תהיות

[פרידהOM]

תהיות

הסיפור של צמרת נשמע כאילו אני כתבתי אותו. אנחנו בתחילת הדרך. יש לי תחושה שאצלנו צריך להמשיך לחפש כי התשובה מתחום הקשב והריכוז (תחום ההתמחות של דר' רפפורט) אינה מלאה.
סתם מחשבה שעברה לי בראש לגבי הקשב הריכוז הפרטי שלי: למה חייבים ללכת לבי"ס רגיל? היום בישיבה עם המורה (מקסימהף חמה, מבינה ומלאת רצון טוב) היא הרימה מולי דף מבחן (שנראה כמו דף תירגול וכמו החוברות) ואמרה לי: "כזה הוא לא יכול לעשות כי זה משעמם עבורו ואז המוח שלו לא פועל." וטראח זה היכה בי: למה אני מכריחה אותו ללכת למקום שמחייב אותו לעשות שוב ושוב דברים שאינם מתאימים לו? הילד מבריק. אין ספק אבל ה"זה" לא מוציא את זה ממנו. לא היתה לי תשובה לעצמי. רק נזכרתי בתכנית של יורם יובל על הצלחה שם בפרק הראשון דיבר אב ל- 3 בנות אלופות עולם בשח מט שבמודע לא שלח אותן לביה"ס כדי לטפח בהן כישורים שאולי לא היו שם באופן טבעי. אולי יש בתי ספר אלטרנטיביים?

 

[ציפי קוברינסקי]

היה נסיון להקים בית ספר כזה

למיטב ידיעתי הנסיון לא צלח.
הסיבה שאני חשבתי לעזור לילד שלי להשתלב בבית הספר הרגיל היתה כדי להכין אותו למה שמחכה לו אחרי בית הספר
נכון שהילדים משתעממים וההתייחסות של המורה להפרעת הקשב כאל "אלרגיה לשיעמום" עוזרת להבין אותם ולחפש עבורם פתרונות
ונכון שהקושי הוא בעיקר בסרגלים בהם הם נמדדים בכיתה, אבל לי היה חשוב שישתלב בחברה.
בהתייחסות מתאימה, הם מוצאים את הדרכים המתאימות להם לעקוף את הלקות ולהנות מחיים מספקים.
לצערי, אנחנו לא יכולים לחסוך מהילדים שלנו (גם לאלו בלי הפרעת הקשב) את כל הכאבים והמכאובים
אבל אנחנו יכולים לחזק אותם ולתת להם כלים להתמודדות עם המכשולים בדרכם
ציפי קוברינסקי

 

[פרידהOM]

אני לא יודעת מה החלופה

פשוט הילד מאוד חכם ואין סיכוי שזה יבוא לידי ביטוי בביה"ס. כי המטלות לא מתאימות והמבחנים לא מתאימים ולא המסגרת. אז מה, לעזור לו לעבוד קשה, לקרוע תתחת כדי שיהיה בינוני מינוס? אולי יש דרך אחרת שתאפשר ליכולות שלו לבוא לידי ביטוי. והיכולות הללו רבות, רק לא נכנסות למשבצת של כתב נאה, תשובות מלאות, כתיב תקין. יש לו ידע רב יותר מלכל שאר הילדים בכיתה. יכולת ניתוח אנליטי מעולה. הבנה מהירה ועמוקה. סקרנות אין קץ. סבלנות ויכולת התמקדות בלימוד כל מה שמעניין אותו, ומה לא מעניין אותו? ודימיון ויצירתיות. אבל כל זה לא יבוא לידי ביטוי בביה"ס. אם הוא לא היה ביישן אולי הידע הרב היה מתגלה בכיתה. אולי. הילד "איטי מידי". הוא לא מתגייס למשימות משמימות בקצב הולם והמשימות בביה"ס משמימות. אז לדחוף אותו בכוח למסגרת שתגרום לו להאמין שהוא מוגבל ולא מוכשר? מערכת שבוודאות לא תפתח אצלו את היכולות שיש לו, אולי גם לא תכיר בהן? מערכת שלא יכולה להעריך אותו?
מישהו מכיר בתי ספר אנטרופוסופיים או דמוקרטיים? אולי להם יש תשובה?

 

[דוריתקליין1]

אני בספק אם ילד ביישן צריך מסגרת פתוחה מידי

אני כאמא לקויית קשב בעצמי כזו
חושבת שביס רגיל הוא אמנם לא הדבר האידיאלי לילדים האלה
אבל צריך למצוא דמות שתתמוך ותחזק ותתן תמיכה וקצת הערכה עצמית
יש קבוצות בבית ספר רגילים של כישורי חיים ומוטיבציה
זה יותר מתאים לו ילד ביישן בבית בלי סדר יום אני התלבטתי קשות לגבי ביתי
והחלטתי להשאיר בבית ספר רגיל טיפול רגשי ותמיכה אנחנו נותנים
ומקבלים יעוץ הורים דווקא ילד שהוא בישן צריך המון עזרה רגשית
ניתן לתת לו התאמות יש עוד ילדים איטיים אז מה קרה אף אחד לא רודף אחריו
לגבי החכמה שלו אם אפשר לקדמו לתת לו פרוייקטים שהוא יהיה אחראי עליהם
ויתן לו הערכה עצמית ומקום ושייכות בבית הספר אולי זה הייתי חושבת
משהו שירים אותו בעיני עצמו ויתן לו מיוחדות ושייכות.
אני מלמדת במסגרות חנמ ושם עובדם המון על בטחון עצמי גבולות וכללים וגם על ההצלחה של הילד בעיני עצמו
יותר חשוב ממה הוא ילמד היא ההערכה העצמית שלו ממש לא הייתי דואגת לזה
אולי לחזק אותו בחוגים בדברים שמעניינים אותו גם אחר הצהרים
בהצלחה

 

[ימימה]

אני מאד מאמינה בבתי"ס דמוקרטיים

הבן הצעיר שלי מאובחן עם הק"ר. בכיתה ג' העברנו אותו לבי"ס דמוקרטי, אחרי שנתיים של סבל בבי"ס רגיל. גם אצלנו הייתה מחנכת מדהימה, שקיבלה אותו ואהבה אותו למרות שלא עשה לה חיים קלים... אבל זה לא הספיק - הוא שנא ללכת לביה"ס, שנא את שיעורי הבית ואיבד את חדוות הלמידה.
גם אני לא מבינה למה צריך לעשות דברים מונוטוניים ומשעממים ולהרוג את הסקרנות הטבעית של הילד, ומבחינתי ה"צורך להכין אותו" להמשך הוא לא סיבה מספיק טובה. המערכת שלנו כל הזמן "מכינה" את הילדים ל"שלב הבא". בגן מכינים לבי"ס, ביסודי לחטיבה, בחטיבה לתיכון.... ועם מה הם יוצאים משם? במקרה הטוב עם יכולת שינון ובמקרה הרע עם טראומה ובדרך הורגים כל עניין שיש להם בעולם הסובב.
בבי"ס דמוקרטי, לפחות בזה שלנו (ובתי"ס דמוקרטיים שונים זה מזה בהרבה פרמטרים) הוא לומד דברים שמעניינים אותו ולומד לקחת אחריות על דברים שפחות מעניינים אותו. הוא לומד יחסי אנוש (לא פחות - ואולי יותר חשוב כהכנה ל"חיים האמיתיים", יהיו אשר יהיו) וחזר להיות סקרן ותאב למידה כמו שהיה בצעירותו.

 

[יהיבית]

אנחנו במסגרת אנתרופוסופית ומאוד מרוצים

לילד שלי יש הרבה מאוד קשיים (ADHD, ויסות חושי, ליקויי למידה) ועדיין הוא "שורד" במסגרת ובכבוד רב.
מעבר לכישורים הלימודיים הקוגנטייביים, ביה"ס אנתרופוסופי שם דגש רב על התחום האומנותי-מוסיקלי-יצירתי.
ילדי ADHD, שמתקשים להשלים מטלות למידה סטנדרטיות, וחווים כישלונות ואכזבות בתחום זה, מצליחים לאזן את עצמם בביה"ס אנתרופוסופי בתחומים אחרים.
כמו כן, כל התפיסה החינוכית היא שונה מה"קונבנציונלי" ומתייחסת באופן הרבה יותר הוליסטי והומניסטי לתלמיד.
בתיה"ס האנתרופוסופיים - אינם זהים. ממליצה לך ללכת לצפות באחד מביה"ס הקרוב למקום מגוריכם, להתרשם, ולבחון את מידת ההתאמה של ביה"ס הזה לצרכים הספציפיים של ילדכם.
בהצלחה!

 

[רונן שפירא1]

ומה קורה עם ילדים שאין להם כישורים

בתחום האמנותי/מוסיקלי? הם הולכים לאיבוד שם...
והטענה כאילו מדבקים את הפער הלימודי עדייו טעונה הוכחה לדעתי....
לא שאני נגד באופן אבסולוטי, אבל צריך לשקול כל מקרה לגופו.
גם לא כל בית ספר דמוקרטי מתאים לילדים עם צרכים מיוחדים. מאוד תלוי בבית הספר ובצרכים

 

[יהיבית]

רונן, האמן לי שאני מכירה את המסגרת מקרוב מאוד

מאחר ואני מגיעה מתחום החינוך והטיפול...

מסגרת אנתרופוסופית הרבה יותר 'מאוזנת' ממסגרת קונבנציונלית מבחינת המותאמות שלה ליכולות האנושיות המגוונות.
בשונה ממסגרת קונבנציונלית, אין פנייה רק/בעיקר לאינטלקט, אלא מושם בה דגש רב על יכולות גופניות, נפשיות, חברתיות, וכו'.
מערכת השעות מאוד מאוד מגוונת: מקצועות "רגילים" (חשבון, אנגלית, לשון, וכו') נילמדים לצד מקצועות אומנותיים יותר, כמו: מוסיקה, ציור, מלאכת יד, נגרות, פיסול, וכו'.
התכנים הלימודיים עצמם - נלמדים באופן חוויתי (בעיקר) ומעורר עניין, ולכן עשויים להתאים יותר לילדי ADHD.
כמו כן, המורים באנתרו' (ברובם) משקיעים זמן ומאמץ רב לראות כל ילד וילד ולהתייחס אליו מעבר ליכולת ההישגית-לימודית שלו.
מעולם לא אמרתי שהמסגרת הזו מתאימה לכל הילדים עם הצרכים המיוחדים ולכן הפניתי את האמא ששאלה - לצפות בעצמה במסגרת ולהחליט אם היא עשויה להתאים לבנה.

דבר נוסף בנוגע לפער הלימודי שציינת...
הילדים באנתרופוסופי יכולים לבחור בכיתות ט' ומעלה אם להישתלב במסגרת רגילה או להמשיך במסגרת אנתרופוסופית.
שוב, מהיכרות קרובה עם המצב בשדה, אלו המחליטים לפנות ולהמשיך לתיכון "קונבנציונלי" מגיעים עם פער מסויים בעיקר בתחום החשבון והאנגלית.
יחד עם זאת, מאחר והילדים לומדים במסגרת האנתרופוסופית 'איך' ללמוד ועל פי רוב אוהבים מאוד את הלימודים - בד"כ (למעט מקרים מיוחדים) אין להם כל קושי לצמצם את הפער הלימודי בתוך פרק זמן מסוים. לעומת זאת, לתלמידים האנתרו' יש בד"כ יכולת גבוהה יותר מחבריהם בקונבנציונלי בדיקדוק ותחביר ויכולות נוספות כמו: יצירתיות, סקרנות, מעורבות חברתית - יכולות שלצערי הופכות נדירות יותר ויותר במסגרות הרגילות.

בכל אופן, אינני משכנעת אף אחד לעבור למסגרת אנתרופוסופית! אנתרופוסופיה היא דרך חיים והשקפת עולם ובהחלט שאינה מתאימה לכל אדם ולכל משפחה. ממליצה להורים ה"מיואשים" למיניהם - לבדוק את המסגרת הזו כאופציה ולהחליט בעצמם, באופן חופשי, אם היא עשויה להתאים להם או לא.

 

[רונן שפירא1]

את יכולה לנסות לשכנע את עצמך

אבל בדרך כלל מסגרות כאלה לא מבינות ילדים עם צרכים מיוחדים ולא מסוגלות להתמודד איתם מעבר לשלב מסויים. בסוף הילדים הללו במקרים רבים נפלטים גם משם בגלל חוסר טיפול נכון
אבל אני שמח שאצלכם זה עובד

 

[יהיבית]

מצ"ב לינק: חינוך וולדורף לעברינים צעירים

מצטטת מהתקציר הסירטון:
"חשבתם שחינוך ולדורף מתאים רק לילדים "טובים"? תחשבו שוב.
לבית הספר ולדורף הקהילתי "Thomas E. Mathews" שבמחוז יובה שבקליפורניה נשלחים רק ילדים שכל אחד מהם לבד היה מפרק כיתה "נורמלית".
כיצד נערים קשוחים אלה מסתדרים עם ברכת הבוקר? כיצד מעוררים סקרנות ללימודים אצל בני נוער שחלקם אינו יודע לקרוא? ומה קורה כשנערים מכנופיות יריבות משתתפים באותו שיעור מוסיקה?"
את התשובות תמצאו בלינק המצ"ב (סרטון בן 7:27 דקות) - חינוך וולדורף לעברינים צעירים:
http://www.youtube.com/watch?feature=player_embedded&v=m2uqnTyQItM

 

[ציפי קוברינסקי]

אין לי נסיון עם בתי ספר מיוחדים

אין לי הכרות עם בתי ספר אנטרופוסופים או דמוקרטיים משום שלא חשבתי שהם יתאימו לבני.
אני חושבת שההנחה שלך כי אין סיכוי שחוכמתו ויכולותיו הגבוהות של בנך יבואו לידי ביטוי בביהס, וגם אחרי מאמצים הוא יגיע להשגים בינוניים, לא בהכרח נכונה.
אנחנו, למשל, יצרנו הבנה עם בית הספר, שלא היתה פשוטה להשגה, והם עזרו לבני שהוא בעל יכולות גבוהות מהממוצע להוכיח את ידיעותיו ולהצליח.
הוא למד כמה הוא מוכשר וגם כמה הוא בעל כישורי התמודדות מה שעזר לו להצליח מאד בבגרויות, בכתה רב תחומית שהיא כתה למצטיינים בלי לוותר על מגמת מוסיקה שגם בה הוא הצטיין.
הלמידה הזו עזרה לו גם למצוא את מקומו בצבא ולתרום מיכולותיו הגבוהות.
יתכן שבית ספר מיוחד מתאים לאופיו של בנך ואני מקווה שימצא מקום שהוא יוכל לבטא את יכולותיו הגבוהות כי אני חושבת שלחיות חיים מלאים הכוללים בתוכם מימוש עצמי זו זכות שמגיעה לכל ילד.
ציפי קוברינסקי

 

[עמית רוטמן]

לאחר שנים של התעקשות של למידה במסגרת רגילה

אני לא בטוחה שזהו הדבר הנכון לעשות. לדעתי, עדיפה מסגרת אשר תעניק לילד הרגשה של מיצוי יכולותיו מאשר תחושה של כישלונות אינסופיים. אך הייתי בודקת אפשרות כזו לאחר שניסיתי את כל האפשרויות.

 

[פרידהOM]

טוב, גם לי אין ניסיון

בינתיים רק תיסכול. מעצמי, ממנו, מהמסגרת.
לגבי המסגרות החלופיות: הוא שמע על בי"ס דמוקרטי מאיפה שהוא ומאד רוצה ללכת לבי"ס כזה. אני חוששת שבמקום כזה, הוא יוכל בקלות לוותר על תחומים שקשים לו או לא מספיק מעניינים אבל כן חשובים. אנטרופוסופי אני לא ממש מכירה. קראתי עליהם ולא הבנתי מה הרעיון המיוחד. מה עוד אפשר להציע? ברור שיש המון תוכניות ידע מצויינות בערוץ לוגי והמון סרטי מידע באינטרנט. יש משחקי חשיבה וידע. אנחנו הולכים לקונצרטים ולמוזיאונים והמון לטיולים שם לומדים על הטבע ועל פיזיקה באופן טבעי ובלי להרגיש ועל הדרך מוציאים המון מרץ ומתאווררים.
ציפי, את אומרת שמצאת המון עזרה והבנה בביהס הרגיל. איזה סוג של עזרה? מה בדיוק ביקשת? איך ייצגת את הילד בפני המערכת?
בעיקרון, גם אני חשבתי שעדיף בי"ס רגיל. אבל עכשיו אחרי ה"הזה" בפגישה עם המורה אני כבר לא כ"כ בטוחה.
וגם מה עושים עם התסכול שלי? עוד לא דיברתי איתו על ההפרעה. מה אומרים לו? איך מדברים? מה אני רוצה עבורו? מה הוא רוצה עבור עצמו ועד כמה זה הגיל לברר מה הוא רוצה (7 מספיק בוגר לחישובים לטווח ארוך?)

 

[דוריתקליין1]

אנטרופוסופי הוא ביס מאוד מובנה עם כללים

לעומת הדמוקרטי ששם ילד לומד מה שהוא אוהב
נא לא להתבלבל יש הבדל מאוד משמעותי בינהם

 

[בית עמי טל1]

מסכימה בהחלט

זהבהחלטתה נכון שהצלחה בבית ספר שונה תחזק את הדימוי. אבל העצמה כזו ניתן לתת גם במקביל לבית הספר. לעומת זאת הזדמנויות ללמידה אחרת בעידן המודרני ניתן גם לתת בבית ספר רגיל. תחושת ההישג כשהילד עם טיפול וליווי נכון , יצליח בבית ספר רגיל תהיה הרבה יותר משמעותית. אחרי בית הספר אין מסגרות אלטרנטיביות ולכן מתן כלים לילד להתמודד עם עולם שלעיתים ישעמם או לא יקל עליו להתמודד עם הפרעת הקשב מאוד חשובה בעיני
מסגרת חופשית מדיי לא תתן את הכלים הנכונים