נהפוך הוא
Echoes הוא בהחלט טקסט מגובש. אצל ווטרס אין טקסטים לא-מגובשים, ככלל, כי המילים חשובות לו מאוד. לכשעצמי, אני רואה את השיר כמתאר תהליך פרוגרסיבי מסויים - אולי התפתחות האנושות? אבל השיר פתוח לפרשנויות שונות. להלן דברים שכתבתי כאן בעבר על השיר: ווטרס ניסה בשיר לתאר בשיר את תהליך האבולוציה האנושית: החל מיצורים תת-מימיים עד ליצורים אנושיים, החיים על היבשה, ומנהלים חיי חברה. תהליך זה מתואר, במרבית בתי השיר, מנקודת מבט אתאיסטית דווקא. היינו: החיים על פני כדור הארץ לא היו מכוונים על-ידי גורם על-אנושי כלשהו. אלא מה, הוא לא מצליח להחזיק בתפישה האתאיסטית הזו עד הסוף. ואני אדגים: בבית הראשון ניתן תאור של נוף פרה-היסטורי. אלבטרוס היא ציפור המזכירה יצורים מעופפים פרה-היסטוריים (שאת שמותיהם אני לא זוכרת). האנושות התחילה את דרכה, על פי ווטרס, מתחת למים: "עמוק מתחת לגלים המתגלגלים, במעמקי מערות אלמוגים... הד לזמנים רחוקים... הכל ירוק ותת-מימי". די ברור. And no one called us to the land And no one knows the where´s or why´s. Something stirs and something tries Starts to climb toward the light. תהליך האבולוציה לא היה מכוון מלמעלה: "אף אחד לא קרא לנו אל היבשה / אף אחד אינו יודע את המקומות או הסיבות / משהו זז ומשהו מנסה / מתחיל לטפס לעבר האור". היצורים התת-מימיים מתחילים לנוע למעלה, אל האוויר והאור, והם עושים זאת ממניעים פנימיים, בלתי מוסברים. Strangers passing in the street By chance two separate glances meet And I am you and what I see is me. And do I take you by the hand And lead you through the land And help me understand The best I can. זהו בית שווטרס מצטט גם ביחס לשירים שהוא כותב כיום: זוהי לדבריו (בראיונות מהשנים האחרונות) תפישת העולם הבסיסית שלו. לא הייתי לוקחת גם דברים אלו כפשוטם; ווטרס כתב דברים די שליליים לגבי האנושות ברבים משיריו והתפישה האופטימית המבוטאת פה אינה בהכרח התפישה שהיתה נפוצה במרבית כתיבתו. בבית זה אומר ווטרס שכל בני האדם קשורים זה לזה, גם אם אינם יודעים זאת, גם אם הם חושבים שהם זרים זה לזה: "ואני אתה ומה שאני רואה [בך] זה אותי". כל ההשגים האנושיים נובעים מקשרים אלו בין בני האדם. שיתוף הפעולה ביניהם הוא הבסיס להבנה וליצירה. בהמשך, יש חזרה על תפישתו האתאיסטית: "אף אחד לא קרא לנו אל האדמה". מצד שני, בני האדם מוגבלים, אולי מגבילים עצמם: "אף אחד אינו מדבר ואף אחד אינו מנסה ואף אחד אינו עף מסביב לשמש". [השמש, כמובן, היא מוטיב חוזר בשיריו בשנים 1968-1975, כמו גם הירח, ויש למוטיבים אלו משמעות חשובה אצלו]. Cloudless everyday you fall Upon my waking eyes, Inviting and inciting me To rise. And through the window in the wall Come streaming in on sunlight wings A million bright ambassadors of morning. בשני הבתים האחרונים ווטרס נסוג, במידה מסויימת, מהתפישה האתאיסטית שלו, ומוצא משמעות מיסטית, או רוחנית, לחיים האנושיים. כך, בניגוד לבית הראשון, כאן "כל יום את/ה נופל על עיני המקיצות / מזמין ומדיח אותי לקום" [יש כאן התכתבות ברורה עם Across the Universe של הביטלס. תשוו את המילים]. החיים הם לא רעים בכלל, ומלאים אופטימיות [וזה מרוג´ר ווטרס!]: "ודרך החלום בקיר [בחומה??] / מגיעים זורמים על כנפי אור השמש / מיליון שגרירים בוהקים של הבוקר". זהו תאור נפלא של אור השמש בבוקר, והאופטימיות שהוא מביא. הבית האחרון הוא אולי ה"רוחני" מבין בתי השיר, והאופטימי שבהם: "ואף אחד אינו שר לי שירי ערש / ואף אחד אינו עוצם את עיני / אז אני פותח את החלונות לרווחה / וקורא לך מעבר לשמיים". And no one sings me lulabyes And no one makes me close my eyes So I throw the windows wide And call to you across the sky.... ------------------------------------------------------------- אני מבינה שאתה לא מוצא ב-Echoes דבר. ניחא.
ואם כבר התחלת אז מה לגבי הבתים הראשונים..??מממ....