המראה בכימיה
קראתי קצת ב- General Chemistry של פטרוצ'י, וזה מה שהבנתי משם על התהליך: המראה של חומר תלויה בלחץ האדים על המוצק, או במלים אחרות ב- % הרוויה שלו באויר. לחומר כמו פחמן דו-חמצני יש % רוויה קטן מאוד באויר, ולכן לחץ האדים שלו על פחמן דו-חמצני מוצק קטן מאוד - והוא ממריא במקום להפוך לנוזל. מאחר והתכונה הזו תלויה באחוז הרוויה באויר, ו- % הרוויה תלוי בטמפרטורה, התכונה הזו תלויה בטמפרטורה. מתי מים ממריאים? שוב, כשלחץ אדי המים באויר קטן במיוחד - בטמפ' הקרובות ל- 0 מע' C. שלג ממריא בטמפ' כאלה, ולא נמס. תחשוב על זה ככה: ככל שלחץ האדים גדול יותר, יותר קשה לחומר לדלג על הפזה הנוזלית. אנסה להסביר את זה לפי ההגיון שלי (אם כי זה לא בהכרח נכון - וזה לא מוסבר בספר). פזה נוזלית היא חוסר סדר וקירבה קטנה בין המולקולות בהשוואה למוצק. האנטרופיה מושכת חומרים לכיוון הגזי, מאחר וזהו המצב עם הכי הרבה אי-סדר. לחץ אדים גבוה (משמע ריכוז גבוה יותר של החומר באויר) יוצר סבירות גבוהה יותר לאינטראקציות בין-מולקולריות, עקב התנגשויות בין המולקולות השונות של החומר (בין אלו שבאויר לבין עצמם ובינן לבין אלו שבמוצק), ולפיכך הוא בעצם פועל מול האנטרופיה ומאזן אותה. הסבר אפשרי אחר הוא עצם השפעת הלחץ: ידוע שככל שהלחץ גבוה יותר, המרחק הבין-מולקולרי קטן וחומרים יכולים להפוך מגז לנוזל, ומנוזל למוצק (ואף לעבור דהפוזיציה, התהליך ההפוך להמראה). יתכן שהשפעה של לחץ אדים גבוה יותר דומה להשפעה של לחץ כללי גבוה יותר. משמע, יותר מולקולות של אותו החומר נדחסות ונדחפות אחת אל השניה, מה שגורם להם להתגודד למצב נוזלי או מוצק. לעומת זאת, כשהלחץ הכללי ו\או לחץ האדים קטן, שום דבר לא מחזיק את החומר בצורה כל כך דחוסה, ולכן הוא מדלג ישירות לפזה הגזית בברכתה של האנטרופיה.