תהיה מוסרית
קוראת סמויה כבר הרבה זמן, אבל כותבת עכשיו בגלל משהו שחשבתי עליו לאחרונה ולא מצאתי מענה איך אורח חיים טבעוני נכון יותר במקרה הזה מבחינה אקולוגית ומוסרית:
נניח שישנו עדר פרות המגודלות לבשר ועד יום השחיטה הן חיות באחו וניזונות ממרעה טבעי.
ונניח שלצורך גידול של ירקות (עגבניות, חצילים, חסה, תפו"א, קטניות, אבטיחים וכו') יש צורך להכשיר שדות, כלומר, להרוס ולצמצם בתי גידול של מכרסמים קטנים, חרקים, ציפורים שחיות על הקרקע (ואלי אפילו של יונקים יותר גדולים כמו ארנבות, קיפודים, שועלים ותנים) וכמובן שחלקם מושמדים במהלך הזה.
האם כדי לגרום לפגיעה מינמאלית בבע"ח ובסביבה לא עדיף ליישם את הדוגמא הראשונה מהשתיים?
ברור לי שכיום זה לא המקרה בנוגע לפרות המיועדות לשחיטה, אבל שואלת בהנחה שזה היה הסטנדרט בכל העולם (ואולי זה יהיה שלב בדרך לטבעונות כלל עולמית).
אשמח לתובנותיכן/ם.
קוראת סמויה כבר הרבה זמן, אבל כותבת עכשיו בגלל משהו שחשבתי עליו לאחרונה ולא מצאתי מענה איך אורח חיים טבעוני נכון יותר במקרה הזה מבחינה אקולוגית ומוסרית:
נניח שישנו עדר פרות המגודלות לבשר ועד יום השחיטה הן חיות באחו וניזונות ממרעה טבעי.
ונניח שלצורך גידול של ירקות (עגבניות, חצילים, חסה, תפו"א, קטניות, אבטיחים וכו') יש צורך להכשיר שדות, כלומר, להרוס ולצמצם בתי גידול של מכרסמים קטנים, חרקים, ציפורים שחיות על הקרקע (ואלי אפילו של יונקים יותר גדולים כמו ארנבות, קיפודים, שועלים ותנים) וכמובן שחלקם מושמדים במהלך הזה.
האם כדי לגרום לפגיעה מינמאלית בבע"ח ובסביבה לא עדיף ליישם את הדוגמא הראשונה מהשתיים?
ברור לי שכיום זה לא המקרה בנוגע לפרות המיועדות לשחיטה, אבל שואלת בהנחה שזה היה הסטנדרט בכל העולם (ואולי זה יהיה שלב בדרך לטבעונות כלל עולמית).
אשמח לתובנותיכן/ם.