"תמיד אנשים מוצאים את השקט בסיבוב השני".
מאיפה שאבת את השטות הזו?
יש אנשים שגם בסיבוב החמישי לא ימצאו את השקט, כי הוא מעולם לא התקיים בתוכם.
וכמו שאת בטח יודעת (בהיותך מדענית יודעת כל) - אנשים אחרים לא יכולים להוציא ממך את מה שלא קיים בך מלכתחילה.
אני זוקפת לזכותך את העובדה שאת מספיק אינטליגנטית לשפוט את עצמך מהצד (גם אם חלקית בלבד) ולדעת היכן רוב הנקודות החלשות שלך.
את מודעת לעובדה שאת אדם לא קל, שאת דעתנית ונחרצת, שאת מסוג האנשים שאוהבים "my way or the high way" ושאת נוטה למצבי רוח.
נהדר.. אבל את מפספסת את האפשרות שאת גם שתלטנית ומתנשאת, מקובעת (מפלצת הגדירה את זה קבעון אנאלי) ובלתי ניתנת לריצוי.
מערכת היחסים הקודמת שלך נגמרה בצורה טראומטית, להגדרתך..
לפני הפרידה התחרטת ורצית להשיב הכל לקדמותו אך האקס כבר היה נחוש ולא הצלחת למנוע את הפרידה..
מצד שני, את טוענת שהטיפול הזוגי הוא שהרס לכם את הכל. עשה לכם רק רע.. "שבר את האידיליה"..
כמה אידיליה כבר יכלה להיות ביניכם לפני הטיפול? אנשים שחיים באידיליה מלכתחילה לא מגיעים לטיפול זוגי.
אז הלכת ולקחת לך בחור שונה שמיים וארץ מהאקס וחשבת שבזאת תמו ייסורייך והנה, אוטוטו את מוצאת את "השקט שלך".
האקס היה שומר הכל בבטן, הנוכחי דעתן לא פחות ממך.
האקס זרם איתך לטיפולים זוגיים, הנוכחי זורק תגובות ארסיות וכואבות כשהוא שומע על דברים רוחניים או ניתוחים פסיכולוגים.
האקס פתאום הפך למוקד להשוואה ואת לא מצליחה להפסיק להשוות ביניהם, למרות שלדעתי מלכתחילה נמשכת לנוכחי מאחר והוא שונה.
את מכנה אותו ילד קטן, את מציירת אותו כאידיוט שלא יודע לתקן שום דבר או לטפל בעניינים של "גדולים".
את טוענת שאם זה היה תלוי בו, הבית היה נראה כמו אורווה והילדים היו רצים יחפים ומסריחים בתוך הררי הג'יפה הנערמת ומשחקים בקקי.
את מתאכזבת ממנו על בסיס קבוע כי הוא לא מצליח לעמוד בסטנדרטים שלך (מישהו יכול?) ואת לא מצליחה לשנות אותו.
(שוב, מפלצת הגדירה זאת כניסיון לאנוס אותו להתאים לתבנית שיצרת מראש).
וכי איך תייצרי זוגיות בריאה עם אדם שאת רואה בו ילד קטן ולא מפותח?
תחושת העליונות שלך עליו נשפכת כאן מכל הודעה שלך ואת יודעת, בד"כ אהבה בריאה לא יכולה לצמוח מתוך מקום שורץ התנשאות ועליונות.
"אני מאוד אומללה, ניסינו הכל וכלום לא עוזר, שום דבר לא מחזיק מעמד יותר מכמה ימים, חוזרים הויכוחים והמריבות והאכזבות."
במילים אחרות - הוא נשאר בדיוק כפי שהוא ומסרב להיות פלסטלינה בידייך וזה משגע אותך שאת לא מצליחה ליישר אותו לקו שלך.
החלטת שטיפול זוגי לא בא בחשבון (כבר אמרנו מקובעת ונחרצת), מצד שני את אומללה וטוענת ששום דבר לא משתנה.
אז מה את רוצה?
את הרי יודעת הכל, כבר החלטת שאת יודעת בדיוק מה זה טיפול זוגי, והחלטת שטיפול גורם לך "לא להיות מסוגלת להסתכל על בן הזוג באותה צורה"
(או משהו ילדותי בסגנון) והחלטת כבר שמשהו ביניכם לא עובד וכנראה שגם לא יעבוד.
אז, שוב, מה את רוצה?
אני מבטיחה לך שאת לא תמצאי שקט בשום מערכת יחסים, לא איתו ולא עם האקס ולא עם הבא בתור.
עד שלא תטפלי בעצמך נטו ותביני שלפעמים כדאי לשחרר קצת מושכות, לשחרר קצת שליטה, לנוח...
את לא יכולה למצוא שקט כשאת כל הזמן מנסה לשלוט ולהכתיב הכל, מפחדת לשחרר שליטה מפחד שהכל יתפרק ויתרסק ומפחדת לסמוך על אחרים.
את צריכה להתמודד עם הפחדים שלך שהופכים אותך לקוסם להטוטן שצריך תמיד להחזיק את כל הכדורים באוויר ולא יכול לתת לאחד מהם ליפול.
כשתמצאי שקט בתוך עצמך תוכלי גם למצוא אותו עם אחרים.
תתחילי בלהוציא את המקל מהאחוריים ולנסות להתמודד עם ביקורת בלי להכנס לדיפנס מוד ולשלול על אוטומט כל מה שלא נשמע לך.
בהצלחה.
