תהיות לאחר גירושין

[חגית2103]

תהיות לאחר גירושין

חברה גרושה אמרה לי שהיחסים עם הגרוש שלה התחילו להיות ממש טובים כאשר היחסי אהבה/שנאה שבתקופה לאחר הגירושין מסתיימים. נשמע מאוד הגיוני....
אם נגיע לזה, בעזרת השם אולי נוכל לעשות חגים ביחד וכו...כרגע זה עדיין מאוד כואב ונראה לי שיבלבל את הילדים....
מתי זה קורה? מתי מגיעים באמת להרגשה שהלב טהור מכל רגש?

 

[אייבורי]

כמה שנים

&nbsp
רק גרושים טריים עוד חושבים לעשות את החגים יחד.
בעוד כמה שנים, תעשי את החג עם הילדים או עם משפחה וחברים.
והמחשבה הזאת תחלוף מין העולם.
&nbsp
שנית, גם כעס הוא יופי של רגש, אפילו טהור.
אבל אחרי כמה שנים של גירושים, בהנחה שמפסיקים להציק אחד לשניה
מגיעים לאדישות מבורכת.
&nbsp
&nbsp

 

[אחת מכולנו]

חגים ביחד

למה רק גרושים טריים מנסים לחגוג חגים ביחד?
הרי לעולם נהייה משפחה אחת, ההורים והילדים, למה לא לחגוג יחד?
אם אין יחסים טובים אני מבינה - כשיש כעס עדיף להפריד.
אם אם נפרדים אחרי ליבון הסוגיות המאתגרות שבגללן מתגרשים ועם יש חברות טובה, למה לא לכוון לחגוג את כל החגים יחד?

 

[אייבורי]

נו

&nbsp
אפשר להמשיך באותה לוגיקה ולומר, נגור יחד באותו בית הרי אנחנו משפחה אחת, הורים וילדים.
נוסיף על הדרך חשבון זוגי, הרי אנחנו משפחה אחת.
&nbsp
בתכלס, כשמתגרשים יש הפרדה של זוג, נשארים אכן הורים יחד לאותם ילדים.
יחידי סגולה חוגגים פה ושם איזה חג יחד.
אבל רוב הגרושים הותיקים, יש להם בני\בנות זוג חדשים
או שמעדיפים ללכת למשפחתם המורחבת (הורים אחים דודים) ולחגוג שם.
&nbsp
ככה זה, תרוץ אנחנו חוגגים בשביל הילדים הופך להיות שחוק ולא באמת רלוונטי.

 

[נומלה]

כי לרוב זה לא קורה

לרוב נשארים משקעים לפני שמגיעים לאדישות. לרוב לא נשארים חברים טובים.
טבע האדם וסטטיסטיקה.
לא שזה לא קורה לפעמים, אבל אלה היוצאים מהכלל ולא הכלל.

 

[shmickey]

זה לא מדוייק יא ניסו..

אני מכירה ממקור ראשון זוג גרושים שעד היום עושים ביחד את כל החגים.
יש אנשים שמסוגלים לזה, אני אישית לא.

 

[מריוס זכריה]

יש רק כלל אחד בנושא הזה

והוא שאין כללים.
כל אדם הוא שונה.
כל גירושין הם שונים.
יש כאלה שלמחרת בבוקר שאחרי הם חברים הכי טובים,
ויש כאלה שישנאו לנצח,
וכל נקודה על הרצף בין שני הקצוות האלה קיימת ואפשרית.
&nbsp
באופן עקרוני, הלב "מתנקה" (אם אפשר לומר כך) לא בגלל שהשעון זז או התאריכון התחלף או בגלל שעברו העונות והשנים, אלא בזכות עבודה פנימית של האדם עם עצמו.
____________________________________
מריוס זכריה, מטפל, מנחה ויועץ אישי, זוגי ומשפחתי
http://www.marius.co.il
&nbsp

 

[אמרלדה]

כואב לך? מבלבל את הילדים? אז לא צריך. ממש לא.

כמה זמן לוקח? אישי לגמרי.
אבל גם כשזה קורה, זה אישי לגמרי, העניין של החגים יחד או לא.

יש לי חבר שבמשך שנים רבות מאוד חגג עם גרושתו וילדיו את כל החגים,
ואחר כך גם עם פרק ב' שלו וילדיה, שהצטרפו לחבורה, וכולם היו יחד משפחה
גדולה ומאושרת. בעיני זה מופרך.

יש לי חבר אחר שהוא בגיל קרוב ל-80, ובמשך כשני עשורים, מאז שעזב את
הבית, הוא אוכל ביום שישי בערב אצל גרושתו עם הילדים. מניחה, שמעולם לא
יצרו, לא היא ולא הוא, זוגיות חדשה.

אצלי הכאבים נסתיימו מזמן. ממש מזמן. אבל לא עולה בדעתי לחגוג חגים ביחד.
בשביל מה? אנחנו, הוא ואני, כבר לא משפחה.

אבל אנחנו כבר מזמן ביחסים טובים, אז כשנפגשים מתנשקים על לחי, ליד פרקי ב' שלנו. כמו ידידים. וכבר יצא להיות מוזמנים לאיזה אירוע של אחד הבנים ולשבת יחד, ארבעתנו, ליד שולחן אחד, ולדבר ארוכות.

בכלל, דברים שקשורים לילדינו הבוגרים - זה יחד. מדברים בטלפון, מתייעצים ומתאמים עמדות בשעות משבר וכולי. הילדים אפילו לא יודעים. אבל כשהכל בסדר ועל מי מנוחות - לא בקשר.

עוד מעט, אם ירצה ההוא, נהיה סבתא וסבא לבן. תהיה ברית, בעזרתו יתברך (אם הצעירים לא יקבלו פקודה חדשה מהמוח, כמנהג הצעירים בימינו). אז ניפגש, ונתנשק, ונשמח, ונסתובב, ונדבר, ונקבל את האורחים כולם, ונגיד אהלן מחויך וגדול למשפחות, האחת של האחר, ואחר כך נלך הביתה בשמחה. אולי אפילו הוא יהיה סנדק. לדעתי הוא צריך. אבל למה שאשב אתם ביחד לארוחת ערב יזומה? פשוט אין צורך.