תהייה: מה עדיף?

[סחוגיפלצת]

תהייה: מה עדיף?

שלום לכולכם חברים חביבים ו\או בוקר טוב ו\או מזל טוב ו\או בהצלחה ו\או כל הכבוד. חשבתי לעצמי, מה עדיף? להתחתן, להיות נשוי X זמן ואז להתגרש כולל כל מה שכרוך בזה. או להישאר רווק\ה? זו מעין הקבלה לשאלה אם כדאי בכלל לא להביא לעולם בן שנפל בצבא (ח"וח לא עלינ!)ו.

 

[מיצה נבים]

ההקבלה שלך לא פיירית...

ילד אי אפשר להחזיר, את עצמך אפשר לשקם. ועדיין, לא מצטערת שהתחתנתי, זה היה סוג של הכרח, עוד יותר לא מצטערת שהתגרשתי, זה פתח לי דלת נפלאה לחיים הנוכחיים שלי...

 

[מתחדשת בכל יום]

מה עדיף?... הרהורים (יצא ארוך, ראו הוזהרתם)

למרות שהשאלה שלך לא רלוונטית לחיים, וההקבלה שהעלית מבהילה ממש!!! (כי התשובה היא שכמובן שאי אפשר לחשוב שלא היה כדאי שהבן שלך יבוא לעולם!!!) - אני עונה. ממש לא מתחרטת על כל מה שעברתי בחיי - כולל הנישואים (כולל התקופות הכי מגעילות שבהם!), והגירושין, ו... טוב, האמת שמאז הגירושין רוב הזמן היה לי יותר טוב...

ובטח שאני (כאמור) לא יכולה להתחרט על הילדים שהבאתי לעולם!!! פתאום אני חושבת, שייתכן שהשאלה שלך יותר קשה כשאין ילדים. כי מבחינתי, הילדים הם הדבר הכי חשוב והכי מדהים שקיים, ולא משנה מה *כביכול* היה צריך לעבור בשביל שהם יהיו. אני חושבת שלכל אחד יש את הדרך שלו, ועליו לעבור אותה על כל חלקיה, וללמוד את כל שיעוריה - כדי ללמוד לחיות יותר טוב עם עצמו ועם החיים. מציעה שאולי תחשוב, במקום כל ההרהורים המבאסים הללו, מה אתה יכול/מסוגל/רוצה ללמוד מהמהלך הזה של חייך? ממה שקרה, או ממה שעשית, או מאיך שהובלת את הדברים (כי אתה הובלת אותם בדרך כלשהי, לא - הם לא קרו לך כשאתה היית פסיבי לחלוטין... זה אף פעם לא כך)? ייתכן שעכשיו זה עדיין מוקדם לך לחשוב על כל זה ברצינות. אבל פעם... טוב די. דברתי מספיק. לילה טוב.

 

[אגם גם]

עדיף לחיות את החיים

ולקחת את ההחלטות שנכונות עבורך באותו זמן נתון, לא להסתכל אחורה ולשאול מה היה קורה אם.. כי לעולם לא תדע, בעצם, מה היה קורה אם. חייה את חייך, למד מהטעויות, ואל תכה על חטא.. החיים הם אוסף של ניסוי וטעייה.

 

[והלאה וכאן]

אתה בטוח שאתה רוצה תשובה?

החיים הם תמיד סופניים. יש לנו אפשרות להחליט איך אנחנו רוצים לחיות אותם. אפשר לחיות בפחד - פחד לקבל החלטות קטנות וגדולות. פחד להכיר אנשים. פחד לבחור מקצוע. פחד לשנות. בחר להשתנות. פחד להתאהב. פחד לאהוב. פחד להיקשר. פחד להיפרד. ואפשר לחיות. ולקוות לטוב. ולהשיג את הטוב הזה בהתכוונות מלאה. אני מאמינה שיש לנו הרבה שליטה בחיים. אנחנו מזמנים לעצמנו את החיים שלנו. אנשים שונים צומחים בסיטואציות דומות לכיוונים שונים. לגבי השאלה המקורית שלך - אני לא מצטערת שהתחתנתי. בכלל לא. אני לא מצטערת שבחרתי ללדת שני ילדים מהאיש הזה. אני לא מצטערת שנפרדתי ממנו. וגם - אני מודה ושמחה על כל יום שיש לי במחיצת הילדים שלי. אני מודה על כל יום חול, על ימים של עצב וימים של אושר. מודה על השמחות הקטנות והפשוטות של החיים - על חיבוק. על "שיהיה לך יום נהדר אימוש". מודה על כאבי הלב - "אנחנו לא מבלים מספיק זמן ביחד אימא", "אני יודע שאת אוהבת אותו יותר מאותי", "אני עצוב אימא, אני צריך זמן לבדי בפרטיות להירגע". מודה על כל יום של בריאות. מודה על מחלות קטנות שמזכירות לנו כמה חשובה הבריאות. ההיכרות שלי עם המקומות שהחיים יכולים לקחת אותנו - כבני אדם וכהורים - עמוקה מספיק כדי לשמוח על המקומות הפשוטים והשגרתיים שלי. ואם חלילה משהו יקרה למי מילדיי - לא הייתי מוותרת על החיים במחיצתם לעולם. מאחלת לכולנו הרבה בריאות ואושר.

 

[מיס סאנשיין]

../images/Emo45.gif יפה כתבת (למרות שמאז הפרידה אני

סופר פחדנית). אבל באופן כללי בחיים (ובזוגיות, עובדת על לשנות את זה) אני חיה מאוד לפי זה, משתדלת לחיות את החיים, בלי שהפחד יכתיב אותם, וזקוקה לעוצמות הרגשיות.

 

[calya]

כן| בדיוק.

 

[שרשירית]

../images/Emo45.gif כן לכל מילה

אוחחח איזה נחת לקרוא תגובה שכזו. כן אני בטוחה שאני רוצה לקרוא עוד תשובות שלך

 

[מיס סאנשיין]

אני מניחה שלהתחתן מתוך תקווה שזה יצליח

איך פסיכולוג שאני עובדת איתו אמר השבוע?! "בסוף החיים האלו יהרגו אותנו". אז מה, בגלל זה לא נטרח לחיות? את כל שאר התשובה "שלי" תמצא בהודעה של והלאה וכאן, אני מסכימה איתה.

 

[סחוגיפלצת]

אמממממ

אז שאלתי שאלה, התקבלו כמה תשובות שרובן לא על השאלה, כמה הטפות

,אבל לא נורא. ואני יודע שעניין הבן בצבא הוא רגיש אבל זו הדוגמה היחידה שמצאתי. אז יאללה חברהל'ך. קחו בקלילות. ושבת שלום

 

[ו ו י נ ס ט ו ן]

הזוי ../images/Emo5.gif

גם השאלה ובמיוחד ההקבלה שעשית. פתגם סיני עתיק אומר שאם אין לך מה להגיד תגיד פתגם סיני עתיק. עדיף להתחרט על דברים שעשית מאשר להתחרט בעתיד על דברים שלא עשית - זו דעתי לאחר שהבחילה עברה.

 

[Rtitan]

אמא שלי גיחכה לשמע השאלה... ../images/Emo192.gif

שאלתי אותה את החלק השני לפני כמה שנים - היה לי אח שנולד חולה במחלה גנטית שהמיתה אותו בגיל 17 וחצי. אבא שלי סגר את עצמו מהעולם (ומשני ילדיו הנותרים...

) למחרת, איבד כל קשר לעולם בערך שנה אחרי כן ומת 15 שנה לאחר מכן. אימא שלי, שיקמה את עצמה וחיה את המשך חייה בצורה רגילה - כשהיא זוכרת את אחי - ממש לא שכחה אותו אבל גם לא התמסרה לאבל עליו. יום אחד לפני כמה שנים, באחת משיחות הנפש שלנו שאלתי אותה אם היא מצטערת שילדה אותו... "ממש לא - הוא היה ילד מיוחד, אחריו אתה הגעת ואחריך - למרות אזהרות הרופאים לא ללדת יותר - הגיעה אחותך. תאר לך שהייתי מפסידה את שניכם?" אחרי שתי שניות המשיכה "אולי החיים שלי היו אחרים ויותר קלים - אבל אני לא מצטערת שילדתי אותו..." ואשר לגירושין: למרות הכאב הנורא שהיה כרוך בגירושין שלי, אני לא מצטער שהתחתנתי איתה... היא אישה שאני עדיין יודע למה התאהבתי בה, היו לי איתה חיים טובים והיא האמינה בי. ויותר מהכל - בהקבלה נוראה ולכן אבקש להבדיל אלף אלפי הבדלות: יש לי איתה שני ילדים מופלאים שכל נים בי קשור לכל אחד מנימי נפשם...

 

[felka]

עדיף

לחיות חיים מאושרים. לא חושב שיהיה פה בן אדם שיגיד שהוא היה עושה אחרת... גם אם בפנים הוא אומר את זה. כמו שכבר ראיתה יש שני גישות: לנסות ולטעות ולא לנסות בשביל לא לטעות. אני בעד ראשונה: לא באתי לעולם בשביל להיות צמח. ניתנה לי הזדמנות ללמוד ולעשות ואני עלא אפסיד אותה. לגבי רווק או נשואי יהיה לי יותר קל לענות עם תסביר מה הבדל מבחינתך. אני למשל חושב שיתרונות של רווקים אפשר לממש בקלות גם במשפחה.

 

[מיצה נבים]

../images/Emo45.gifאהבתי את מה שכתבת!