lilachlilach2
New member
תהיות זוגיות
אני לא יודעת אם אנחנו במשבר אבל
אני במע יחסים שניה עם בחור צעיר ממני הוא טוב אלי ואוהב אותי אבל אנחנו מתווכחים בלי סוף, קשה לי לא להשוות למע׳ היחסים הקודמת שנגמרה די בצורה טראומטית (נישואים קודמים)
אני יודעת שאסור להשוות שהזמן מייפה בלה בלה אבל הפער כל כך אדיר שקשה לנוח
כביכול יש בו הרבה דברים שלא היו בנישואי הקודמים וכמובן כיף שהוא צעיר יותר ומלא חיים אבל קשה לי עם הילדותיות שלו וקשה לי נורא עם הויכוחים, ואני חושבת שלא רק הגיל הוא מחסום אלא משהוא באופי ובדינמיקה האישית לא עובד
אבל אחרי כל זה אני מאד אוהבת אותו
אין פה הגיון אני נורא מתלבטת מה לעשות
לא יכולה לדמיין לעזוב אותו אבל אני ממש אומללה
דיברנו על זה המון פעמים , ניסינו גם לשפוך הכל וגם להתאפק גם להיות סבלנים וגם חסרי סבלנות
שום דבר לא באמת מחזיק מעמד מעבר לכמה ימים, הדינמיקה חוזרת להיות מריבות ויכוחים אכזבות
אני נורא רוצה את השקט שלי בחזרה מצד שני אני מאד אוהבת אותו ואני לא רוצה לפרק שוב קשר רציני מאד בייחוד שבפעם הקודמת, מאד הצטערתי על המחשבות האלה בדיעבד, ואיך שבאמת הכל התחיל להתפרק התחרטתי לגמרי, רציתי לחזור להשיב הכל לקדמותו ולשכוח מהשטויות, אבל זה כבר היה מאוחר מדי. האידאל נשבר והוא נורא נעלב.
היו לי כמה וכמה חברים, בני זוג, לתקופות קצרות ובינוניות זו המע׳ יחסים המשמעותית הנשיה שלי בחיים, תמדי אנשים מוצאים את השקט בסיבוב השני, אני מרגישה שיצרתי עוד רעש.
אני יודעת שנאי בן אםד לא קל יש לי מלא הרגלים מצחיקים ואני אוהבת שדברים נעשים בדרך שלי, יש לי דעה על כל דבר ואני גם עובדת המון ולא בדיוק עקרת בית.
כל הדברים האלה נכונים גם יש לי מצבי רוח ודעות נחרצות מדי ובאופן כללי אני תמיד רוצה את השמיים. אבל יש אנשים שיודעים לחיות עם זה יותר טוב מאחרים, מבחינתי תמיד היו כאלה שחשבו שזה מקסים ואלה שחשבו שזה מעייף , ועכשיו אני עם מישהוא שלא חושב לא ככה ולא ככה, אלא כאילו הוא אפילו לא ממש מבין או שם לב.
לא יודתע מה לעשות, אני לא בעד טיפול זוגי כי אני בן אדם שנורא מאמין בכימיה וברגע שמישהוא זר יכנס בינינו אני כבר לא אוכל להסתכל עליו אותו דבר (אני יודעת בוודאות כי ניסינו טיפול זוגי במע יחסים הקודמת וזה מה ששבר אותי סופית)
עצות סתם דעות או כל דבר
סליחה על החפירה
אני לא יודעת אם אנחנו במשבר אבל
אני במע יחסים שניה עם בחור צעיר ממני הוא טוב אלי ואוהב אותי אבל אנחנו מתווכחים בלי סוף, קשה לי לא להשוות למע׳ היחסים הקודמת שנגמרה די בצורה טראומטית (נישואים קודמים)
אני יודעת שאסור להשוות שהזמן מייפה בלה בלה אבל הפער כל כך אדיר שקשה לנוח
כביכול יש בו הרבה דברים שלא היו בנישואי הקודמים וכמובן כיף שהוא צעיר יותר ומלא חיים אבל קשה לי עם הילדותיות שלו וקשה לי נורא עם הויכוחים, ואני חושבת שלא רק הגיל הוא מחסום אלא משהוא באופי ובדינמיקה האישית לא עובד
אבל אחרי כל זה אני מאד אוהבת אותו
אין פה הגיון אני נורא מתלבטת מה לעשות
לא יכולה לדמיין לעזוב אותו אבל אני ממש אומללה
דיברנו על זה המון פעמים , ניסינו גם לשפוך הכל וגם להתאפק גם להיות סבלנים וגם חסרי סבלנות
שום דבר לא באמת מחזיק מעמד מעבר לכמה ימים, הדינמיקה חוזרת להיות מריבות ויכוחים אכזבות
אני נורא רוצה את השקט שלי בחזרה מצד שני אני מאד אוהבת אותו ואני לא רוצה לפרק שוב קשר רציני מאד בייחוד שבפעם הקודמת, מאד הצטערתי על המחשבות האלה בדיעבד, ואיך שבאמת הכל התחיל להתפרק התחרטתי לגמרי, רציתי לחזור להשיב הכל לקדמותו ולשכוח מהשטויות, אבל זה כבר היה מאוחר מדי. האידאל נשבר והוא נורא נעלב.
היו לי כמה וכמה חברים, בני זוג, לתקופות קצרות ובינוניות זו המע׳ יחסים המשמעותית הנשיה שלי בחיים, תמדי אנשים מוצאים את השקט בסיבוב השני, אני מרגישה שיצרתי עוד רעש.
אני יודעת שנאי בן אםד לא קל יש לי מלא הרגלים מצחיקים ואני אוהבת שדברים נעשים בדרך שלי, יש לי דעה על כל דבר ואני גם עובדת המון ולא בדיוק עקרת בית.
כל הדברים האלה נכונים גם יש לי מצבי רוח ודעות נחרצות מדי ובאופן כללי אני תמיד רוצה את השמיים. אבל יש אנשים שיודעים לחיות עם זה יותר טוב מאחרים, מבחינתי תמיד היו כאלה שחשבו שזה מקסים ואלה שחשבו שזה מעייף , ועכשיו אני עם מישהוא שלא חושב לא ככה ולא ככה, אלא כאילו הוא אפילו לא ממש מבין או שם לב.
לא יודתע מה לעשות, אני לא בעד טיפול זוגי כי אני בן אדם שנורא מאמין בכימיה וברגע שמישהוא זר יכנס בינינו אני כבר לא אוכל להסתכל עליו אותו דבר (אני יודעת בוודאות כי ניסינו טיפול זוגי במע יחסים הקודמת וזה מה ששבר אותי סופית)
עצות סתם דעות או כל דבר
סליחה על החפירה
