חדשה דנדשה נו
New member
תהיות
אני עם בן זוגי כבר 4 וחצי שנים, מגיל 20. הוא החבר הראשון שלי ואני שלו. (בני 24 וחצי)
אנחנו כבר מדברים על חתונה (הוא כבר הציע לי בעצם אבל אנחנו דוחים את זה כרגע) וגם גרים ביחד.
לאחרונה יש לי מחשבות שאולי יש בחורים יותר טובים ממנו...
המון תכונות שלו מעצבנות אותי.. הוא לא הכי משכיל למרות שהוא משלים השכלה כרגע.. אבל אני צריכה ללחוץ עליו שיעשה את השיעורים שלו ומרגישה כמו אמא שלו.. מרגישה שהוא לא מתאמץ ולמרות שהוא מדבר הרבה על שאיפות גבוהות הוא לא מנסה להתקדם לעברן.. אני לומדת לתואר ראשון...
הוא יותר מדי במשחקי מחשב לטעמי, והוא גם יותר מדי צריך צומי.. אני אוהבת את ה"ספייס" שלי...
והוא חופר.. מדבר הרבה על נושאים שאלף פעם אמרתי לו שלא מעניינים אותי.. כמו למשל על זה שהוא רוצה ללכת להפגנה של לגליזציה.. אמרתי לו שזה לא מעניין אותי ובכלל זה מעצבן אותי שבזה אנשים מתעסקים כשיש צרות גדולות יותר בחיים והוא מתחיל להסביר לי למה להיות שם זה לא רק בשביל המעשנים הרגילים אלא גם לתמוך באלה שלוקחים את זה רפואי.. קיצר חפרתי גם על הנושא השטותי הזה...
ולפעמים הוא גם קצת מוזר, הוא אומר לחברים שיצאנו איתם "איזה כיף, כמה זמן לא יצאתי עם חבר'ה".. מה אתה נראה נואש ובעצם מודה שאין לך חברים אחרים? קצת טאקט...
והוא ילדותי כזה..
אבלללל הוא בחור טוב ומדהים, ויודע להראות אהבה, ומשקיע וסובל את כל השריטות שלי בשקט ולא רואה את החסרונות שבי... והוא החבר הכי טוב שלי ובאמת שאני אוהבת אותו.. למרות שלפעמים מרגישה שנמאס ממנו...
מה לדעתכם אני אמורה לעשות? אולי מרגישה ככה בגלל חוסר הניסיון.. תחושה של פיספוס...
אני עם בן זוגי כבר 4 וחצי שנים, מגיל 20. הוא החבר הראשון שלי ואני שלו. (בני 24 וחצי)
אנחנו כבר מדברים על חתונה (הוא כבר הציע לי בעצם אבל אנחנו דוחים את זה כרגע) וגם גרים ביחד.
לאחרונה יש לי מחשבות שאולי יש בחורים יותר טובים ממנו...
המון תכונות שלו מעצבנות אותי.. הוא לא הכי משכיל למרות שהוא משלים השכלה כרגע.. אבל אני צריכה ללחוץ עליו שיעשה את השיעורים שלו ומרגישה כמו אמא שלו.. מרגישה שהוא לא מתאמץ ולמרות שהוא מדבר הרבה על שאיפות גבוהות הוא לא מנסה להתקדם לעברן.. אני לומדת לתואר ראשון...
הוא יותר מדי במשחקי מחשב לטעמי, והוא גם יותר מדי צריך צומי.. אני אוהבת את ה"ספייס" שלי...
והוא חופר.. מדבר הרבה על נושאים שאלף פעם אמרתי לו שלא מעניינים אותי.. כמו למשל על זה שהוא רוצה ללכת להפגנה של לגליזציה.. אמרתי לו שזה לא מעניין אותי ובכלל זה מעצבן אותי שבזה אנשים מתעסקים כשיש צרות גדולות יותר בחיים והוא מתחיל להסביר לי למה להיות שם זה לא רק בשביל המעשנים הרגילים אלא גם לתמוך באלה שלוקחים את זה רפואי.. קיצר חפרתי גם על הנושא השטותי הזה...
ולפעמים הוא גם קצת מוזר, הוא אומר לחברים שיצאנו איתם "איזה כיף, כמה זמן לא יצאתי עם חבר'ה".. מה אתה נראה נואש ובעצם מודה שאין לך חברים אחרים? קצת טאקט...
והוא ילדותי כזה..
אבלללל הוא בחור טוב ומדהים, ויודע להראות אהבה, ומשקיע וסובל את כל השריטות שלי בשקט ולא רואה את החסרונות שבי... והוא החבר הכי טוב שלי ובאמת שאני אוהבת אותו.. למרות שלפעמים מרגישה שנמאס ממנו...
מה לדעתכם אני אמורה לעשות? אולי מרגישה ככה בגלל חוסר הניסיון.. תחושה של פיספוס...