תהייה

[Ultramarine]

תהייה

לפני כמה שנים התחלתי להתעניין בנושה הרוחניות (אושו לדוגמה) וכאת אני קצת תוהה אם עצמי על כמה היבטים בשביל צייר כל העולם הוא צבע. רואה ומצייר את הנגלה לעין ואת העולם החיצוני. ודבר זה סותר במידה מסוימת את הגישה הרוחנית? של הסתכלות פנימית על העצמי ועל האחרים ולא במובנים החיצונים\חומרי. מקווה שהייתי מספיק מובן אשמח מאוד לשמוע את דאותכם. Ultramarine

 

[0sveta0]

תהייה נוספת שלי

לדעתי הגדולה של האומן היא לא לצייר את הגלוי לעין (זאת הייתה מטתרתה של האמנות הקלאסית), אולם מטרתה של האמנות המודרנית היא להפגין ולבטא את הקונפליקטים הפנימיים שבה מתחבטת הנפש. ויש מספיק דוגמאות בשלל הזרמים האומנותיים שצמחו במאה האחרונה, ההתחלה החלה עם ביטוי המציאות בראות האומן באימפרסיוניזם, לאחר מכן בא הפוביזם עם הצבע העז וכו´, ושיא ההסתכלות הפנימית היא האמנות המופשטת נגיד של פיט מונדריאן שעבר מטמורפוזה מחיקוי המציאות להפשטה (בסדרת העצים למשל)

 

[ABABI SHARON]

בנושה הרוחניות

ישנו ספר יוצא מן הכלל "על הרוחנייות באומנות מאת וסילי קנדינסקי. יצא בעברית בהוצאת מכון ביאליק (אולי?) הספר באנגלית טוב יותר כי בהוצאה העברית קיצצו את השירים שכתב קנדיסקי וכל כך תואמים את ציוריו קנדינסקי נולד ברוסיה ופעל בגרמניה(הספר נכתב בגרמנית) הספר נקרא באנגלית Concerning the spiritual in arts אני מזמין אותך לראות ציור שלי: הטכניקה, צילמתי שקופיות בנגב הצפוני בקיץ. הקרנתי אותן על הקיר בסטודיו שלי וציירתי כאילו עמדתי בטבע. ציירתי עם oil bars תגיד ציירתי את הנגב הצפוני או את הנגב הפנימי?

 

[אפרת@הבית]

היי - לקחת לי את המילים מהמקלדת ../images/Emo13.gif

גם אני חושבת שלהגיד שצייר מצייר רק חיצוניות כי כל העולם שלו בצבע היא טעות גדולה. ראשית, רוב הציירים מציירים מתוך תהומות של רגש, ואין יותר מזה כדי להגדיר הסתכלות עצמית. ציירים רבים גם צירו פורטרטים עצמיים כפי שהם נראים בעיני עצמם - ממש כאילו שהם עשו את העבודה תוך כדי פסיכותרפיה. צריך וכדאי להבין - שהצבעים הקיימים בעולם, הם הרוחניות, הם היצירה האלוהית (למי שמעדיף את הביטוי הזה כך) ולא מעשה חומרי ידי אדם. האדם משתמש בהם כדי לחבר את עצמו עם העולם שמסביבו. לפי דעתי עצם העיסוק באמנות - הוא עיסוק ברוחניות. וואווו - נסחפתי לי קצת

 

[0sveta0]

קבלי חיזוק...

 

[ABABI SHARON]

לא נורא שנסחפת קצת

אחד הספרים הבודדים שקראתי שאינם ספרי לימוד לאמנות, "נרקיס וגולמונד" אחד הגיבוים היה צייר, נדמה לי שנרקיס.הוא היה לא חינוכי והיה עושה עם בנות דברים שהסביבה שלו היתה מצפה שיעשה רק אחרי נישואיו. אבל מי אנחנו שנשפוט אותו, רובנו כמותו רק שהסביבה השתנתה.(ברובה) כשהזמינו אותו לצייר על קיר בכנסיה את מרים הבתולה, הוא צייר אותה בשיא יופיה... כן את אהובתו גם שצייר מצייר כדי להתפרנס, הוא יכול לתת משל עצמו רק כך הציור יהיה אמיתי וסוחף! אשה אחת שלמדתי אתה ציור, תמיד ולא בכוונה בזמן שציירנו מודל, ציירה את השפתיים של עצמה! לא נורא שנסחפת קצת, אמן שאינו נסחף ומתרגש הוא אמן "דמו"

 

[Julia L]

ומה בקשר לחיצוניות?

הרי מעצם זה שאנחנו חיים ומרגישים וחושבים בעולם הזה, הוא הופך ליותר ממראה חיצוני. מה רע בלתאר את המראה החיצוני?

 

[SC]

ליאונרדו דה וינצי אמר

שצייר מצייר מה שהוא רואה וגם מה שהוא לא רואה. אני באופן אישי משלב המון רגש בעבודות ומוציא אל האור את העולם הדימיוני הפנימי שלי. בעיניי ציור זה עיסוק רוחני, בכלל אמנות.