאיבוד. תמיד שיחקתי עם הכתיבה שלי בפורומים.אלף ואחד פעמים כבר אמרתי שאני עוזב לתקופה מסויימת וחזרתי,אך תמיד השארתי לעצמי פתח מילוט.,האישיות שלי חכמה למדי,אם כי אני עדיין מרגיש את המהות. אתחכם עם האגו שלי באותה דרך שהוא מבקש להנציח את המצב.אני אומר בזה הרגע שאני מפסיק לכתוב עד שאנצח בקרב על המהות.זהו קרב הרבה יותר צודק מהקרב על בגדד ואין לי שום כוונה להפסיד בו.כשאהיה אדם אמיתי לחלוטין אחזור לכתוב כאן בפורומים בשמי המלא(אם בכלל)בכל מה שקשור להתפתחות.עד אז,דיון על רעיונות,אני מוצא אותו מזיק,הן ברמה האישית והן כלפי אנשים אחרים. אני אשאיר למי שצריך לעשות את העבודה. והארי ידידי,היה נחמד לפגוש בך,ואולי ניפגש שוב בעתיד,אבל הפעילות שלי עוברת יותר לפן המעשי. כך שתצטרך לוותר עלי ככותב בפורום הזה (וגם על ההודעות הארוכות שלי שזאת כנראה הייתה האחרונה בהן בוקר אור לכל המחפשים דרך,לכל העולים במעלה המדרגות ולכל אלה המדריכים את צעדיהם והתומכים בהם בנדיבותם האמיתית.להתראות בעולם האמיתי. הוא קרוב,קרוב מאוד לכל אחד מאיתנו ולא יתכנו בו מחלוקות. מוטי.