פלוגת הזהב
בוא נתחיל מהתחלה. היה היה מלך. קראו לו אאיגון. לפניו היו שלושה אאיגונים אחרים, כלומר הוא היה הרביעי. הכינוי שלו היה "הלא ראוי", בין השאר בגלל שהוא היה סוחב למיטה שלו כל דבר עם זוג שדיים וחור. המנהג הזה היה כלכך ידוע שאנשים התחילו להגיד שאפשר להחליף את המוטו של בין טארגאריין מ"אש ודם" תרחצו אותה ותביאו למיטה שלי". עכשיו, לאותו אאיגון נולדו המון ממזרים. חלקם מבתי אצולה, חלקם לא. על ערש דווי הוא הפך את כולם לבנים חוקיים, אפילו אלה שבאו ממוצא נחות. בין הממזרים, אנחנו נתמקד בשלושה. הדרקון השחור (דאימון שחור אש), עורב הדמים (ברינדן נהריים) ופלדה מרה (אאיגור נהריים). כמו שאתה מבין, הם היו אנשים מיוחדים, ולכן זכו לכינויים מיוחדים. הראשון, דאימון, הצטיין בלחימה, וקבל מהאבא הלא ראוי שלו את החרב של בית טארגאריין, אש-שחורה, למרות שהיא הייתה אמורה לעבור ליורש, דאירון טארגאריין. המהלך הלא חכם הזה, ביחד עם ביטול הממזרות של שלושת האחים החורגים, העלה לדאימון את השתן לראש, והוא החליט למרוד ולתפוס את הכס. בגלל שהיה מאוד פופולרי, חלקים גדולים מהממלכה תמכו בו, וגם רוב הממזרים, ובינהם פלדה מרה. עורב הדמים , לעומת זאת, תמך בדאירון, ובין הממזרים הוא היה בעמדת מיעוט. החלה מלחמה, ששיאה בקרב אדום עשב. דאימון חשב שינצח, אבל שני בניו של דאירון (מאיקר ובאילור) הצליחו לנצח אותו, ובסופו של דבר עורב הדמים הכניס בו ובתאומים שלו כמה חיצים, והם מתו. כשהם מתו, המחנה שדאימון (שבו לחם גם פלדה מרה) התפרק והחל לברוח. ברינדן רדף אחריהם, ואז פלדה מרה הסתובב, והוביל הסתערות מטורפת על הרודפים. הוא נלחם בדו קרב בעורב הדמים, הוציא לו עין, אבל נסוג לבסוף. הוא יצא לגלות, והקים פלוגת שכירי חרב, שמטרתה באופן כללי הייתה לחזור לווסטרוז, ולהשיג לעצמה אתה ביתה. הם מרדו וניסו למרוד כמה וכמה פעמים, ונכשלו. ועכשיו הם מזהים הזדמנות, והולכים אל דאני. ואללה, בלי לשים לב יצא לי כמעט ערך לאינציקלופדיה.