תהיות תמוהות...

[Maglob2]

תהיות תמוהות...

אני בן 17 בכיתה י"ב, בתיכון דתי (לא מחשיב את עצמי כאדם דתי) ואני הומו את העובדה שאני הומו כבר קיבלתי לפני שנתיים בערך, אמנם היה קשה, בהתחלה קיבלתי רק את העובדה שאני נמשך מינית לגברים ואח"כ את העובדה שאפשר גם לנהל מערכת יחסים עם גברים. (אני יודע.. אז זה פשוט נשמע מוזר) הבעיה הגדולה שלי היא שאני לא יודע איך לספר להורים שלי. רציתי לספר לקראת הצו הראשון שלי בכיתה י"א, לקראת יום ההולדת ה-17 שלי (חשבתי אז שאני צריך ליידע את הצבא בעניין, לא חשוב ) ובסוף יצא שלא סיפרתי. יצא שהיו עוד איזה פעמיים כאלה לפחות שהחלטתי עם עצמי שאני אספר להם, אבל פשוט לא הצלחתי. אני קצת כועס על עצמי שאני לא עושה את זה כבר, וחברה שלי (טרנסג'נדר) כל הזמן אומרת לי שזה יידחה הרבה ובסוף לא אצא מהארון. אני לא כועס עליה שהיא דוחקת בי כי באמת אני מרגיש שאני צריך לעשות את זה, אבל קשה לי לספר את זה. אני לא חושב שההורים שלי הם שמרנים, הם אפילו די ליברליים כאלה. אמנם אימא שלי מביעה סלידה מהומואים/סטרייטים שמתנהגים כמו אוחצ'ות, אבל אני יודע שהיא אוהבת אותי ותקבל אותי בסופו של דבר. קרובות משפחה כל הזמן מזכירות לי שאני צריך לצאת ולהכיר בנות ומדברות על זה שאני אביא אישה הביתה, וגם אבא שלי זורק דברים כאלה מדי פעם, וזה מרגיש 'צובט' כזה בלב שזה לא כך ולא יהיה כך ושחבל שהם פשוט לא יודעים וזהו. דמיינתי לעצמי כ"כ הרבה סיטואציות שאני מספר להורים שלי וחברים ועוד אנשים אבל כ"כ קשה להוציא אותן לפועל. הרבה אומרים שצריך להגיע לרגע שאתה מרגיש מוכן לספר. אני מרגיש מוכן אבל לא מצליח להוציא את זה, מה זה אומר? שאני לא מוכן בסופו של דבר? אני פשוט אמור לחכות עד שאני ארגיש מוכן (?) זה הכלל הסתמי לכל דבר... עוד משהו שיוצא לי לחשוב עליו כל הזמן הוא שאני באמת רוצה לצאת מהארון כי אני רוצה שאנשים ידעו שאני הומו. זה לאו דווקא נובע מתוך מניעים אידיאולוגיים או צורך לעמוד על זכותי להיות מי שאני, זה יותר נובע מרצון להתבלט. ברור לי שאני לא הומו-וונאבי רק כדי למשוך תשומת לב. רוב חיי הייתי שקט ומשעמם כזה, לא ממש התעניינו בי, מהילדים האאוטסיידרים האלה... זה לא ממש הפריע לי, אבל הצורך שישימו לב אליי אף פעם לא מומש אצלי. כשאני אצא מהארון, אני רוצה לענוד צמיד גאווה כי אני רוצה שפשוט ישימו לב אליי, שיראו שאני הומו, שאני לא סתם, כי אני פשוט נראה סתם כזה. אולי זה הרצון לצעוק לכל העולם שאני הומו כחלק מהיציאה מהארון ושחרור הפצצה הזאת, אבל אני מרגיש שזה אינטרסנטי יותר בשבילי. זה בסדר לייחס לעצמי את ההומוסקסואליות כאיפיון? כמשהו שבזכותו אמורים לשם לב אליי או להתייחס אליי? הומוסקסואליות היא חלק בלתי-נפרד מהאישיות שלי... אבל אני מרגיש אני משתמש בזה לצרכים 'לא-חוקיים', כי בסופו של דבר אנשים אמורים לאהוב אותי בזכות מי שאני ולא בזכות מי שאני נמשך אליו. אם בזכות העובדה שאני הומו אני הופך לבנאדם מעניין יותר שכדאי לשים לב אליו - יש דבר פסול? תודה גדולה מראש לכל מי שיגיב, ואני מצטער אם התהיות נשמעות מוזרות, פשוט יוצא שכשאני 'חוקר' את עצמי כל פעם בגלל שאני הומו - אני מעלה שאלות כאלה על עצמי כבנאדם...

 

[yotem 16]

ערב טוב ../images/Emo83.gif

הצלחתי להזדהות עם חלק גדול מאוד מהדברים שלך. לגבי היציאה מהארון, אם אתה מרגיש מוכן אבל לא מצליח להגיד את זה- אולי כדאי לך לחכות עוד קצת. באמת שאין בעניין הזה חוקים או כללים מסויימים, וזה מאוד שונה אצל כל אחד. אני הסתובבתי עם הידיעה הזו משהו כמו שנתיים וחצי, ולא הייתי מוכן בכלל, אבל תוך כדי שיחה עם ההורים שלי הם הבינו שזה העניין וככה בעצם יצאתי מהארון, לפני שנה וקצת (כיתה י'). במהלך היציאה מהארון, בפעמים הראשונות, לקח לי כמה דקות ארוכות שנראו כמו נצח עד שהצלחתי לדבר..אחרי ההורים יצאתי בפני בת דודה שלי, ושתי ידידות קרובות, וכל אחד מאלה היה מלווה בדפיקות לב היסטריות, גימגומים ופשוט קושי עצום. בהמשך זה כבר הפך להיות מאוד קל, זורם. הייתי בטוח בעצמי, וזה מה שגרם ליציאה שלי מהארון ללכת "חלק", לדעתי. אני חושב שאם אתה עדיין לא מצליח להביא את עצמך למקום שבו תספר להורים, כדאי לך לחכות. אני מאמין שלא יקרו ניסים ונפלאות, ורק שתדע שזה לא שביום בהיר אחד אתה מרגיש ב-100% שאתה מוכן ומזומן להתמודד עם זה. אבל פשוט יהיה לך קל יותר להגיד את זה (למרות שזה עדיין יהיה קשה..). לגבי העניין עם המשפחה- ההערות על בנות וכו', זה בהחלט נכון. במשך תקופה ארוכה ואפילו היום אני שומע אנשים מהמשפחה המורחבת אומרים ומדברים איתי על בנות כשבעצם בפנים יש לי את הסוד שלי שהם לא יודעים. יש כמה מהמשפחה המורחבת שיודעים, אבל זה קשה בכל פעם מחדש. עיקר הקושי שלי, למשל, זה חתונות משפחתיות. אני אוהב חתונות, וללכת לאחת כזאת שנראית כמו חלום ולדעת ששלך תהיה קצת שונה- הרבה פעמים זה גרם לי להרגיש רע. אבל, אני מאמין כשיגיע הרגע אז כל מי שבאמת אוהב אותי ובאמת אכפת לו ממני, יהיה שם ויכבד אותי. ברגע שאתה בטוח בעצמך ואתה בוטח בעצמך- אל תחשוב על מה אנשים יגידו. לגבי להפוך את ההומוסקסואליות לחלק מהאישיות- Been there, done that. אולי לא הלכתי וצעקתי "אני הומו" (או שכן?), אבל בבית ספר שלי אני מחוץ לארון כבר שנה (כולם כולם כולם יודעים), ולמען האמת- זו אחת הבעיות שלי. אז כן, בהתחלה, אחרי שמסתירים את הדבר הזה כל כך הרבה זמן, בא לך לנופף בזה כמה שיותר. וזה משהו שכיף לעשות, והוא משחרר. העניין הוא שלפי דעתי צריך תמיד לשמור על הפרדה בין האדם שאתה לבין הנטייה המינית שלך. לגבי חלק גדול מהאנשים בבית ספר שלי קיימת ההרגשה הזאת שבעצם כשהם רואים אותי- אני קודם כל הומו, ורק אח"כ יותם. זה מתסכל, שבוחנים כל צעד שלך ומסתכלים עליך כל הזמן. למרות שבעצם אני מחוץ לארון כבר הרבה זמן, ואני יודע שזה מי שאני ומקבל את זה כמה שאני יכול, וגם לאורך היציאה מהארון לא נתקלתי בקשיים או באמירות מסויימות פרט לכמה בודדות בלבד. אני מטופל אצל פסיכולוג כבר הרבה זמן, ובדיוק לאחרונה הגעתי לעניין הזה- עצם העובדה שאיכשהו אני קודם כל הומו, ואז מי שאני באמת. וכמה שזה פוגע בי בעצם. כי נכון, בהתחלה זה חשוב וכיף ומשחרר- אבל אחרי תקופת זמן מסויימת אתה תראה שדי תמצה את כל העניין. אתה תבין שכן, אתה הומו, אבל זה חלק קטנטן במי שאתה. אין מה לנפנף בזה ואין בשביל מה לדבר על זה כל היום, ואתה באמת תראה את זה. אבל האנשים מסביב עדיין יזכרו אותך בתור מה שהם ראו לפני כמה חודשים ותהיה להם ה"תווית" הזאת עליך. אני גם הפכתי לבן אדם יותר "מעניין". הפכתי למישהו די מרכזי מבחינת האנשים בשכבה, ולאו דווקא במובן רע. התחברתי עם המון אנשים חדשים שרובם חברים שלי גם היום. פשוט כי המחסום הזה השתחרר ונתתי לעצמי להתקרב לאנשים ולתת להם להכיר את החלק הזה בי דבר ראשון, ואז גם את שאר החלקים שיש בי. בסופו של דבר, אני חושב שדי נפגעתי מכל הסיפור הזה. אני מאמין שזו טעות לתת לעניין הזה ללכת לפניך. זה חלק בך, וזה משהו שתמיד יהיה איתך. אבל אסור לך לתת לזה ללכת לפניך, אלא רק איתך. מקווה שהבנת דרך כל החפירות וזה, אם אתה רוצה להתייעץ עוד, אני כאן. יותם.

 

[resputin]

היי בחור

דבר ראשון - ברוכהבא אני חושב שלצאת מהארון בגיל 17 להורים שמראים סלידה כלשהי מגייז זה פרובלמטי, במיוחד אם הם גם מסורתיים-דתיים, היות וגם אם הם יקבלו אותך בהמשך הדרך, הם יכולים מאוד לאמלל אותך בבינתיים (וזה לא קשור להאם אם אוהבים אותך או לא, כי הם חושבים שהם עושים משהו לטובתך). הייתי מציע שתחשוב טוב טוב לפני שאתה עושה צעד דרסטי כזה או אחר, כי במידה ותחכה עוד איקס זמן מסויים, אני לא חושב שתוותר על לספר להם בעתיד, אומנם, זה יעשה קשה (וקל, במישורים שונים) עם השנים, אבל יש החושבים שזה לטובה. אני אישית תומך בדעה של לחכות מעט, לפחות עד לגיל של הגיוס, שבו נעשים פחות תלויים בהורים (וגם יש לאן לברוח לכמה זמן במידה וצריך להתאורר), מה גם, לרוב אחרי גיל 18 הדברים שלך מקבלים יותר משקל וקשה לבטל אותם ב"אה, אתה בסך הכל ילד, מה אתה כבר יודע?" (ששמעתי את המשפט הזה כתגובה המון פעמים לבחורים ובחורות שיצאו מהארון בגילאים מוקדמים יחסית), אבל כל מקרה לגופו - ואתה מכיר את ההורים שלך יותר ממני, זה בטוח. באשר לאפיון עצמי ולהדבקת התוית, או סממן מזהה שאתה הומו.. ובכן, שוב, כאן כל אחד ודעותיו האישיות. אני לא רואה סיבה לקשט את עצמי באי אילו צמידים שמייצגים כל מיני דברים, כמו נטייה מינית; נטייה מינית מוחצנת בהמון דברים מבלי להיות צעקנית (מה גם אני לא מהדוגלים בלצאת מהארון בתרועות, אלא בגישת ה"מי שיודע - יודע", לא שזה מונע ממני להתנהג בצורה אמיתית לי או חס וחלילה יגרום לי להחביא את המיניות שלי, או כל חלק ממני). אני חושב שנטייה מינית, כמו המון סממנים שונים, זה מה שהופך אותנו לאותנו- על הצבעוניות שלנו, על הענייניות שלנו, על תחומי העיסוק, דעות, נורמות התנהגות וכיוב, אני גם חושב שכל החצנה של גורם מסויים באה מסיבה מסויימת מלבד גורם היידוע של הציבור, כי מה זה עניין הציבור בהכרח? אל תשכח שלתיוג יכולות להיות השלכות חיוביות ושליליות, כי בסופו של יום, כשאתה מתייג את עצמך בתוך סטיגמה, אתה לוקח את הטוב ואת הרע שבה כחבילה אחת (לפחות בעיניי המסתכל מהצד), מה שעלול לגרום לאנשים מסויימים לפסול אותך על הסף (למרות שיש היאמרו שאם מישהו פוסל אותך על הסף על דבר כזה או אחר, אולי לא שווה את ההסתכלות המעמיקה במילא). אני חושב שבמידה ואתה מתייג את עצמך כמשהו ונושא עליך משהו, אתה הופך לסוג של רפרזנטטיב שלו ועליך לנשוא את זה בכבוד מסויים, ככבוד שלך לעצמך, כי בראייה הציבורית לטווח הקצר ולרושם ראשוני, אתה מהווה לייצוג של אותה התוית. מה שבעיקר חשוב, בעיניי, זה לא לקחת טרמפ על תויות מסויימות. נניח, סתם, ביחס לצבא; בעיניי זה בסדר כשאתה בטירונות לבקש מהמפקדים שלך בשקט להשתחרר מעט קודם לכן ולהתקלח לבד בגלל שאתה הומו - במידה וזה באמת מפריע לך אישית (בקשה שהם יכולים לאשר או לדחות, לעניות דעתם), לעומת זאת, לנסות להשתחר על קב"ן "כי אני הומו", בעיניי זה מבזה את האדם, את התוית ולוקח אותנו ההלב"טים שלושה צעדים אחורה. מבין? מקווה שתהנה כאן בפורום וסליחה על החפירה הארכיאולוגית. אני תמיד כאן (לאחרונה קצת הרבה פחות, כי אני ישן בבסיס ועובד על פרוייקט, אבל משגיח מרחוק כשיכול) ובתיבת המסרים רביב.

 

[James Hammerton]

אין לי הרבה מה להוסיף

אבל אני לא מסכים עם החברה שאמרה שזה יידחה ובסוף לא תצא. לא תמיד חייבים למהר עם זה... אתה סה"כ בן 17 ושום דבר לא רודף אחריך. אתה צריך לספר רק שאתה מרגיש בנוח ומוכן... אין צורך למהר, שום דבר לא רודף אחריך

 

[כל האהבה במלואה]

אתה מזכיר לי את ידיד שליXD

הוא בדיוק כל מה שכתבת אממ ותראה אל תמהר לצאת מהארון אלא עם כן אתה בטוח עם המיניות שלך