תהייה המעיקה על חיי...

[ab85]

תהייה המעיקה על חיי...

שלום לכם. רציתי לשתף אתכם ולנסות לבטא את העובר עליי בזמן האחרון. (בתחום הפורום כמובן). ובכן, אם אתם זוכרים, כתבתי לפני שבוע שבועיים הודעה ארוכה למטה. ניסיתי איכשהו לצייר את השקפתי הדתית על קצה המזלג. ובכן, אזכיר שאני כיום חי במשפחה דתית-לאומית, ואני עדיין חי בבית (עקב בעיות אחרות בחיי). אני עדיין כבול כאן ב"גיטו היהודי" בשכונתי, בלי יכולת לפעול על פי אמונותיי ועקרונותיי. בלי היכולת באמת לחיות לפי האמת בה אני מאמין. ועכשיו אנסה לגשת אל העניין בו אני רוצה לשתף אתכם. עקב כך שאינני רוצה להתחיל ולכתוב שוב על השקפתי, אתמקד בדבר שהכי מציק לי בזמן האחרון. והוא: הכיפה. כאדם שגדל כל חייו במשפחה דתית לאומית, החלטתי אחרי תהייות רבות וארוכות שאינני רוצה ללכת כל הזמן עם הכיפה. רק בשנים האחרונות שמתי לב כמה צביעות יש בחברה בה חייתי. השכונה שלי היא ממש בגדר "גיטו". אם אני אלך לשפוך את הזבל אשמע כבר בערב את אמא שלי מספרת כי השכנה שאלה אותה אם חזרתי בשאלה. שלא נדבר על כך שאם אלך ברחוב ופתאום מישהו מהשכונה יראה אותי, הוא יתקע בי מבט שקצת קשה לי לתאר אותו במילים. ואז , די מהר, הגעתי להבנה כי כל אותם האנשים אותם חשבתי לאנשים הרציניים והאידיאליסטים, האנשים העמוקים, האנשים השואפים למצות את חייהם בדרך האמת היחידה, הם האנשים שכל ה"אקשן" שלהם בחיים הוא לרכל על השכן שהלך בלי כיפה. אינני מסוגל לראות בערב שבת בבית-הכנסת את כל ה"ינטעס" מדברות על השידוכים שלא הלכו להן. "איך היא? היא נאה? והוא? הוא דוס? במה ההורים עובדים? היא הולכת עם מכנסיים? אוי ואבויי".............. אני נכנס אל בית הכנסת. המקום האמור להיות הקדוש ביותר. המקום בו אנו שואפים אל השלמות. המקום בו אנו מנסים לשבור את המחיצות בינינו לאבינו שבשמים. המקום בו אנו מנסים לעלות לעומקים, לשפוך את ליבנו. אבל מה אני רואה בבית-הכנסת? את כל השכנים ה"עמוקים" שלי. את כל האנשים המעבירים שבוע ועוד שבוע, שנה ועוד שנה, בלי שום משמעות לחיים. בלי התחדשות. בלי יצירה... הולכים מיום ליום, משבוע לשבוע, נפגשים לתפילות, מריצים את אותן הבדיחות, מדברים על השכן החרא ההוא. העיקר שהם ממלמלים את התפילה. העיקר שהם בדרך האמת. אבל אין בידי לעשות כלום. אינני גם רוצה לשנות אותם. כל מה שרוצה אני זה להסתלק מהשכונה שלי. לברוח מכאן. לבנות את חיי במקום חדש. במקום בו אבנה חיים של אמת. חיים של אהבה אמיתית. של שאיפה ומשמעות. אני רואה שקצת סטיתי מהעניין הספציפי שרציתי לשתף אתכם בו. ובכן, כחלק מהשקפתי, החלטתי שבשבילי אין משמעות לחתיכת הבד הזו על ראשי. חתיכת הבד הזו גרמה לי וגורמת לכולם לקטלג אנשים. להסתכל על החיצוניות. ואז כשאני הולך ברחוב, ומנסה לחיות לפי אמונותיי ועקרונותיי, משמע שאינני רוצה ללכת עם הכיפה, הכל כל כך מוזר לי. כל החיים שהורגלתי לכיפה, שהורגלתי אך ורק לחברים מהחברה שלי. שהורגלתי כי כל חיי סובבים סביב אנשים חובשי כיפה. פתאום אני מרגיש כמין "כופר", כשאני הולך בלי כיפה. אני מרגיש עירום. ואז כשעוד איזה "פלוץ" מהשכונה יראה אותי כמובן יחשוב כי יש בי הירהורי כפירה. שחזרתי בשאלה וכו'. איך הוא ידע? רק בגלל חתיכת הבד על ראשי. אבל האם הוא יודע מה מתרחש בליבי? האם הוא יודע על האמונות שלי? האם הוא יודע כי אני דתי יותר ממנו? האם הוא יודע שאני שואף לחיים עם משמעות קצת יותר ממנו? לא הוא לא ידע. הוא רק יתקע את המבט שלו ואני אנסה איכשהו לא לחשוב על זה כל הזמן. אחי הגדול, האדם במשפחה שתמיד ידע ועד היום לדבר כל כך יפה. להגיד דברי תורה עמוקים. לדבר על האידיאלים הגדולים. כשרציתי אתמול לצאת איתו לעיר הוא ראה כי אני הולך בלי כיפה, אז כמובן הוא לא רצה ללכת בסוף. ואני אמרתי לו "תודה רבה לך, אני אלך לבד, והוספתי: אין גבול לצביעות". כמובן שאחרי זה, למרות שאני יודע כי אני חי באמת שלי ולפי אמונתי, כל הדרך לעיר ייסרתי את עצמי שוב ושוב: האם אני בסדר? האם אני בדרך הנכונה? הכל בגלל השטחיות עליה גדלתי. וכאן אני רוצה לשאול אתכם: האם בזה שאני הולך בלי כיפה אומר כי אני אדם לא דתי? האם זה אומר כי אינני מאמין באלוהים? כי אינני מאמין ביסודות היהדות ובעשרת הדיברות?? אינני רוצה ללכת עם כיפה. עיקר העניין בלבישת הכיפה, איננו הלכתי או שזוהי מצווה חשובה. העיקר הוא בסמליות שהיא מסמלת. ואני אינני רוצה שיראו אותי כחלק מהחבר'ה הדתיים לאומיים. וכמובן החבר'ה הדתיים יחשבו כי אני נמנה עם החבר'ה החילוניים. וכך לצערי אני כל הזמן מרגיש, למרות שאני יודע שזהו הרגל. אני מרגיש כל הזמן כי כשאני הולך בלי כיפה אז מי שרואה אותי חושב כי אני אדם חילוני. וזה קשה. במיוחד כשאני עוד חי בבית. במיוחד כשאני כבול בתוך חברה אטומה. וכשאני נמצא באוניברסיטה ואני פוגש הרבה סוגים של אנשים. אני פוגש אנשים כאלה שטחיים שכל מה שמעניין אותם בחיים זה סקס ובחורות. אנשים שאין להם שום ידע וזיקה ליהדות. אבל מצד שני אינני מסוגל להיות עם החבר'ה איתם גדלתי כל חיי. וכך, נודד בעולמי, אני מנסה למצוא את אותם האנשים שאיכשהו אמצא מכנה משותף איתם. אשמח לשמוע את תגובותיכם בעניין. תודה רבה השואף למשמעות אני

 

[lady h]

תעמוד מאחורי מה שהחלטת

תהיה נאמן לעצמך ולדיעות שלך. מה אכפת לך מה חושבים אחרים או מה חושבת עליך השכנה? "הולכים מיום ליום, משבוע לשבוע, נפגשים לתפילות, מריצים את אותן הבדיחות, מדברים על השכן החרא ההוא. העיקר שהם ממלמלים את התפילה" זה שהחברה בה אתה חי היא דתית זה אומר שכולם קדושים? גם הם בני אדם, חוטאים מידי פעם ומרכלים מידי פעם. מה אכפת לך מה הם חושבים עליך ולמה אתה צריך להצטדק? "וכשאני נמצא באוניברסיטה ואני פוגש הרבה סוגים של אנשים. אני פוגש אנשים כאלה שטחיים שכל מה שמעניין אותם בחיים זה סקס ובחורות" העולם מכיל הרבה סוגי אנשים. לא כל החילונים הם שטחים שכל עניינם הוא סקס ובחורות והם חסרי ידע ביהדות. אי אפשר לקטלג בן אדם בצורה כזאת. אז פגשת מישהו שתחומי העניין שלו לא תואמים את שלך, קורה! אתה עוד תכיר הרבה אנשים, עם חלקם תמצא מכנה משותף ועם חלקם לא.

 

[bandana 19]

דעתי לעניין

שלום אחי היקר! אני עברתי את אותו התהליך רק בדרך ההפוכה, הורי הם מסורתיים ואני התחלתי לשמור שבת. איני הלכתי עם כיפה מאז הילדות וכיום אני הולך עם כיפה. אני מאוד מסכים איתך לגבי כל הדברים שאמרת. היתה לי תקופה של שנתיים שאני שומר שבת אבל הלכתי בלי כיפה. ביום בהיר אחד החלטתי לשם כיפה ושמתי, נכון שבהתחלה היו כל מיני מבטים מוזרים של "הילד השתגע" אבל אני לא התייחסתי אליהם. אפילו בבית ספר שלי התחילו לשאול אם קרה חס וחלילה משהו במשפחה אבל כמובן שהרגעתי. בקיצור מה שאני רוצה להגיד לך הוא שאתה לא חייב לשים כיפה כי זה רק מעיד על השתייכות לזרם ולא הלכה. אך יחד עם זאת הייתי מציע שתשקול זאת שוב לפני שאתה מוריד כי בז יכול להפוך לכדור שלג ואז תשכח מה'. לגבי הסיפורים מהבית כנסת- אני בטוח שברוב בתי הכנסת יש אנשים כאלה ואני מרבה לא להקשיב לשטויות האלה אלא אם כן הם מדברים לידי ובקול.. אני הולך לבית כנסת בציפייה , אני נהנה להתפלל וזה החלק שאני הכי אוהב בדת! ואני לא שופט אף אחד לגבי הטעויות שהוא עושה (כמובן שזה קצת טעות אבל אני מכבד כל אחד- כמו שלי לא התערבו בעניין של התשובה אני לא מתערב). תלך לבית כנסת, תודה לאלוהים כל פעם בתפילה ותפלל מהלב. יש לציין ששום שינוי לא הולך חלק, גם אצלי בבית היו התנגדויות לגבי הצעדים שעשיתי. אבל תמיד הייתי נחוש בדעתי לעשות את מה שאני מאמין בו. אני אתן דוגמא : אצלנו בבית הסתפקו לשים רק קומקום על הפלטה במקום מיחם (אין לי מושג למה..תבינו לבד). ויתרתי על הנושא הזה בשנתיים האחרונות והתחלתי לנסות ולשפר את עצמי בכל הקשור למצוות, החלטתי להשתפר בדיבר "כבד את אביך ואימך" וכך עשיתי- כל מה שביקשו ממני עשיתי(או לפחות השתדלתי) מיד ללא הבעת תגובה של (לא בא לי או לא עכשיו), והיום אמא שלי אמרה לי שאני יכול לשים מיחם בשבת אבל אני אחראי לנקות ולהחזיר אותו למקום במוצאי שבת אם כן מה שאני מנסה להגיד לך שאתה יכול לעשות את מה שאתה רוצה אבל תראה להם שאין לך שינוי ברמת האמונה שלך וככה תנסה להראות התעניינות. אני מקווה שהעצה נוגעת לך ואתה לא מנסה להשתייך למחנה החילונית. בהצלחה אחי!

 

[חנה גונן]

אכן קשה ללכת נגד הזרם..

ביחוד במקום שבו גדלת עם אנשים בעלי סטיגמות מאוד מסוימות אבל סטיגמות הרי נועדו שימרדו בהן,זה מה שמניע את העולם ורק עם העזה ואמונה תגיע לבסוף אל החיים שברצנך לחיות למרות שעדין דרך ארוכה לפניך אבל כל דרך של אלף מילין מתחילה בצעד אחד. שלך חנה גונן

 

[skooby]

שלום לך

בעיני אין הכיפה או מספר הימים שאתה מניח תפילין בשבוע מעידים על מידת הדתיות שלך. מה שחשוב זה שאת דברים שאתה כן עושה, אתה עושה באמונה שלמה, ולא רק כי צריך. לדעתי אנשים שדואגים בעיקר לעיניינים החיצוניים שוכחים את מה שחושב באמת. תהיה עצמך, תלך בדרך שהנראית לך נכונה, גם אם לפעמים זה קשה, אני בטוחה שתמצא את האנשים שיהיה לך נוח וטוב בחברתם.

 

[pacha3]

אין לך מה לדאוג

תמצא את הנישה שלך ןתנסה להנות ממה שאתה יכול, תנסה להחליף מקום או פרספקטיבה ואולי זה גם יעזור המון הצלחה ותדע שזה דווקא סימן טוב מה שקורה לך אל תתייסר,תהיה מרוכז במטרות שלך ובדרכך ותשתדל לחייך מדי פעם המון הצלחה פאצ'ה

 

[חי אדר]

בצבט הלבטים

הכיפה אינה קובעת את הדתיות אלא את ההשתייכות החברתית ומה שיכול ללמד על כך היא העובדה שלכל פלג ופלג יש דגמים יחודיים לו לסוג הכיפה גודלה ואף צבעה. מצד הדין ההלכתי הכחיפה אינה חובה אך הואיל וכבר זה הפך להיות דפוס קבוע בו מזהים את הקולקטיב הדתי כחובשי כיפה אזי הן בחברה הדתית והן בחברה החילונית חבישת כיפה או הסרתה מסמלים את ההשתייכות ואת הזיקה האמונית. בעייתיות זו של פער בין זיקת ההשתייכות לבין החירות העצמאית מגולמת היטב אצל ישעיהו לייבוביץ אשר מצד אחד חבש כיפה שחורה אך מאידך היה מגולח למשעי.כך שבאופן זה פחות או יותר הוא הצליח לבטא את עצמאותו הרעיונית העומדת בניגוד חריף לקלקטיה הדתי אך מאידך בו בעת הצליח להשאיר את הכיפה מבלי כל הסממנים הנלווים אל הקולקטיב הזה.