הכלב שצעק זאב - פרק א'
--הכלב שצעק זאב / מיטל-- [אינויאשה/קוגה] -בטח משהו מתחת לR. אוי, לכו לעזאזל עם הדירוגים שלכם. -תודה לך על שעזרת לי, זה אחלה מצידך. אפילו שאת "לא רוצה שום קשר לצואה הזאת". -אגב - אם אתם הומופובים וכל החרא הזה, אולי כדאי שתפסיקו לקרוא בשלב מסוים. -השאר על אחריותכם, או אחריות אמא שלכם שנותנת לכם לקרוא דברים כאלו. -פרק א'- אינויאשה וקגומה ישבו מחובקים תחת עץ על שפת הנחל. עבר עליהם יום קשה וארוך. הם הרגו מספר לא מבוטל של שדים שהקיפו את הכפר ויצרו מצור. "למה אתה חושב שהם עשו את זה? מי שלח אותם?" "אלו השדים של נאראקו." "נאראקו?" אינויאשה הנהן. "אבל... למה? למה הוא לא רוצה שאנשי הכפר ייצאו?" אינויאשה רק שתק וחיבק את קגומה חזק יותר. כך הם ישבו בדממה במשך כרבע שעה, עד שקוגה קפץ מהשיחים. "שלום!" הוא אמר ונשק לידה של קגומה. "עוף לי מהעיניים, טוב?" אמר לו אינויאשה בעצבנות, "פשוט לך!" "מישהו קם על רגל שמאל..." מלמל קוגה, "מה שלומך, יפתי?" "אני בסדר." ענתה לו קגומה. "מה נערה יפה כמוך עושה עם חצי-שד לא מרוסן שכזה?" "הו, הוא מרוסן." אמרה קגומה, "שב!", בתגובה, אינויאשה נפל לרצפה ורטן. "מרוסן-משהו." אמר קוגה, "אז בא לך ללכת לאנשהו? לבלות, את יודעת." "אולי אחר כך, אני די עם אינויאשה עכשיו." "אתה לא שומע? היא אמרה לך ללכת!" אמר אינויאשה והתנפל על קוגה. "טוב, זהו, אני הולכת. נמאס לי." אמרה קגומה ועזבה את המקום. "בגללך היא הלכה!" אמר אינויאשה, זה נתן לו עוד כמה סיבות לפרק לקוגה את הצורה. אינויאשה היה נחוש להרחיק את קוגה מקאגומה לתמיד. הוא זינק עליו בחרב מונפת, אבל קוגה התחמק ברגע האחרון. קוגה היה מהיר בהרבה מאינויאשה, ואינויאשה היה עייף מהניסיונות הכושלים שלו לנצח את קוגה, שפשוט נעלם לו בכל פעם שאינויאשה התקרב אליו יותר מדי. אינויאשה היה עייף יותר וזועם יותר. לבסוף הוא נעמד והתנשף, וקוגה לגלג עליו במרחק בטוח. "נו, לא נשאר לך כוח, כלבלב?" גיחך נער הזאבים. "סתום כבר!" צרח אינויאשה והניף את החרב שלו. קוגה התחמק וצחק, ואז הפיל אותו לרצפה בבעיטה. כשקוגה ראה שאינויאשה שוכב על הרצפה באפיסת כוחות, הוא התיישב על חזהו וחנק אותו. "רד ממני!", צעק אינויאשה, "נגמר לי החמצן, לעזאזל." אינויאשה נאבק וניסה להפיל מעליו את קוגה. אולם זה לא הביא לתוצאות הנכונות. במקום לעוף לכל הרוחות, קוגה פשוט התרגז וחנק את אינויאשה חזק יותר. קוגה בחן את פניו הסמוקות של אינויאשה ולאט לאט לפיתת המוות שלו הפכה לליטוף. "מה אתה חושב שאתה עושה?!" אמר אינויאשה, כולו אדום. "משתתף בצערך?" "אוך, אם לא תסתום את הפה הגדול שלך, אני אסתום לך אותו." "נראה אותך." "אתה ביקשת!" אינויאשה היסס לרגע, אך לבסוף עשה את מה שהתכוון לעשות. הוא הצמיד את שפתיו לשפתיו של קוגה, ונשק לו. קוגה, שלא ידע מה נפל עליו, נשק לחצי השד שתחתיו בחזרה. השניים היו נבוכים, אבל זה לא מנע מהם להמשיך בנשיקה. לשונו של קוגה שוטטה על שפתיו של אינויאשה, שפתח את פיו לבסוף. ניביהם המשוננים התחככו זה בזה, אבל לא נראה שזה מפריע לשניים. הם היו שקועים עמוק זה בלשונו של זה. אחרי זמן מה קוגה קם והתיישב ליד אינויאשה, שעוד שכב באפיסת כוחות על הארץ. "וואו.", אמר קוגה, "טוב, חייב לרוץ, אני מניח שנתראה." הוא אמר ונעלם במהירות הבזק, מותיר את אינויאשה לתהות: "מה, לעזאזל?!".
