הצדהשקטשלהאוקיינוס
New member
תהייה #6
אז בשבוע האחרון העברתי קורס הדרכה לחניכים בכתה ט'.
במהלך הקורס יצא לי לחנוך מספר מדריכים בגילאי תיכון. אחד המדריכים שם, שלא חנכתי באופן ישיר, התגלה כמסקרן מאוד, הוא כל הזמן הסתודד בכל מיני פינות עם מיני מדריכים לשיחות ארוכות ארוכות.
באחד הימים של הקורס הוא נעמד מולי ואמר לי את המשפט הבא:
"אני חייב למצוא את אחי מהר ולדבר איתו"
אז עניתי לו לתומי (כי באמת שלא הכרתי אותו מעבר לשמו):
"הוא כאן? חניך בכתה ט?"
"כן, נמצא בגדוד המקביל.."
"אוקיי, הם אמורים להגיע לכאן ממש בדקות הקרובות. קרה משהו?"
"בדיוק עכשיו העברתי את הפעולה שלי על הומופוביה ויצאתי מול כל החניכים, ואחי עדיין לא יודע.. אני לא רוצה שזה יגיע אליו מחניכים אחרים. אז נראה לי שכדאי שאתפוס אותו לשיחה עכשיו מהר".
כמה דברים תמוהים עברו לי באותו הרגע בראש-
1- מפתיע שבחרת לצאת מול חניכים שלך בקורס הדרכה למרות שהם לא באמת אנשים משמעותיים בחייך- אתה מכיר אותם לשבוע וכאן זה נגמר.
2- עוד יותר מפתיע שבחרת לעשות זאת כשידעת שאחיך כאן, ובכל מקרה בחרת לספר להם לפני שסיפרת לו.
3- עוד יותר מפתיע שבאת וסיפרת לי את זה כאילו הכל ברור מאליו ואני יודעת על מה אתה מדבר, למרות שזו הפעם הראשונה שזה צף בשיחה שלנו..
התעשתי מהר מאוד ואמרתי לו "זה קצת מצחיק מה שקרה עכשיו, שאתה מדבר איתי כאילו אני מכירה את זה, אבל אם כבר פתחת את הנושא- בוא נשב ונדבר עליו כשיגמר הלו"ז היום.. בינתיים- הגדוד של אחיך אמור להגיע בכל רגע, שווה שתתפוס אותו לשיחה מוקדם, כי שני הגדודים יפגשו ביחד בארוחת הצהריים.. אתה צריך עזרה במשהו עם זה?"
"לא, אני בסדר תודה.. ואני אשמח. חשוב לי לציין שאני לא הומו. אני ביי." והלך.
אציין ואומר שלא כל כך קשה לזהות, יש משהו שקצת מראה זאת, אבל אחרי שהוא יצא בפני אחיו ובפני חניכיו, הוא ענד שרשרת של דגל הגאווה עם סמל זכר מחובר לסמל זכר. ומעלייה שרשרת של צבעי הביי (??) שלא ידעתי שקיים כזה דבר, אז שאלתי אותו- "כאילו מה, זה פשוט חצי מהצבעים? כי אתה רק חצי בקטע?:]" אז הוא ענה שנראה לו שזה צבע עליון כחול שמסמל את הבנים, צבע תחתון ורוד שמסמל את הבנות, והסגול שביניהם שמסמל את מה שבאמצע (כאילו הכחול על הורוד, ומתקבל הסגול הזה..)
בקיצור- מעניין, לא ידעתי זאת.
באותו הערב ישבנו לשיחה וראיתי אותו צמא לספר כמה שיותר פרטים, אז פתחתי שתי אוזניי והתחלתי לשאול..
הילד סיפר לי הכל, איך זה התחיל, איך הוא הבין, על החברה שהייתה לו ממש עד לפני שנייה כי הוא סיפר לה אז היא נפרדה ממנו, על התובנות שחווה, על כל חבריו שגילה שבקטע, על הקבוצה שלו באיגי, על הבר נוער, על חניך הומו שהיה לו בקבוצה בקורס הזה, שבמיוחד הוא ביקש שיהיה אצלו, כי הוא רצה שישמע את הפעולה על ההומופוביה, ואותו החניך יצא גם הוא מול כל האחווה, כדי להוריד עול שכזה מליבו. הוא שיתף אותי בהכל. אבהיר שוב שהכרנו רק באותו הקורס, אין לי שום קשר אליו, הוא חניך בכתה י"א ואני אחראית עליו רק ליריקה הקטנה הזו. הדבר היחיד שידעתי לפני שהוא סיפר לי זאת זה את שמו.
הדבר שהיה הכי קשה לאותו החניך זה העובדה שהוא ביי. הוא מתאר את זה כדבר הכי מסובך שהיה לו, שכבר מכתה ו' הוא התחיל בתהיות ולא ידע למה הוא נמשך לבנים, אז הוא שם את זה בצד כי עדיין הוא נמשך גם לבנות. בשנים האחרונות הוא עבר תהליך שלם של השלמה עם מה שהוא ומי שהוא, והיום הוא לקח על עצמו מסע הסברה שכזה על מה זה בעצם להיות ביי. לדבריו הרבה יותר קל לקבל מישהו שהוא הומו, או לסבית. אבל אלו שהם ביי, הם תקועים. כי בשביל הומואים הם סטרייטים, ובשביל סטרייטיות הם הומואים.
הסיבה שאני מספרת את כל זה- היא כי אני באותה השיחה הרצתי לי בראש את כל הדברים שעברו עליי ושאני חוויתי לאורך השנים, וממש ישב לי על קצה הלשון להגיד לו שאני מבינה, שאני באמת באמת מבינה.
בהתחלה עוד השתמשתי בטריק ה"חברה הכי טובה" אבל זה לא היה שקר, 3 מחברותיי הטובות יצאו בשנתיים האחרונות מהארון.
ההבדל המשמעותי הוא- שהן יצאו והכל פתוח ובסדר ובשיח. כשאני עשיתי זאת, זה היה כל כך מזמן.. ובגלל שהרבה זמן לא מצאתי עצמי בקשר עם בחורה, זה כאילו כולם שכחו.
כן כן, הזמן החזיר אותי לארון בחזרה. ואז גם הכרתי אנשים חדשים שהתחלתי להסתובב איתם, והם לא הכירו אותי באותה התקופה, לכן מולם אני באמת בארון, אף פעם לא הרגשתי צורך לספר להם על זה.. אם תהיה איתי מישהי, כנראה שאשתף.. אבל זה לא משהו שבוער בי, כמו שזה בער באותו החניך.
אז עכשיו אני כאן, בגיל 22, מבינה שאני צריכה לצאת בפעם השנייה בחיים. לא מספיקה הפעם הראשונה שהייתה קשה ומתסכלת (בגיל 15-16..) עכשיו לעבור את הכל שוב פעם..
באמת שאני לא מבינה איך זה קרה.
והדבר שהכי תסכל אותי בסיטואציה, זה שמול אותו ילד מקסים, לא העזתי לפתוח את פי. הוא שם, וחניכים שלי גם נמצאים שם, וכרגע- כשאף אחד לא יודע, אני לא רוצה שזו תהיה הדרך שהם ישמעו על כך.. גם חבריי מהעבודה נמצאים שם, וגם הם לא יודעים.. ואני בטוחה שאם הייתי מציפה זאת מולו זה היה מגיע בדרך זו או אחרת לפחות לחלק מהנוכחים שם, אתן יודעות איך זה ילדים. כל דבר מעניין רץ בשניות.
הוא אמר שזה הפתיע אותו כמה שאני בקיאה בנושא (ועדיין- זה לא גרם לו לחשוד בכלום:]), ואז הוא גם קרא לי גיי פרינדלי. מצחיק.
ומפה לשם- זו הייתה התהייה העיקרית שעברה לי בראש, לצד הרבה דברים על כוחנו כמחנכים ילדים ונוער, להעביר להם מסרים חשובים. כל כך שמחתי שאותו החניך בחר להעביר פעולה על נושא שחשוב לו ובאמת להיפתח מול חניכיו. הוא לימד אותם באמת מה זה להיות מדריך טוב ואיש חינוך אמיתי, להביא את מה שיש לי ולשים אותו על השולחן, להציג אותו בצורה הכי שלמה ומקיפה. חבל שאני נפלתי במקום הזה.
אם הייתי עונה על הסכמ"ש, כנראה שאותו הייתי רושמת בהשראה השבועית..
זה באמת ראוי להערכה. אולי עוד אתפוס אותו לאיזו שיחה בבית קפה האהוב עליי ואספר לו קצת על חיי.
כן, נראה לי שאעשה זאת ביום מן הימים. נראה לי שאני חייבת לו את זה.
אז בשבוע האחרון העברתי קורס הדרכה לחניכים בכתה ט'.
במהלך הקורס יצא לי לחנוך מספר מדריכים בגילאי תיכון. אחד המדריכים שם, שלא חנכתי באופן ישיר, התגלה כמסקרן מאוד, הוא כל הזמן הסתודד בכל מיני פינות עם מיני מדריכים לשיחות ארוכות ארוכות.
באחד הימים של הקורס הוא נעמד מולי ואמר לי את המשפט הבא:
"אני חייב למצוא את אחי מהר ולדבר איתו"
אז עניתי לו לתומי (כי באמת שלא הכרתי אותו מעבר לשמו):
"הוא כאן? חניך בכתה ט?"
"כן, נמצא בגדוד המקביל.."
"אוקיי, הם אמורים להגיע לכאן ממש בדקות הקרובות. קרה משהו?"
"בדיוק עכשיו העברתי את הפעולה שלי על הומופוביה ויצאתי מול כל החניכים, ואחי עדיין לא יודע.. אני לא רוצה שזה יגיע אליו מחניכים אחרים. אז נראה לי שכדאי שאתפוס אותו לשיחה עכשיו מהר".
כמה דברים תמוהים עברו לי באותו הרגע בראש-
1- מפתיע שבחרת לצאת מול חניכים שלך בקורס הדרכה למרות שהם לא באמת אנשים משמעותיים בחייך- אתה מכיר אותם לשבוע וכאן זה נגמר.
2- עוד יותר מפתיע שבחרת לעשות זאת כשידעת שאחיך כאן, ובכל מקרה בחרת לספר להם לפני שסיפרת לו.
3- עוד יותר מפתיע שבאת וסיפרת לי את זה כאילו הכל ברור מאליו ואני יודעת על מה אתה מדבר, למרות שזו הפעם הראשונה שזה צף בשיחה שלנו..
התעשתי מהר מאוד ואמרתי לו "זה קצת מצחיק מה שקרה עכשיו, שאתה מדבר איתי כאילו אני מכירה את זה, אבל אם כבר פתחת את הנושא- בוא נשב ונדבר עליו כשיגמר הלו"ז היום.. בינתיים- הגדוד של אחיך אמור להגיע בכל רגע, שווה שתתפוס אותו לשיחה מוקדם, כי שני הגדודים יפגשו ביחד בארוחת הצהריים.. אתה צריך עזרה במשהו עם זה?"
"לא, אני בסדר תודה.. ואני אשמח. חשוב לי לציין שאני לא הומו. אני ביי." והלך.
אציין ואומר שלא כל כך קשה לזהות, יש משהו שקצת מראה זאת, אבל אחרי שהוא יצא בפני אחיו ובפני חניכיו, הוא ענד שרשרת של דגל הגאווה עם סמל זכר מחובר לסמל זכר. ומעלייה שרשרת של צבעי הביי (??) שלא ידעתי שקיים כזה דבר, אז שאלתי אותו- "כאילו מה, זה פשוט חצי מהצבעים? כי אתה רק חצי בקטע?:]" אז הוא ענה שנראה לו שזה צבע עליון כחול שמסמל את הבנים, צבע תחתון ורוד שמסמל את הבנות, והסגול שביניהם שמסמל את מה שבאמצע (כאילו הכחול על הורוד, ומתקבל הסגול הזה..)
בקיצור- מעניין, לא ידעתי זאת.
באותו הערב ישבנו לשיחה וראיתי אותו צמא לספר כמה שיותר פרטים, אז פתחתי שתי אוזניי והתחלתי לשאול..
הילד סיפר לי הכל, איך זה התחיל, איך הוא הבין, על החברה שהייתה לו ממש עד לפני שנייה כי הוא סיפר לה אז היא נפרדה ממנו, על התובנות שחווה, על כל חבריו שגילה שבקטע, על הקבוצה שלו באיגי, על הבר נוער, על חניך הומו שהיה לו בקבוצה בקורס הזה, שבמיוחד הוא ביקש שיהיה אצלו, כי הוא רצה שישמע את הפעולה על ההומופוביה, ואותו החניך יצא גם הוא מול כל האחווה, כדי להוריד עול שכזה מליבו. הוא שיתף אותי בהכל. אבהיר שוב שהכרנו רק באותו הקורס, אין לי שום קשר אליו, הוא חניך בכתה י"א ואני אחראית עליו רק ליריקה הקטנה הזו. הדבר היחיד שידעתי לפני שהוא סיפר לי זאת זה את שמו.
הדבר שהיה הכי קשה לאותו החניך זה העובדה שהוא ביי. הוא מתאר את זה כדבר הכי מסובך שהיה לו, שכבר מכתה ו' הוא התחיל בתהיות ולא ידע למה הוא נמשך לבנים, אז הוא שם את זה בצד כי עדיין הוא נמשך גם לבנות. בשנים האחרונות הוא עבר תהליך שלם של השלמה עם מה שהוא ומי שהוא, והיום הוא לקח על עצמו מסע הסברה שכזה על מה זה בעצם להיות ביי. לדבריו הרבה יותר קל לקבל מישהו שהוא הומו, או לסבית. אבל אלו שהם ביי, הם תקועים. כי בשביל הומואים הם סטרייטים, ובשביל סטרייטיות הם הומואים.
הסיבה שאני מספרת את כל זה- היא כי אני באותה השיחה הרצתי לי בראש את כל הדברים שעברו עליי ושאני חוויתי לאורך השנים, וממש ישב לי על קצה הלשון להגיד לו שאני מבינה, שאני באמת באמת מבינה.
בהתחלה עוד השתמשתי בטריק ה"חברה הכי טובה" אבל זה לא היה שקר, 3 מחברותיי הטובות יצאו בשנתיים האחרונות מהארון.
ההבדל המשמעותי הוא- שהן יצאו והכל פתוח ובסדר ובשיח. כשאני עשיתי זאת, זה היה כל כך מזמן.. ובגלל שהרבה זמן לא מצאתי עצמי בקשר עם בחורה, זה כאילו כולם שכחו.
כן כן, הזמן החזיר אותי לארון בחזרה. ואז גם הכרתי אנשים חדשים שהתחלתי להסתובב איתם, והם לא הכירו אותי באותה התקופה, לכן מולם אני באמת בארון, אף פעם לא הרגשתי צורך לספר להם על זה.. אם תהיה איתי מישהי, כנראה שאשתף.. אבל זה לא משהו שבוער בי, כמו שזה בער באותו החניך.
אז עכשיו אני כאן, בגיל 22, מבינה שאני צריכה לצאת בפעם השנייה בחיים. לא מספיקה הפעם הראשונה שהייתה קשה ומתסכלת (בגיל 15-16..) עכשיו לעבור את הכל שוב פעם..
באמת שאני לא מבינה איך זה קרה.
והדבר שהכי תסכל אותי בסיטואציה, זה שמול אותו ילד מקסים, לא העזתי לפתוח את פי. הוא שם, וחניכים שלי גם נמצאים שם, וכרגע- כשאף אחד לא יודע, אני לא רוצה שזו תהיה הדרך שהם ישמעו על כך.. גם חבריי מהעבודה נמצאים שם, וגם הם לא יודעים.. ואני בטוחה שאם הייתי מציפה זאת מולו זה היה מגיע בדרך זו או אחרת לפחות לחלק מהנוכחים שם, אתן יודעות איך זה ילדים. כל דבר מעניין רץ בשניות.
הוא אמר שזה הפתיע אותו כמה שאני בקיאה בנושא (ועדיין- זה לא גרם לו לחשוד בכלום:]), ואז הוא גם קרא לי גיי פרינדלי. מצחיק.
ומפה לשם- זו הייתה התהייה העיקרית שעברה לי בראש, לצד הרבה דברים על כוחנו כמחנכים ילדים ונוער, להעביר להם מסרים חשובים. כל כך שמחתי שאותו החניך בחר להעביר פעולה על נושא שחשוב לו ובאמת להיפתח מול חניכיו. הוא לימד אותם באמת מה זה להיות מדריך טוב ואיש חינוך אמיתי, להביא את מה שיש לי ולשים אותו על השולחן, להציג אותו בצורה הכי שלמה ומקיפה. חבל שאני נפלתי במקום הזה.
אם הייתי עונה על הסכמ"ש, כנראה שאותו הייתי רושמת בהשראה השבועית..
זה באמת ראוי להערכה. אולי עוד אתפוס אותו לאיזו שיחה בבית קפה האהוב עליי ואספר לו קצת על חיי.
כן, נראה לי שאעשה זאת ביום מן הימים. נראה לי שאני חייבת לו את זה.
