תהייה

תהייה

חלק מהדיונים שראיתי בפורוום עוסקים במתח בין ציפיית החברה והמשפחה לנישואים וזוגיות הטרוסקסואלים, לבין הנטיה האישית. אני רוצה להעלות מתח אחר שלי מציק יותר, וזה העובדה שאני רואה/רוצה את המשך חיי עם בת (בת) זוג מונוגמי ועם ילדים ביולוגיים שלי, וכאן אני חש שוב את המתח הזה, וביתר שאת, משום שכאן אני לא מתמודד עם גורם "מבחוץ" אלא עם עצמי ועם קונפליקטים פנימיים. תהייתי אם עוד שחים כך, ואיךאפשר להתמודד עם המתח הזה?
 

מרי לנ3ח

New member
../images/Emo207.gif בוקר טוב חבר'ה!

אלישע, מעכשיו אתה חש מתח? אל תענה את עצמך, אתה מקדים את המועד חח
 

Nחמן

New member
אחר

אינני יודע, מדוע מחר הגולש בן-אבויה בכינוי זה אך אינני בטוח, שהוא נהנה מהצירוף המלא "אלישע בן-אבויה", אשר מכונה בכל התלמוד (בפסקי הלכות) בכינוי "אחר". אמרתי זאת על דעתי מבלי לדעת את דעתו של הגולש. אם הוא מסכים לכך, אינני חושב, שזאת תהיה בעייה. העיקר ששמו וגם דבריו נאים.
 

Nחמן

New member
זו גם דעתי

ואני אישית משבח אותך על אומץ לבך להתמודד עם הצורך הנפשי בנישואין כדת וכדין. הלוואי הייתי אני בגילך יכול להתמודד כפי שאתה מתמודד עם הבעייה כיום. אני ממליץ בפניך לפנות אליי גם במסר אישי כדי לשמוע מעט יותר ובינתיים המשך לכתוב כאן ולשמוע גם דעות אחרות. שום דעה איננה מחייבת ובסופו של דבר עליך לשקול רק מה, שנראה טוב לך. אני מאחל לך את מלוא הצלחה ומקווה, שלא ירחק היום, שבו תזכה לראות עצמך תחת החופה ולאחר מכן אב לילדים לתפארת עם ישראל.
 

dkey

New member
הומו בדרכו הכואבת מתגבר על שני כשלים עיקריים

הראשון בו אתה נמצא והוא השלמה עם מי שאתה. לא הוכנת כראוי להיותך הומו וישנו קונפליקט אדיר בין מה שגדלת עליו דהיינו שהומו זה רע וחייבים להתחתן לבין מי שאתה, הומו. לכן אצל רוב הנמצאים בשלב הזה המלחמה היא בין רוצה לבין מה שיש. אבל הרוצה כאן הוא לא פונקציה ביוליוגית אלא פונקציה של על מה גדלת, על השנאה להומואים ואי הרצון להיות שונה. ישנם היום המון גברים שכלל לא עוברים את שלב הזוועה הזה. כי כיום הומואים מגיל קטן נחשפים למסרים חיוביים לגבי הומוסקסואליות, דבר שמאפשר להם להשלים ביתר קלות עם מי שהם. ההתמודדות היחידיה לדעתי עם המתח הזה היא להבין אותו. את הסיבות לו. ולדעתי הדרך היחידה היא להשלים עם היותך הומוסקסואל. אחר, אבל לא שונה במאומה. אחר, אבל מאושר בחלקך (לי אגב לקח המון המון שנים להפנים את זה, בעיקר כי הזמנים היו אחרים ואני חילוני!). היחס שלי והסביבה לנושא היום הוא כיחס לאנשים שונים כמו בלונדינים או כחולי עיניים. הכשל השני או השלב השני הוא לאחר הקבלה העצמית, להיות גאה בדרכך ולספר עליה. זה מאוד חשוב כי לדעתי רק יציאה מהארון כלפי משפחה וחברים מביאה סוף סוף את השקט הנפשי ואת החיים הבריאים. רק לאחר שהתגברתי על שני אלה הצלחתי להחזיר את חיי למסלול חיים בריאים.
 

imagodei

New member
השאלה היא-

האם הרצון שלך לבת זוג ולילדים ביולוגיים היא שאיפה פנימית או שהמוסכמות החברתיות מבחוץ נטמעו בך והפכו לצורך פנימי? נכון שכרגע מבחינתך נראה שההבדל התיאורתי הזה לא משנה שכן בין כה וכה הקונפליקט נהייה לפנימי אבל אני מאמין שיש לזה השלכות מעשיות במידה ותחליט להתחתן. אינני שולל חתונה (אם אתה מספר לאישתך שאתה הומו כמובן...) אבל לעיתים אני מרגיש שאנשים חולמים על משפחה יפה ומאושרת מהסוג שרואים בסרטים בלי לחשוב אם הם באמת מסוגלים ליצור משפחה שכזו. האם יש בך את הכלים להכיר מישהי, להיקשר אליה ולאהוב אותה למרות חוסר המשיכה בינכם? ומנגד- האם אתה רואה את עצמך מפתח מערכת יחסים ארוכה עם גבר? אני יודע שאני לא פותר את הקונפליקט אבל אני מנסה להעלות שאלות שיכולות לעזור לך לחדד את התחושות שלך... בסופו של דבר, אין בחירה מושלמת כי המציאות מוגבלת. הרעיון הוא להשלים עם חוסר השלמות שבשתי הבחירות ולבחור את מה קרוב יותר לליבך. בהצלחה imago dei
 
לא בדיוק

לdkey, הבעיה אינה השלמה עם המצב, ודחיה עצמית ממנו, אני כבר מדבר על מצב של אדם מול עצמו ללא מתח חברתי (אני, למזלי גדלתי בחברה שאמנם לא מעודדת, אבל גם כלל לא שוללת, ויש לי ידידים שיצאו מהארון ומעמדם החברתי נורמטיבי לחלוטין). השאלה שהעלתי יותר בכיוון שimagodei העלה: הרצון שיהיו לי ילדים (בעתיד בכל מקרה, רחוק בעתיד), ובן-זוג (או בת-זוג) תומך, כשלא ברור לי איך הדברים משתלבים במערכת. לגבי הכינוי, אכן הכוונה לאלישע בן אבויה, ולא השתמשתי בכינוי המלא כי הוא ארחך מידי, ולאלישע סתם אין את המשמעות הזו. כך שכלל לא אכפת לי שמתיחסים אלי כאלישע (אלא אם זה מבלבל מישהו)
 

dkey

New member
אני לא משתכנע מדבריך

וכמובן זה לא חשוב כלל אם אני משתכנע או לא.
אין עידוד כיום, גם לא בחברה החילונית. אין שום סוציאליזציה של ההומו לחברה וכדי שלא אשמע פלצני מידי אסביר כי אין במערכת החינוך הקיימת (ובודאי מי שחשוף לתכנים דתיים מעוותים) שום הכנה של ההומו לחיים נורמלים בהם הוא יכול לחיות על פי נטייתו עם או בלי בן זוג, עם או בלי ילדים. אין סיפורים לילדים עם נסיך ונסיך ונסיכה ונסיכה ואין כל דיונים והדרכה. מלמדים רק דרך אחת. ואין דרך אחת. אפילו החוקים במדינת ישראל טרם שונו לחלוטין באופן שמאפשר שיויון ולכך גם יש השפעה מכרעת. וכמובן כל ההתלהמות של כהני הדת למיניהם שמנצלים את הענין הזה לצרכים פסולים. אחד המבחנים כדי לדעת אם יש לך בעיה עם השלמה עם הנטיה היא היכולת שלך לדבר עליה באופן חופשי עם הורים או חברים. בשורה התחתונה, הומו יכול להביא ילדים לעולם או לאמץ והמחקרים מראים שאין כל הבדל בהתפתחות הילדים במערכת סטרייטית או אחרת. לדעתי בין אם אתה מודה בזה או לא, יש לך בעיה מאוד גדולה של השלמה עם הנטיה במובן שאתה מתבייש במי שאתה ואין לזה דבר וחצי דבר עם הרצון להביא ילדים לעולם.
 
תראה,

אין לי בעיה עם זוגיות הומואית מונוגמית, הלוואי, ממש הייתי שמח אם היית לי כזו. הבעיה שלי היא בשאלה אם אני מספיק חזק כדי לקיים מערכת משפחתית שונה מהנורמטיבי (אין מה לעשות, בכל זאת 90% נחשב לנורמה) יציבה מספיק בשביל שיהיו לי ילדים משלי. אני לא חושב שאתה קורה אותי בכלל נכון, אומנם אני כרגע שוב בארון, אבל היו זמנים שיצאתי ממנו, ואני די שלם עם עצמי. אני פשוט מנסה להתמודד עם מתחים שעולים בי לאחר ההשלמי הזו.
 

dkey

New member
אתה רוצה להגיד לי שאתה חלש אופי?

שאתה קנה רצוץ שמעדיף לחיות חיי אחרים במקום את חייך אתה?
 
אני לא מבין

למה אתה תוקף במילים כ"כ חריפות. מה כבר עשיתי לך? ולגופו של עיניין, לא זו כוונתי. תהיתי (ומכאן ה"תהייה") איך לבנות מערך יציב שמאפשר לחיות חיים משפחה נורמטיביים (בן/בת זוג, ילדים) במערך הזה, משום שאני עדיין צעיר (כולה 23) ואין לי ניסיון חיים מספיק מעצמי לנושא הזה.
 
בן אבויה היקר, כמה דברים:

שלום לך.. רציתי רק להעיר, לאחר קריאת תגובותיהם המחכימות של נחמן ושל dkey שבעצם הכל פתוח בפניך. ראשית, אתה צעיר, ומגרונך בעיקר ניכר החשש מהשונות, מההליכה בתלם ש"אינו הנורמה" (כדבריך). אם אין בידיך (ובנפשך) את הכוחות לחיות את חייך ולהבקיע דרך חלוצה שלך בלבד (למשל: מציאת בן זוג והבאת ילד לעולם בדרכים רבות ומגוונות, שכבר רבים אלו שיצרו כך משפחה) אזי תמיד פתוחה הדלת לחיים "סטרייטיים", אולם אז ההגינות וההליכה בדרך הישר והטוב מחייבת אותך להיות גלוי לב מול זוגתך, ואולי למצוא דרכים לקיים זוגיות כזאת במסווה. בכל מקרה, רק אל תשכח שתמיד יש בחורה בצד השני, ואנו מחוייבים ב"ואהבת לרעך כמוך", ואסור בשום אופן לנצל מישהי לצורך העניין (גם אם תהיה הבעל הכי נחמד בעולם), ואין להסתיר ממנה מידע כל כך חשוב. כל זאת אמרתי מבלי כלל להתייחס לקורבן שעולה הרושם שאתה מוכן להקריב: אושרך שלך מחיי זוגיות ואינטימיות. המלצה שלי: חכה עם זה קצת. אתה לא לבד, תאמין לי. נסה להיפתח לאט לאנשים שהם כמוך, אולי להתחיל כאן בפורום. לשמוע מהם רעיונות, לשתף משלך. אולי גם להכיר מישהו שנמצא במצב דומה לשלך. תיפגשו. תחווה קצת אהבה - זה חשוב להתבגרותך וחשוב לשם קבלת החלטות נבונות ומשכילות. אתה בפתח מסע לא פשוט. לא קל להיות לא כמו ה-90 אחוז, אבל אתה עשוי לגלות גם הרבה יופי בייחוד שלך, וגם לגלות את אלוהים מחדש ביחד עם זה (אלוהים האמיתי, לא זה שנוצר למען הציפיות של החברה, ההורים והמורים - שלפעמים קל להתבלבל ביניהם...) ובעיקר, תלמד את עצמך: תבדוק מה עושה לך טוב, מה גורם לך אושר, ונסה להבדיל את זה מסיפוק שאתה מקבל רק בגלל שלא הרגזת את הזולת. שיהיה טוב. נתי
 

dkey

New member
חלילה לא באתי לפגוע אלא להפך

לתת לך חומר למחשבה. יתכן ואתה צריך להחשף לזוגיות של הומואים ולסביות כדי לראות שהשד לא רק לא נורא אלא כיפי. ראה למשל את הכתבה ששמתי כאן לפני כמה ימים ששודרה בערוץ הראשון. ראה כמה טוב לאותן שתי בנות ולילדים שלהן. ראה את זוג הגברים שהתחתן כאן השבוע. יש כאן גבר שנמצא עם בן זוגו כבר עשרות שנים יחד. יש לא מעט הומואים היום שמגדלים עם בן זוגם ילדים שאומצו או נולדו בהורות אחרת או עם פונדקאית. אבל הכי חשוב קודם כל והרבה לפני ילדים זה האושר האישי. מי שבוחר בלהיות עצמו לרוב חי חיים מאוד מאושרים. זה נורא הגיוני בסך הכל כשחושבים על כך. מאחל לך שתהיה מאושר בחייך.
 
למעלה