תהיות של חזיר רע (חזירע...)
תמיד השיחות טלפון האלה עושות לי את זה.... דיברתי עכשיו עם מישהי שהיתה השותפה שלי במעונות באוניברסיטה (לפני שפרשתי)...כבר הרבה זמן שאני מתחמקת ממנה ובכלל מכולם... תמיד שאני מדברת איתם יש לי תחושה עוד יותר קשה של כלומניקית...אחת שלא עושה כלום עם החיים שלה...ומילא לא עושה כלום אבל גם לא נהנית...להיפך. יש לי תחושה כזאת חראית עכשיו. כל החברים שלי (או אלה שהיו חברים שלי) לומדים, עובדים, יוצאים, מבלים, עסוקים בדברים חשובים... ואני...אני השטחית הפסקתי ללמוד...ועבודה- אני כבר לא עובדת כמעט שבועיים...כמעט לא יוצאת מהבית חוץ מלהליכה מידי פעם... אני מרגישה הכי מגעילה שבעולם...בגיל 22.5 עדיין לחיות בבית ולא רק לחיות בבית אז גם לא ללמוד, ולא רק זה- אז גם לא לעבוד, וגם להיות לרוב כזאת עגמומית כלפי בני משפחתי... אני מתפדחת בשביל ההורים שלי שיש להם בת כזאת...אחת שלא עושה עם עצמה כלום...``מבוזבזת``- כמו שהם יגידו... אני מרגישה שורדת...לא חיה... אז יופי, אז סימנתי ``וי`` על אתמול...לא היה בולמוס...כאילו,זה כל הציפיות לגבי...הציפיות שלי ושל ההורים שלי... בזמן האחרון אני מנסה לדפוק חיוכים מאולצים כדי לגרום איזשהי נחת לבני משפחתי...שהם יוכלו להגיד לעצמם- ``כלומניקית אבל לפחות חייכנית....גם זה משהו``. כל היום נסב סביב זה: לקום בבוקר מאוחר- כדי שאוכל לפספס את ארוחת הבוקר, ללכת להליכה- כדי להתחיל להוריד קצת מ- 13 הקילו שעליתי(?!?), לא לקחת מפתח לבית כשאני יוצאת- כדי שאני לא אוכל להיכנס הביתה כשאין אף אחד (הסכנה לבולמוס אז יותר גדולה), לא לקחת כרטיס אשראי איתי- כדי לא להתפתות בחוץ. לא לענות לטלפון בזמן הארוחה- כדי שאני לא אוכל בטעות דברים שלא הייתי צריכה, כן לענות לטלפון לפני ארוחה- כדי להעביר זמן עד הארוחה...כדי שאני לא אוכל מוקדם מידי... להפסיק ללמוד- כדי לטפל בעצמי....לחזור ללמוד- כי זה טוב להיות עסוקים וזה מסיח קצת את הדעת מהאוכל והבולימיה... אני כ``כ רוצה להתחיל לחיות בשביל עצמי ולא בשביל הבולימיה.... כ``כ רוצה לדעת מה עושה לי טוב ולעשות את זה, רוצה להתחיל לחיות חיים נורמאלים...לא לפחד מעצמי כ``כ.. רוצה שלווה...רוצה ללמוד איך להירגע.... מצטערת שכתבתי כ``כ הרבה על עצמי....פשוט הייתי צריכה להוציא את זה. מרגישה עכשיו עוד יותר מגעילה- גם שמנה, גם כלומניקית וגם אגואיסטית שעסוקה בעצמה כ``כ...איחס!!! מצטערת, חזירע......
תמיד השיחות טלפון האלה עושות לי את זה.... דיברתי עכשיו עם מישהי שהיתה השותפה שלי במעונות באוניברסיטה (לפני שפרשתי)...כבר הרבה זמן שאני מתחמקת ממנה ובכלל מכולם... תמיד שאני מדברת איתם יש לי תחושה עוד יותר קשה של כלומניקית...אחת שלא עושה כלום עם החיים שלה...ומילא לא עושה כלום אבל גם לא נהנית...להיפך. יש לי תחושה כזאת חראית עכשיו. כל החברים שלי (או אלה שהיו חברים שלי) לומדים, עובדים, יוצאים, מבלים, עסוקים בדברים חשובים... ואני...אני השטחית הפסקתי ללמוד...ועבודה- אני כבר לא עובדת כמעט שבועיים...כמעט לא יוצאת מהבית חוץ מלהליכה מידי פעם... אני מרגישה הכי מגעילה שבעולם...בגיל 22.5 עדיין לחיות בבית ולא רק לחיות בבית אז גם לא ללמוד, ולא רק זה- אז גם לא לעבוד, וגם להיות לרוב כזאת עגמומית כלפי בני משפחתי... אני מתפדחת בשביל ההורים שלי שיש להם בת כזאת...אחת שלא עושה עם עצמה כלום...``מבוזבזת``- כמו שהם יגידו... אני מרגישה שורדת...לא חיה... אז יופי, אז סימנתי ``וי`` על אתמול...לא היה בולמוס...כאילו,זה כל הציפיות לגבי...הציפיות שלי ושל ההורים שלי... בזמן האחרון אני מנסה לדפוק חיוכים מאולצים כדי לגרום איזשהי נחת לבני משפחתי...שהם יוכלו להגיד לעצמם- ``כלומניקית אבל לפחות חייכנית....גם זה משהו``. כל היום נסב סביב זה: לקום בבוקר מאוחר- כדי שאוכל לפספס את ארוחת הבוקר, ללכת להליכה- כדי להתחיל להוריד קצת מ- 13 הקילו שעליתי(?!?), לא לקחת מפתח לבית כשאני יוצאת- כדי שאני לא אוכל להיכנס הביתה כשאין אף אחד (הסכנה לבולמוס אז יותר גדולה), לא לקחת כרטיס אשראי איתי- כדי לא להתפתות בחוץ. לא לענות לטלפון בזמן הארוחה- כדי שאני לא אוכל בטעות דברים שלא הייתי צריכה, כן לענות לטלפון לפני ארוחה- כדי להעביר זמן עד הארוחה...כדי שאני לא אוכל מוקדם מידי... להפסיק ללמוד- כדי לטפל בעצמי....לחזור ללמוד- כי זה טוב להיות עסוקים וזה מסיח קצת את הדעת מהאוכל והבולימיה... אני כ``כ רוצה להתחיל לחיות בשביל עצמי ולא בשביל הבולימיה.... כ``כ רוצה לדעת מה עושה לי טוב ולעשות את זה, רוצה להתחיל לחיות חיים נורמאלים...לא לפחד מעצמי כ``כ.. רוצה שלווה...רוצה ללמוד איך להירגע.... מצטערת שכתבתי כ``כ הרבה על עצמי....פשוט הייתי צריכה להוציא את זה. מרגישה עכשיו עוד יותר מגעילה- גם שמנה, גם כלומניקית וגם אגואיסטית שעסוקה בעצמה כ``כ...איחס!!! מצטערת, חזירע......
ממממתתתתתהההה עלייך מתוקה! עדנה הפרה הפסיכית