תהיות...

מיטל225

New member
תהיות...

אנשים נכנסים ואנשים יוצאים מחיינו, כשדלת נסגרת נפתח חלון, שחלון נסגר, נפתחת דלת.. ככה אומרים , אני לא יודעת עד כמה אני מאמינה בזה. כל החיים נאבקתי לשמור על קשרים, לשמור על האנשים היקרים לי קרובים לליבי, אבל מסתבר שלפעמים טועים, ואני טעיתי, טעיתי בבחירה, בחרתי תמיד בקשרים הלא נכונים, סמכתי על אנשים מהר מידי, בלי לבחון לעומק, בלי לראות את הכוונות האמתיות מאחורי החיוך. אין דבר עצוב יותר מאנשים שמוותרים עליך, אבל אולי בעצם כל הקשרים הם רק מעין תחנת מעבר? לקחת משהו מקשר, להמשיך הלאה לקשר הבא.. כמו כולם, כך כולם עושים... אבל אני נקשרת, אני נעלבת, אני כועסת, אני לא מבינה.... אני לא מבינה איך זה שיום אחד כל כך אוהבים ויום למחרת שונאים כל כך? האם ההבדל בין האהבה לשנאה באמת דק כל כך כמו שכולם אומרים? או שחייתי בפנטזיה, שחשבתי שהיה זה האושר אבל בעצם זה היה שקר... האור בקצה המנהרה , האם הוא באמת אור? או שזה סתם ילד שמאיר עם פנס? האם יש חברויות באמת? או שהכל נועד למילוי אינטרסים? למילוי הצרכים שלנו? מקדישה את התהיות, לאותן החברות המקסימות שאספתי בדרך, תודה על האהבה, ההבנה והעידוד להמשיך לשחות , להמשיך להביע , להמשיך לחיות, להמשיך להיות...
 
מיטלו'ש חברה מקסימה ויקרה../images/Emo24.gif

כמה אמת בדברייך , אבל את יודעת מתי באמת החברים הם אמיתיים רק בזמן שכואב לנו או בעת צרה המילים פשוט מיוחדים שכתבת ולצערי במשך כל חיי נפגעתי גם מחבריות שהיו למען אינטרסים מקווה ששוב תמצאי את החברים שלך אני כאן ושם תמיד עבורך ובשבילך
 

טורטיתת

New member
אדם הוא כמו סוכה, באים ונכסים לתוכו אושפיזין.

אדם הוא כמו סוכה, באים ונכסים לתוכו אושפיזין (אורחים=בארמית של ספר הזוהר). הסוכה היא פתוחה ללא דלת, ואם אין דלת אין מפתח. וכך גם אני מקבלת את כולן ללא הבדל. ללב שלי אין דלת ואין מנעול, אבל יש בו רגשות כאבים זיכרונות. כל האושפיזין הם דמויות שנכנסו ויצאו מסוכתי בעבר בהווה ובטוח גם בעתיד יכנסו עוד ועוד, מכל דמות קבלתי נתתי למדתי השכלתי. היו דמויות שאהבתי הערצתי, קבלתי מהם למדתי לומדת, היו דמויות שהעריצו אהבו אותי למדו מימני רבות, היו דמויות שפגעתי בהם, ללא סיבה מוצדקת, אך מהר מאוד הבנתי שהפגיעה בהם באה לצורך הבנה, התקדמות, למידה, ותוך כדי בקשת הסליחה והמחילה , צמחו איתי ואני איתם, והקשר רק התחזק התעצם. היו דמויות שפגעו בי, הפגיעה הייתה בעקבות אולי אי הבנה, אבל כנראה שאותם פוגעים לא היו חשובים לי ואני להם, והם יצאו מחיי כמו לא היו שם כלל. ויש דמויות שנכנסו לסוכתי לנוח מהחום מהשרב, כובדו במטעמי הבית ויצאו לדרך חזרה ללא מטרה ותכלית. שנאה קיימת רק ברגעים של שיברון, אי הסכמה אם האמת, השנאה מחלחלת ריב, אדם שיש בו שנאה חיצונית יש בו שנאה פנימית –עצמית – הרס עצמי. אהבה משדרת שקט טוהר, השלמה הבנה, קבלה עצמית אהבה עצמית. אהבה הערכה לאדם היא לא אינטרס, מי שמכניס אינטרס עם אהבה, מי שאצלו קיימת המילה אינטרס, לצערי לא מבין את משמעות החברות, הכיבוד והערכה, לסביבה - לאדם עצמו.
חג-שמח
 

אוססונה

New member
שבע "אושפיזאיות"...(או "אשפיזיות").

חג שמח! אתחיל בציטוט משלך, "יא-טורטיתא"... "אדם הוא כמו סוכה, באים ונכנסים לתוכו "אושפיזין". תקצר היריעה מלספר ואף לםפור, כמה "אושפיזין" נכנסו "לתוכי", במהלך 32 שנות חיי. כל אחד ואחת מהם, הותירו בי "רושם", מי פחות ומי יותר, מי טוב ומי רע. אך, האושפיזאית "האחרונה" (ריקי), אשר נכנסה "לתוכי", מזה למעלה מחמש שנים, חתמה קבע "בתוכי". באה לשבוע ונשארה קבוע. באה לשבועיים, נשארה שבעתיים. והיא ממש ממש "בתוכי", תרתי משמע. שבעת "האושפיזין" אשר כביכול "באים" לסוכה, באים ליום אחד ומתחלפים. והם: "אברהם, יצחק, יעקב, יוסף, משה, אהרן ודויד". היות ואנו "הנשים" (לא רק הלסביות), פטורות ממצוות הסוכה. כך, אין להם כל ערך "בעיני", יחד עם חשיבותם הרבה, אך לא "בסוכתי". אם כי, קראתי "בגוגל", כי בתקופה המודרנית‏‏, הוכנסו גם שבע אושפיזאיות, שהן: שרה, מרים, דבורה, חנה, אביגיל, חולדה ואסתר "המלכה". זאת משום, שמסופר עליהן בתלמוד כי היו "נביאות"....(בתנ"ך, חוץ מדבורה הנביאה, וחולדה הנביאה, על אף אחת לא מסופר שהיו נביאות...). עדיין לא ראיתי באף סוכה, שמזכירים את "שבע האושפיזאיות". לכן, אני מעדיפה את המילה הפשוטה "אורחים"... בכל מקרה, כולנו "אורחות ואושפיזאיות" בעולם. הכעסים, האינטריגות, וכו' וכו', אינם אלא בזבוז זמן יקר. כל כך סימלי כי באמת אנו הנשים "נכנסים לתוכינו". אין לנו מה לעשות נגד זה, שיש לכולנו "שער בת רבים"...לפעמים, דרך אותו "השער", הדומה "לסוכה", המסוכך והמחבק, נותרים "סימנים", גם מעבר. היתרון שלנו הנשים, כי אנו "נכנסות זו לזו"... אושפיזאי, אשר רק בא "ונכנס", ואין את ואני יכולות להכנס אליו, אינו "אושפיזאי". אם אני מכבדת "ממטעמי", את "האורח", חובה עליו או עליה, לכבד אותי בחזרה "ממטעמיו". טורטיתא "יקירתי", תני את דעתך, כי אותם "אורחים של כבוד", באים בכאילו "לסוכה", אשר אף היא "דירה ארעית". רק, לשבעה ימים בלבד. הבעיה, מי נותר ומי נשאר, אחרי אותם "שבעת הימים". בימים אלה, בניתי "לסוכתי" שער בלתי "חדיר", לאורחים. חוץ מאורחת הכבוד "השוכנת" בבית מקדשי, של מעלה ושל מטה. חברים וחברות, ידידים וידידות, אינם אלא, קישוטים "לסוכה" בלבד.
 

טורטיתת

New member
אוססונה אהבתי

והשנה חשוב לי לציין, בין הסכך המכסה סוגר נותן את צילו אצלי בסוכה, ניתן לראות את "השמים שלי" - אורחת הכבוד "השוכנת" בבית מקדשי שלי, היא גלוית "השנה טובה" (פחדתי שלא הרגשתי, פוחדת עכשיו שמרגישה.) היא ולא אחרת. אותה קבלתי בתחילת השנה. היא שלי מעלי מתחתי בתוכי איתי, בדיוק כמו אישתך, ציטוט שלך - "(ריקי), אשר נכנסה "לתוכי", מזה למעלה מחמש שנים, חתמה קבע "בתוכי". נותר רק לאחל ששלום ואחווה אהבה רעות וחברות תשכון בזו סוכת השלום.
 
הלוואי ואכן תהיי שלום לא רק בסוכה../images/Emo34.gif

שיהיה שלום ולא מלחמה וללא שנאת אחים ואחיות
 

בלוז10

New member
טורטיתת אהבתי את שכתבת

אוהבת את הכתיבה שלך ,לומדת ומפנימה כל מילה תודה לך חג שמח
 

פאמקי

New member
טורתיתת...

איזה דימוי נפלא.... מי ייתן וה"מבקרים" בחייך לא יפגעו בך, אך גם אם כן, שתמשיכי להשכיל מכך, ולתעל זאת למקומות הראויים, שיתרמו לגדילה שלך. כי גם אם אדם מאכזב אותנו, חשוב שנזכור שרובם הם נפלאים. ואם יש אנשים הפוגעים בנו, לרוב זה אינו רוע טהור. זה בגלל קשיים שלהם ולא בגלל שאנו פחות ראויים (ולהיפך... כשאנו פוגעים, זה מקשיים שלנו...). ומשפט בשיר ששרית חדד שרה (למילים שחנה גולדברג כתבה) מתמצת את נקודת מבטי על חברויות וגורם לי לא לוותר על רובן: "איזה כיף שיש המון חברים המון חברים בכל מיני צבעים...
"
כך הם חבריי. עם חברה אחת הכי כיף לי לבלות, עם אחרת הכי מעניין לי לדבר, לאחת יש את חוכמת החיים שמקסימה אותי, ואחרת מאפשרת לי רוגע ושלווה... מעטים החברים שאנו אוהבים בהם כמעט הכל, הם נדירים אך קיימים והופכים לחלק מאוד משמעותי בחיינו (או לבת זוגתנו
). כמובן שבין כל החברים ישנם גם כאלה שזו חברות "חד צדדית", חברות שאינה שוויונית. כזו ששואבת מאיתנו את כל האנרגיות הקיימות. לעיתים אנו מאפשרים זאת ממקום של נתינה, ממקום של אמפתיה, וממקומות נוספים שעדיין לא הצלחתי לברר את מהותם, אך ברור שזה "משרת" אצלנו משהו. אנו שם בשבילם- מבלי לדעת מה הקשר הזה תורם לנו. במשך השנים (ועדיין), אני לומדת ש"חברויות" אלה, המושתתות על הערצה, תלות, שאיבה, דרישה חד צדדית, קשר "טיפולי"... לחברויות כאלה, אין בסיס איתן. חברויות שבמהלכן חשים תסכול וריקנות ובסופן מרגישים הקלה ורווחה. תחושה של "לא הפסדתי כלום" כשהקשר הזה נגמר. אלו אנשים השואבים ממך, מבלי רצון לתת. שם זה קשר אינטרסנטי, שאצלי, הוא אינו מתיישב בקנה אחד עם חברות, אז הוא לא קשור לנושא זה, גם אם מנסים להגדיר אותו כ"חברות". למדתי לזהות אותו כשאני שואלת את עצמי "אני בקשר אינטנסיבי איתה, האם אני אוהבת אותה?" וכשהתשובה היא ש'אני לא בטוחה'. כי אם תשאלו אותי אם אני אוהבת חברות אחרות/ אמיתיות שלי, אענה ללא היסוס ב'כן' מוחץ והיה מוכנה לעשות בשבילן כמעט הכל! עוד משהו שלמדתי במהלך חיי הוא, שאנו חייבות לקבל מכל קשר משהו. כן... כן... אמירה המנפצת את המשפט המתיפייף ש"אני נהנית לתת אך לא לקבל". אני אומנם לא נותנת במטרה לקבל (שזו ה"חברות" האינטרסנטית), אך נתינה אינה יכולה להתקיים בלי קבלה! למדתי שהנתינה הגדולה ביותר היא היכולת לאפשר גם לצד השני לתת לנו (לא 'חזרה'. לתת לנו. נקודה), ולהנות מנתינה זו. ואם אני לא עושה זאת, זה סוג של "נכות". נכות שלי. אני מאמינה שחברויות אמיתיות אינן דורשות מאבקים. עם רוב חברותיי הקשרים מתקיימים מבלי ש"נשתדל" ולאורך שנים רבות. אני פשוט נהנית לתת להן והן נהנות לתת לי וכך אנו "מזינות" אחת את השניה בכל כיוון. אני למדתי לקבל מהן (מחוכמתן, מהקשבתן, מליבן...) והן למדו לקבל ממני מה שהן צריכות, וזאת מבלי להרגיש שהן חייבות לי. רמה כזו של חברות דורשת משהו מאוד גדול, וזה אמון. כשאני בוטחת במי שמולי, אני יודעת שהקבלה שלי ממנו, לא תפגע בי. כן, כן.... הקבלה! אני לא פוחדת לתת, מה שמפחיד זה לקבל. לכן, לקבל אני מסוגלת רק מאדם שאני בוטחת בו וסומכת עליו. אז... - תהנו
. כי רוב החברויות הן אושר.
 

טורטיתת

New member
פאמקי

מסכימה עם רוב מילותיך, אך לא מסכימה בנושא קטן אולי שולי, "שאנו חייבות לקבל מכל קשר משהו" לפעמיים הידיעה שאתה שם – אותו חבר, מספיקה לי ברמה האישית. זאת "הקבלה" בעצם שלי מימנו, לדעת שהוא שם בשבילי. ואני יחליט מתי ואיך "להשתמש" בו.
 

פאמקי

New member
בדיוק!

הידיעה שאותו חבר "שם" בשבילך, זו נתינה שלו לך, זו קבלה שלך ממנו. לא כל חבר יכול להיות כזה. מעטים האנשים שאני פונה אליהם בשעת צרה /כאב/ צורך.... ל"חבר/ה" כמו שדיברתי עליו/ה, לא הייתי פונה, כי הייתי מעדיפה לא לקבל ממנו/ה. רק למען ההבהרה, למקרה שלא הייתי ברורה- לא מדברת על קבלה חומרית. הכי לא! חג שמח
.
 
ברשותכן פאמקי וטורטית שאלה

למה להגיב בנושא שלא קשור לשירשור של מיטל? על נושא שלא קשור כלל מה קשור אושפיזין למה שמיטל כתבה בתחילת השירשור?
 

מיטל225

New member
אני מבינה את הקשר ../images/Emo13.gif

אני אוהבת את הדרך של טורטיתת להעביר מסרים
בכל מקרה, אני הבנתי את הכוונה.
 
מיטל עוד דבר קטן ששכחתי לומר../images/Emo24.gif

אוהבת מאוד הכתיבה שלך, אוספת את התבונות שלך לקופסאת התבונות שלי חג שמח לך ולזוגתך
 

מיטל225

New member
תודה לכל מי שבחרה להגיב ולשתף...

מאד מעניין לשמוע נקודות מבט שונות על חברות. אולי יום אחד גם אני אשכיל ואבין מהי חברות, ומה ההבדל בין חברות לבין סתם "אנשים שבאים לסוכה לביקור", ללמד משהו, וללכת... הכי חשוב לא להקשר כל כך לכולם, כי כשזה נגמר- זה כואב... תודה על התגובות חג שמח!
 

טורטיתת

New member
חג שמח ומתוק לכולנו.

מאחלת לי לך לנו ללמוד להחכים ולהשכיל מהו חבר, מה מטרתו – כי בעצם אין לו מטרה. הוא בא לשקף אותך מולך ולא יותר. חבר שמכאיב הוא חבר אמיתי, חבר שמחבק מלטף אגו הוא לא חבר הוא אורח פורח. חג שמח ומתוק לכולנו אהבה ושקט וכל אשר נבקש לו יהי
רונית
 

2beme

New member
חברת אמת

ואני גיליתי שחברת אמת זו חברה ל-אמת
(וזה לא ענין של "אמת שלי" או אמת אחרת, אלא חברה לאמת, חברה באמת כפי שהיא, שקופה במידת האפשר ואז מידת השקיפות המתאפשרת בהירה וברורה ומאפשרת) חג שמח מיכל
 

mymusic2010

New member
מבינה אותך

ומחזקת אותך! יחד עם זה, לא יכולתי להתאפק מלהגיד, שמיד קפצה לי הבדיחה על האור בקצה המנהרה, אולי את מכירה אותה. זה לא הילד עם הפנס, זאת הרכבת התחתית שמתקרבת:)
 
למעלה