חוויה אישית.
בפעם הראשונה שביקרתי בפורום חוזרים התשובה חשתי הזדהות עצומה, זה ממש אותו דבר מהכיוון השני. נהוג לחשוב שחזרה בתשובה מרופדת בעזרה ובכסף. אז הריני להודיעכם: לא מדויק! החוזרים בתשובה, גם הם (בחלק מהמקרים) נזרקים מהבית. ומי שחושב שזה באחוזים נכבדים פחות טועה ובגדול. היוצאים בשאלה שכחו שיש הבדל גדול בין לעוף מהבית ללהתקבל לבית בתנאים. 90% מהיוצאים רשאים לבקר בבית ואף לגור בו ובתנאי שיגעעו בלבוש ההולם וישמרו על כללים בסיסיים. רק מה, קשה להם, הם אפילו, בהרבה מקרים מאשימים את הוריהם כמו שהוריהם אותם, בחוסר התחשבות. כך זה בדיוק החזרה בתשובה, הבחור או הבחורה מורשים לבקר בבית, אבל בתנאי, איזה תנאים. בתנאי שאנחנו ננהל חיים תקינים לחלוטין אנחנו לא נשמור כשרות בשבילך ולא כלום. כאן רבותי, כדי לא לקפוץ עם החילוק הברור של אקטיבי פסיבי, צריך לגלות קצת דקות מחשבה. ראשית, את החוזר בתשובה לא ממש מעניין אקטיבי פסיבי, אותו מעניין שהוא לא יכול לגור בבית שבו אח שלו מביא בחורות וממזמז אותם לנגד עיניו המיוסרות. אבל שנית, וזה החשוב. יוצא בשאלה לא מוכן ללכת לקראת הוריו על אף שהוא המשנה הוא רוצה חופש מוחלט הוריו מבקשים ממנו לשמור על אורח חיים דתי בבית והוא חושב שהם "זרקו אותו מהבית" "כי הם מקבלים אותו בתנאים" אותו דבר, רק בדיוק מהכיוון השני מרגיש החוזר בתשובה הם זרקו אותי מהביית הם לא מוכנים לעשות בשבילי כלום, אפילו לא לכבות את הטלויזיה? מה אם הייתי אחד שכואב לו הראש הם לא היו מתחשבים בי? הרי אם הייתי נולד נכה היו מוכנים לגרור אותי לכל מקום! למה כשחזרתי בתשובה פתאום לא מתיחסים אלי??? שורה תחתונה, הכי טוב להיוולד חילוני ולהישאר חילוני או להיוולד חרדי ולהישאר חילוני, לצאת בשאלה סתם מסבך תעינינים. חוץ מזה הכי הכי הכי טוב, זה לצאת בשאלה - א' כי אני יצאתי בשאלה, ומי שיוצא נהיה כמוני, ב' כי ככה. יאלה אחי, ויופי לך שאתה קורא ת'סיפור שלי. באאאאאאאאי שבתאי
