אתה משתמש בדפדפן מיושן. יתכן והאתר הנוכחי יוצג באופן שגוי, כמו כן אתרים אחרים ברשת.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
תהיה...
- פותח הנושא הקיו
- פורסם בתאריך
הו הו כמה שזה מוכר
אני זוכר בתקופה שלאחר היציאה ימים ארוכים של תסכול ובדידות, ימים שאין לך נפש חיה להשיח בפניה את דאגותיך ואת לבטיך, ימים שהרגשתי הזדהות של ממש עם דברי חוני המעגל "או חברותא או מיתותא". היום שבו קיבלתי במקרה את הטלפון של אגודת ה.ל.ל שינה את חיי מבחינה זו. לא שהבעיה נפתרה לגמרי אבל אין בכלל מה להשוות בין מה שהיה לפני ה.ל.ל למה שאחרי ה.ל.ל. פתאום הבנתי שהבידוד החברתי שהייתי בו הוא לא "גזירת הכתוב" ויש סוג מסויים של אנשים שאיתם אני מסוגל במצבי לפתח קשרים חברתיים אמיתיים. אני יכול לחלק את חיי מאז היציאה לשניים- לפני תחילת הקשר עם ה.ל.ל ולאחריו. וזו אולי הזדמנות להגיד תודה לכל התמתנדבים והפעילים בה.ל.ל שחלקם משתתפים בפורום בצורה גלויה וחלקם "קוראים סמויים". רק היום אני מתחיל ליצור מעגל חברים חילוני "מלידה", אבל עדיין החברים הכי טובים שלי הם יוצאים ואני לא חושב שזה ישתנה בעתיד הקרוב.
אני זוכר בתקופה שלאחר היציאה ימים ארוכים של תסכול ובדידות, ימים שאין לך נפש חיה להשיח בפניה את דאגותיך ואת לבטיך, ימים שהרגשתי הזדהות של ממש עם דברי חוני המעגל "או חברותא או מיתותא". היום שבו קיבלתי במקרה את הטלפון של אגודת ה.ל.ל שינה את חיי מבחינה זו. לא שהבעיה נפתרה לגמרי אבל אין בכלל מה להשוות בין מה שהיה לפני ה.ל.ל למה שאחרי ה.ל.ל. פתאום הבנתי שהבידוד החברתי שהייתי בו הוא לא "גזירת הכתוב" ויש סוג מסויים של אנשים שאיתם אני מסוגל במצבי לפתח קשרים חברתיים אמיתיים. אני יכול לחלק את חיי מאז היציאה לשניים- לפני תחילת הקשר עם ה.ל.ל ולאחריו. וזו אולי הזדמנות להגיד תודה לכל התמתנדבים והפעילים בה.ל.ל שחלקם משתתפים בפורום בצורה גלויה וחלקם "קוראים סמויים". רק היום אני מתחיל ליצור מעגל חברים חילוני "מלידה", אבל עדיין החברים הכי טובים שלי הם יוצאים ואני לא חושב שזה ישתנה בעתיד הקרוב.
אההממ... לדוגמא...
להיות חולה שבוע... ואין דפיקה בדלת... אין גם מי שמתקשר... ואז עוברת לך מחשבה מזעזעת במוח-הקודח-מחום אני יכול למות פה! ואת הגופה ימצאו רק עפ"י הריח... אבל עם הזמן \ חברי הפורום \ ה.ל.ל זה עובר! זהו חלק מהמחיר שאנו נדרשים (שלא בצדק) לשלם עבור רצוננו לחיות את חיינו בצורה חופשית ולהיות מאושרים כי אנחנו שלמים עם חיינו!
להיות חולה שבוע... ואין דפיקה בדלת... אין גם מי שמתקשר... ואז עוברת לך מחשבה מזעזעת במוח-הקודח-מחום אני יכול למות פה! ואת הגופה ימצאו רק עפ"י הריח... אבל עם הזמן \ חברי הפורום \ ה.ל.ל זה עובר! זהו חלק מהמחיר שאנו נדרשים (שלא בצדק) לשלם עבור רצוננו לחיות את חיינו בצורה חופשית ולהיות מאושרים כי אנחנו שלמים עם חיינו!
דער_רוסישער
New member
שלא בצדק?
אדם, הבדידות אליה נופלים עם היציאה היא מציאות נתונה שלדון אותה במושגים של צדק או אי צדק זה להתפלמס עם עמוד חשמל. זה כך. זהו.
אדם, הבדידות אליה נופלים עם היציאה היא מציאות נתונה שלדון אותה במושגים של צדק או אי צדק זה להתפלמס עם עמוד חשמל. זה כך. זהו.
מי פוחד מבדידות?
"מבדידות האנשים הופכים קשים , רק מעתים יוצאים ממנה נשכרים ." "בדידות היא משהו שבדרך כלל נכפה עלינו, אז לפחות צריך לדעת להוציא ממנה את המרב". אני את הדוקטורט שלי עשיתי על הבדידות , נגיד חשבתי עם משהו יקים מפלגה למען הבודדים, אני מאמין שהיו לו לפחות איזה 18 מנדטים. זו תהיה מפלגה שתפעל למען אנשים בודדים, יותר סרטים טובים בטלויזיה, יותר קיוסקים שפתוחים 24 שעות, הורדת תערפי הטלפון הגלידה והסיגריות, ארגון ערבים לבו"ב (לבודדים ובודדדות), וחלוקת עלונים לתמיכה נפשית. לא יודע אבל לפעמים אני חושב מה כל כך קשה בבדידות, למה אנשים כל כך פוחדים להיות רק עם עצמם? (אני פוחד, אבל אצלי זה מובן, כי באמת זה מפחיד להיות איתי) אבל מה לעשות זה הטבע שלנו אנחנו יצורים עדריים שצרכים את העדר, את האוזן המקשיבה, את היד המלטפת, ואת הכתף התומכת (אני יודע שיכולתי להמשיך את רשימת הצרכים והאברים המספקים אותם, אבל משום מה נראה לי שזה לא הייה במקום). אז אני מבין שאני זקוק לחברה, לאנשים, למרות שאני יודע טוב מאוד שאת הבדידות במלא עוצמתה הכואבת הרגשתי דווקא מתי שפיזית לא הייתי לבד. אז בהתחלה ניסיתי להלחם בזה, להכחיש לשכוח. לעשות שלוש דברים בבת אחת כדי שלא ישאר לי זמן להסתכל לבדידות שלי בעניים. ואחרי זמן פתאום הבנתי ששום דבר לא יעזור וסביר להניח שאני יישאר לבד בזמן הקרוב, ואז החלטתי לעשות שלום עם בדידותי. וראה זה פלא זו הדוקרת הקרה המכוערת והמפחידה (ואני לא מדבר על האקסית שלי ) התגלתה כמישהי לא כל כך רעה, אפילו די נעימה והאמת שלא נעים לי להגיד אבל לפעמים אני מתגעגע אילה (ובגלל זה ברור שאני לא מדבר על האקסית שלי). לשקט בבית, לחופש המוחלת להפליץ איך שבה לי, איפה שבה לי, מתי שבא לי, כי אני יודע שאני לבד.והידיעה הזו שאני לא הולך לראות אף אחד הערב לפעמים עושה לי רק טוב. אז מה שאני רוצה להגיד זה "שאם כבר לבד אז שנהנה מזה". נכון שאף אחד לא רוצה להיות לבד בלי חברים, אבל אם זה כבר ניכפה עלינו לפחות שנוציא מזה את הטוב ביותר. כי יש דברים שאפשר לעשות רק לבד (וכל אחד והסטיות שלו) אז אני יודע שזה לא אמור לנחם אותך קיו יקירתי, אבל תאמיני לי שהיו תכופות שתתגעגעי לשקט הזה. ובסך הכל הבדידות מביאה איתה גם דברים טובים. הבעיה שהיא מביאה את זה בכמויות כאלה שאתה מתחיל לזלזל בערך שלהם בגלל שיש לך הרבה. הרבה זמן לעצך, הרבה שקט, הרבה מכול מני דברים שאין אם מי לחלק אותם. אז ברכתי אליך קיו יקירתי שתלמדי להנות ממה שרק הבדידות יודעת לתת. נ.ב בקשר למה ששאלת "האם במסגרת היציאה בשאלה נקלעתם למצב ממושך של בדידות?" רצתי להגיד שאין לי מוסג על מה את מדברת. אתי יצאו כל הישבה, החברים, והמישפחה. והעולם החילוני קיבל אותי בידים פתוחות .איזה מסיבות איזה חגיגות, ממש עוילֶם הבֶא....(עוד משהוא שהבדידות גורמת. "הזיות")
"מבדידות האנשים הופכים קשים , רק מעתים יוצאים ממנה נשכרים ." "בדידות היא משהו שבדרך כלל נכפה עלינו, אז לפחות צריך לדעת להוציא ממנה את המרב". אני את הדוקטורט שלי עשיתי על הבדידות , נגיד חשבתי עם משהו יקים מפלגה למען הבודדים, אני מאמין שהיו לו לפחות איזה 18 מנדטים. זו תהיה מפלגה שתפעל למען אנשים בודדים, יותר סרטים טובים בטלויזיה, יותר קיוסקים שפתוחים 24 שעות, הורדת תערפי הטלפון הגלידה והסיגריות, ארגון ערבים לבו"ב (לבודדים ובודדדות), וחלוקת עלונים לתמיכה נפשית. לא יודע אבל לפעמים אני חושב מה כל כך קשה בבדידות, למה אנשים כל כך פוחדים להיות רק עם עצמם? (אני פוחד, אבל אצלי זה מובן, כי באמת זה מפחיד להיות איתי) אבל מה לעשות זה הטבע שלנו אנחנו יצורים עדריים שצרכים את העדר, את האוזן המקשיבה, את היד המלטפת, ואת הכתף התומכת (אני יודע שיכולתי להמשיך את רשימת הצרכים והאברים המספקים אותם, אבל משום מה נראה לי שזה לא הייה במקום). אז אני מבין שאני זקוק לחברה, לאנשים, למרות שאני יודע טוב מאוד שאת הבדידות במלא עוצמתה הכואבת הרגשתי דווקא מתי שפיזית לא הייתי לבד. אז בהתחלה ניסיתי להלחם בזה, להכחיש לשכוח. לעשות שלוש דברים בבת אחת כדי שלא ישאר לי זמן להסתכל לבדידות שלי בעניים. ואחרי זמן פתאום הבנתי ששום דבר לא יעזור וסביר להניח שאני יישאר לבד בזמן הקרוב, ואז החלטתי לעשות שלום עם בדידותי. וראה זה פלא זו הדוקרת הקרה המכוערת והמפחידה (ואני לא מדבר על האקסית שלי ) התגלתה כמישהי לא כל כך רעה, אפילו די נעימה והאמת שלא נעים לי להגיד אבל לפעמים אני מתגעגע אילה (ובגלל זה ברור שאני לא מדבר על האקסית שלי). לשקט בבית, לחופש המוחלת להפליץ איך שבה לי, איפה שבה לי, מתי שבא לי, כי אני יודע שאני לבד.והידיעה הזו שאני לא הולך לראות אף אחד הערב לפעמים עושה לי רק טוב. אז מה שאני רוצה להגיד זה "שאם כבר לבד אז שנהנה מזה". נכון שאף אחד לא רוצה להיות לבד בלי חברים, אבל אם זה כבר ניכפה עלינו לפחות שנוציא מזה את הטוב ביותר. כי יש דברים שאפשר לעשות רק לבד (וכל אחד והסטיות שלו) אז אני יודע שזה לא אמור לנחם אותך קיו יקירתי, אבל תאמיני לי שהיו תכופות שתתגעגעי לשקט הזה. ובסך הכל הבדידות מביאה איתה גם דברים טובים. הבעיה שהיא מביאה את זה בכמויות כאלה שאתה מתחיל לזלזל בערך שלהם בגלל שיש לך הרבה. הרבה זמן לעצך, הרבה שקט, הרבה מכול מני דברים שאין אם מי לחלק אותם. אז ברכתי אליך קיו יקירתי שתלמדי להנות ממה שרק הבדידות יודעת לתת. נ.ב בקשר למה ששאלת "האם במסגרת היציאה בשאלה נקלעתם למצב ממושך של בדידות?" רצתי להגיד שאין לי מוסג על מה את מדברת. אתי יצאו כל הישבה, החברים, והמישפחה. והעולם החילוני קיבל אותי בידים פתוחות .איזה מסיבות איזה חגיגות, ממש עוילֶם הבֶא....(עוד משהוא שהבדידות גורמת. "הזיות")
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.