תהיות בתחביר

RonenYi

New member
תהיות בתחביר

שלום. 1. 'העבריין התגרה בשוטר מאיים באקדחו' - 'באקדחו' הוא מושא? 2. 'צופים במחזה נתקלנו לפתע בחברינו' - 'במחזה' הוא מושא? 3. 'רכוב על הסוס פגש אודי את אביו' - 'על הסוס' זה תיאור מקום או מושא? 4. מופתעים מאירוע השנה החזירו המארחים את אורחיהם לבתיהם' - 'מאירוע' זה מושא? תודה רבה לעוזרים :) רונן.
 

trilliane

Well-known member
מנהל
תשובות

1. "התגרה" לא מחייב השלמה מוצרכת של אופן; "באקדחו" הוא תיאור אופן (ואפשר להכניס שם גם "באמצעות"). 2. כן. 3. איך סוס יכול להיות תיאור מקום?
אם כבר, ההתלבטות היא בין תיאור אופן למושא
. במקרה הזה מושא, מכיוון שמילת היחס "על" מוצרכת ולא ניתן להחליפה. 4. כן.
 

RonenYi

New member
תודה רבה :)

1. שימי לב ש'באקדחו' יכול להתקשר ל'מאיים', אבל אני מניח שהניתוח נותר אותו הדבר. 2. אני מסכים שזה דבילי לחשוב ש'סוס' הוא תיאור מקום. אני צריך להפסיק לנתח משפטים באמצע הלילה :) שוב, תודה רבה. עזרת לי מאוד!
 

trilliane

Well-known member
מנהל
בשמחה ../images/Emo13.gif

1. נכון, אבל במקרה כזה הייתי מצפה שזה יהיה כפסוקית עם זוקק – "שוטר המאיים באקדחו" זה ניסוח מקובל יותר למשמעות הזו. אבל אכן, זה בכל מקרה תיאור אופן. 2.
 

יאקים

New member
בוקר טוב, רונן.

הערה כללית מטרימה: ארבעת המשפטים הנתונים נראים כמקבץ של תיאורי מצב/ פסוקיות מצב מצומצמות. 1. "באקדחו" - ניתן לראותו כתיאור אופן הן לפועל "התגרה" והן לפועל "מאיים", אם כי סביר והגיוני יותר שהשוטר הוא שאיים ב(אמצעות) אקדחו. מאיים באקדחו (= כשהוא מאיים באקדחו) - זו פסוקית מצב מצומצמת. 2. צופים במחזה (= כשאנו צופים במחזה), פס' מצב מצומצמת. במחזה - זו הצרכה, ולכן מושא. 3. רכוב על סוס (=כשהוא רכוב על סוס) פס' מצב מצומצמת. לטעמי, הפועל "רכב" אינו מצריך בהכרח את מילת היחס "על", ולכן הוא נראה לי כתיאור (אופן). מכל מקום "על הסוס" עשוי לשמש תיאור (מקום) במשפט מן הסוג הנחתי את המטען על הסוס, אך לא במשפט הנתון. 4. מופתעים מאירוע השנה (= כשהם מופתעים מ...) - שוב פס' מצב מצומצמת. לכאורה, לפנינו מושא (מופתע מ...= הצרכה), אלא שמילת/אות היחס מן/מ עשויה לציין גם תיאור: מופתע בשל, בעקבות, עקב האירוע. ראה את המשפט הבא: מה מתוק מדבש? לכאורה "מדבש" הנו מושא, אך למעשה הנו תיאור (מידה) = יותר מדבש. שבוע טוב לך.
 

RonenYi

New member
תודה רבה, יאקים

יש לי קושי בלהבחין מתי מתקיימת הצרכה, ומתי לאו. השיטה שלי היא כזו: כשלא מדובר בתיאור - אותו קל לי לזהות, אזי זו הצרכה בהכרח. מה דעתך? אגב, פספסתי עוד שאלה: 'מאוכזבת לגמרי הכניסה הסוהרת את האסירה לתאה' - 'לגמרי' זהו תיאור מידה? תודה רבה.
 

יאקים

New member
היי, רונן, ערב טוב לך.

בעניין ההצרכה, אדגים לך להלן: א. הם ישבו על הספסל. מה דעתך על התפקיד התחבירי של "על הספסל"? בוא נבדוק אם הפועל "ישב" מצריך את מילת היחס "על". מתברר שאפשר לשבת לא רק על הספסל, אלא גם ליד, מתחת, מעל, לפני, מאחורי, לצד הספסל. משמע, אין כאן הצרכה, ולכן תיאור (מקום) לפנינו, מה עוד שאתה יכול לשאול: היכן הם ישבו?. ב. הם שוחחו על הבעיה. האם גם כאן אתה יכול להמיר את "על" במילות יחס אחרות, כפי שהדגמתי לך במשפט הקודם? נראה שלא~ לכן לפנינו מצרכה, וזה מושא. ושים לב להערות הבאות: 1. הם ישבו על המדוֹכה. זהו ניב, מטבע לשון שמשמעותו עסקו בעניין ברוב מאמץ, התלבטו, התחבטו בעניין, ובמקרה זה כמו בניבים דומים רואים בו נשוא (מורחב) בלי צורך ויכולת לפרקו למרכיביו. 2. וראה עוד משפט: הם שוחחו על הספסל הקורס. הפעם המשפט הנו דו-משמעי: אם הם ישבו עליו ושוחחו, הרי זה תיאור (מקום), אך אם הם שוחחו על עניין הספספל הקורס שיש לתקנו, זוהי הצרכה ולפנינו מושא, כפי שראינו לעיל בסע' ב. 3. שים לב לדוגמה כפולה נוספת:, הם העלו חרס בידם. ( כלומר נכשלו, לא הצליחו). העלה חרס = נכשל, לא הצליח, לכן זהו ניב, וכל הביטוי מהווה נשוא מורחב. לעומת זאת במשפט הבא: הארכאולוג העלה חרס נדיר מתוך החפירות. העלה = נשוא; חרס = מושא. אני מקווה שכעת העניין התחוור לך לאשורו.
 

RonenYi

New member
רב תודות, יאקים

אם אמצא דוגמה שעדיין לא ברורה, אביא אותה. וסליחה על משך זמן התגובה. משום מה לא קיבלתי התראה במייל על הודעתך.
 

יאקים

New member
אכן, עברו כבר מאז שאלת ימים אחדים,

וכמעט שכחתי מה הייתה שאלתך... העיקר שקיבלת תשובה והיא מספקת אותך. שבת שלום
 

trilliane

Well-known member
מנהל
היי רונן, יאקים ענה לך תשובה מצוינת

ואני רוצה רק לחדד ולהדגיש שההצרכה היא של הפועל ולא של ההשלמה, דהיינו, המשמעות המסוימת הזו מחייבת מילת יחס מסוימת. לכן ה"סוס" הוא מושא, מכיוון שהפועל "לרכוב" (או גם "רכוב", זה לא משנה) בא תמיד עם "על". אי אפשר להחליף את מילת היחס בשום מילה אחרת. עם זאת, אסייג ואומר שפועלי תנועה (נסעתי / טסתי / שטתי וכו') מ / ל יבואו עם תיאור מקום (שהוא אכן חצי מוצרך, וכאן יש בעיה מסוימת בהגדרות, וגם יש השקפות אחרות על הסיווג הזה, אבל מבחינת מערכת החינוך בישראל התשובה היא תיאור מקום). עוד חידוד: שים לב ש"ב" של כלי /מכשיר / אמצעי היא תיאור אופן (כתבתי בעט, הגעתי ברכבת, קפצתי בחבל, ניגנתי בכינור, גזרתי במספריים, חתכתי בסכין, שוחחתי בטלפון) והיא מוצרכת ע"י הכלי, לא ע"י הפועל. לגבי שאלתך המפוספסת: 'לגמרי' הוא אכן תיאור מידה, שהוא תת-סיווג של תיאור אופן. (רוב תוארי הפועל הם תיאור אופן).
 

RonenYi

New member
תודה רבה

אז מדוע במשפט "בכל אתעניין" "בכל" הוא מושא ולא תיאור מידה גם כן? מה ההצרכה פה?
 

trilliane

Well-known member
מנהל
"בכול" עונה על השאלה *במה* אתעניין ולכן מושא.

אין פה שום מידתיות... פשוט במקום "אתעניין בדבר" (משהו מסוים) אתעניין בכול (בכל הדברים).
 

RonenYi

New member
לא הבנתי למה "בכל" היא לא מידתיות

אתה מתעניין בכול. זה נשמע לי כמו מידה
 

trilliane

Well-known member
מנהל
מה שמבלבל אותך היא ש"כל" היא כמת

כמו רוב, חלק, הרבה, מקצת ועוד. בדומה למספר מונה, הכמתים אכן נותנים שיעור, אז יש כאן מידתיות, אבל לא של הפעולה אלא של שם העצם. כאמור, "אתעניין בכול" = אתעניין בכל (דבר שהוא). זה לגמרי מושא כי זה עונה על השאלה "במה אתעניין?" (בכול). לו הייתה כאן מידתיות של הפעולה ולא של המושא, אזי היית אומר "אתעניין הרבה" או "אתעניין מאוד", "אתעניין כפליים", "אתעניין כל יום" (תדירות אינה תיאור זמן אלא מידה) ועדיין תיאור המידה לא היה עונה על השאלה "במה אתעניין?" והיית צריך להוסיף שם מושא.
 
למעלה