סבלנות איש, יש אור בקצה המנהרה וזו לא רכבת שבאה לדרוס אותך
קודם כל הפרדה:
את גרושתך לא תחנך ובוודאי שלא תציב לה גבולות. את מה שהחיים לא עשו עד כה, חייב שתתיימר לעשות אתה. לכן אתם גרושים, כדי שלא תהייה לך סיבה לקחת אחריות עליה.
ילדתך היא נושא אחר וכאן כל מאמץ חשוב למען העתיד של הבת. על זה בהחלט יש לך אחריות ואם אין שיתוף פעולה, אזי תוכל ותצליח לעשות סדר בחלק שלך בעולם.
לא קראתי את כל ההודעות, אבל אני מניח שיש כאן מצב (מוכר - היינו שם !!) ושל הגברת הצעירה שבוחנת גבולות ושל הגברת הצעירה פחות שלא יודעת מה לעשות .....
אז כך: זכותך וחובתך להגדיר את הגבולות בביתך. בגיל הזה אפשר כבר לשבת ולהגיד "הגבולות בבית הזה הם הגבולות שאני מגדיר ומציב כהורה האחראי והאוהב. יכולתי להיות נחמד ונעתר לכל הרצונות שלך אבל עתידך כאדם חשוב לי מאד ואני אעשה את כל הנדרש כהורה כדי להבטיח את צמיחתך לאדם בעל יכולת השתלבות במערכות חיים ועם אנשים אחרים ......"
בגיל הזה של שניכם אפשר גם לעמוד בכל הצעקות, בכל המניפולציות ולחזור על המסר שוב ושוב, בנחת, בלי להתפוצץ ולהתרסק מזה שילדה מתבגרת בודקת גבולות ... בסוף זה חודר ומגיע ותוכל לראות פרי בעשייה שלך להעביר אליה אחריות למה שמתאים לגילה.... תפקידך להצמיח אותה ולא לנהל אותה וחשוב שזה יורגש ....
לגבי אי ההגעות שלה - יכול להיות חלק מהמצב וחלק מאיתור כפתורי הלחץ שלך..... חשוב להבין שבודקי גבולות אמיצים מחד ומוכנים לזרוק אבנים בחלונות, אבל גם מפוחדים מאד שכן אם בבדיקת הגבול יימצא שהמבוגר קורס בהישענות קלה הרי שכל תפיסת הבטחון שלהם קורסת ! המבוגר אמור לעמוד בבדיקת הגבולות וגבולות הם בטחון ומבוגרים שעומדים על הגבולות בשיקול דעת הם בטחון.
לכן, אם אינה רוצה לבוא, שלא תבוא. לא להתחנן ולא להיגרר למניפולציות. חשוב שהיא תדע שאתה שם בשבילה תמיד, שבאת וגם שהלכת בלי להתמוטט מזה. אפשר תמיד לסמס "חבל לי שלא הצטרפת. אוהב אותך תמיד ולא מוותר עליך בשום אופן." או משהו דומה. שתדע שהיא חשובה לך, שתילחם עליה בלי להיבהל מבדיקת הגבולות שלה, אבל גם שתעמוד על הגבולות, בשבילה.
מנסיוני, הם חוזרים בגדול ובעוצמה !!!
 
ואת גרושתך תעזוב בצד. שתתמודד או שתצטרף להורות של גבולות מתוך עצמה. אל תערבב.
 
ולא נראה לי שהילדה תרעב ......
