תהיות על בן זוג

[גולשת אנונימית]

תהיות על בן זוג

אולי זה קצת מוזר..אבל בכל זאת כל פעם שאני מכירה בחור, יוצאים, נהנים תקופה, ולא משנה מה האורך שלה. והכל נחמד, באמת. אני מרגישה שזה עדיין זה לא הוא...זה שיהיה הבנזוג שאיתו אחיה כל החיים. זה יהיה הבחור הבא שאפגוש. ואז כעבור תקופה נפרדים ומכירים מישהו חדש ואותו סיפור חוזר על עצמו, הכל בסדר וטוב, אבל שוב ההרגשה שזה לא הבחור לכל החיים אלא הבא שאכיר, ממש אוטוטו. מוכר לכם? או שזה רק אצלי? כל פעם ההרגשה שהבא בתור הוא האחד? ואף פעם הנוכחי הוא לא האחרון? (כמובן שאני לא משתפת את הבנזוג במחשבות האלה...)

 

[לא נסיך ולא מושלם]

כשההרגשה הנכונה תגיע- את תדעי

אצלי זה הפוך, כל פעם שפגשתי מישהי חשבתי שהווו היא האחת שלי והתברר לי שלא

חחחחחחחחחחחחחחחחח

 

[מירב מהרהרת]

זה לא פונקציה של הבא אחריו

זה פונקציה של הנוכחי... כשזה יהיה האחד, "האחרון", את לא תרגישי כך. או לחילופין, כשאת תהיי מוכנה, מכל הבחינות, ל"אחרון" את תפסיקי להרגיש כך. או אפשרות נוספת, כשאת תפסיקי לפחד מ"האחרון" את תסירי חומות ותראי שאולי הוא כבר שם, מולך (פחד למעשה קשור למוכנות מכל הבחינות). אני לא חושבת על הבא בתור, אבל בהחלט יכולה לומר שטרם חשתי "שזה זה" עם הגברים של חיי (מלבד שניים). כשזה זה, את יודעת..

 

[נטשה אוהבת]

לגמרי

רק אצלי אין את ההרגשה שהבא בתור הוא האחד. אני אפילו לא מנסה לנהוג ע"פ 'הכללים' כי אין לי כוונה לתפוס רציני אף אחד מהבחורים שאני יוצאת איתם ובלי להשתחצן, אם חתונה היתה ערך עליון אצלי הייתי כבר נשואה/גרושה כמה פעמים טובות. גורם לי לראות את החיים אחרת - לחשוב שאולי צריך להנות ממה שיש במקום לעשות ספינדייטינג במירוץ מטורף אחר הטבעת.

 

[a girl named tal]

גם אני חושבת שכשזה יהיה הוא, תדעי

השאלה היא מתי חווית אהבה אמיתית או התאהבות בפעם האחרונה. הרבה מאיתנו זוכרים את אהבות הנעורים שלנו , ומחכים ומצפים לאותם פרפרים ואותה התלהבות ואתה דרמה, ואני חושבת שזו טעות..כי האהבה עם הגיל משתנה, ופחות דרמתית. יכול להיות שזה מה שקורה לך? שאת מרגישה, אבל חושבת שאת אמורה להרגיש יותר?

 

[נימשון]

לא ממש..

כבר היו בחורים שיצאתי איתם וחשבתי שיכול להיות פה משהו עם עתיד, לצערי הרב זה לא החזיק מעמד.

 

[שואלת בעיקר]

מדוע את כותבת את זה כאן?

מדוע לא לכתוב על זה בפורום שבו לא מכירים אותך? הרי ברור לך שכמות המחזרים ירדה משמעותית מייד בהתחלת השירשור.

 

[נטשה אוהבת]

פחחחח

אפשר לחשוב...

 

[גולשת אנונימית]

תשובה!

מי שקורא מה שאני כותבת יודע שאני לא יוצאת (לבליינדייט) עם אנשים מהפורום, אז אין מה לדאוג. וחוץ מזה יש פה הרבה פעמים סקרים שאם תאמר בהם את האמת חצי פורום ישנא אותך,אז כל אחד יעשה מה שהוא מרגיש! ישקר כדי להתנחמד, או יאמר את האמת ויפסיד מחזרים. כמה מחזרים לך יש מהפורום? לי אין ונראה לי גם שלרוב הבנות (ואם כבר מדברים במילא יש מעט גברים בפורום, אפשר לספור על יד אחת).

 

[מכשפונת מהרהרת]

עכשיו אני מבינה למה לא אוהבים אותי

 

[MaYcHuK]

WTF????????????????????????????????

מישהו יכול להסביר לי למה השואלת אמרה את מה שאמרה ?

 

[MaYcHuK]

במידה ומישהו לא הבין

כשאמרתי השואלת לא התכוונתי לגולשת אנונימית חלילה אלא לשאולת משהו... לא זוכרת את הניק שלה!!!!!

 

[© RoNa]

בשביל שלא תפספס חתן עתידי חלילה ../images/Emo13.gif

 

[© RoNa]

אני חושבת קצת אחרת

ואולי אני טועה. יכול להיות שבעצם ההרגשה שלך זה הפחד לא לפספס משהו אחר? הרגשה של פחד 'להתקע' איתו כל החיים? יש כאלה שמפחדים להתמסד ולהכנס לקשר מחייב ארוך טווח כי תמיד יחכה להם מעבר לפינה משהו מוצלח יותר, חכם יותר, יפה יותר.. דבר נוסף, אם ההרגשה שלך היא כזו, את לא נותנת לבחורים בכלל הזדמנות אמיתית ושוללת אותם מראש. לכן זה גם לא יהיה זה.

 

[a girl named tal]

זה מעניין

את מתכוונת לתהייה אם "זה המקסימום שאני יכולה להשיג?" סך הכל , המחשבה הזאת היא לגיטימית ואפילו נחוצה כי גם לא צריך להיאחז הפוך ולחשוב מיד "זה הכי טוב שאני יכולה להשיג!" ובכלל הבעיה מתחילה לדעתי כשהראש מעורב יתר על המידה צריך להשאיר מקום לבטן וללב..