בנבחרת הטה קואן דו של הטכניון
לפני הרבה שנים , המורה היה מושיב אותנו על הברכיים במשך עשר דקות בסוף כל שיעור למדיטציה. ואני הייתי שואל את עצמי "מה הבנאדם הזה מבלבל במוח?" והוא דווקא היה מורה טוב , למד שש שנים במנזר בקוריאה, אבל במדיטציה לא היה לו מושג. אז ככה, מי שלומד אומנות לחימה , מתנסה באנרגיה , מתנסה הרבה מאוד אפילו. האנרגיות שלו עולות , משנות צורה , מה שתרצה. הם אפילו לומדים לנצל את האנרגיות כדי להגיע להישגים מסויימים באומנות , וזה דבר שהרבה מודטים ותיקים לא מצליחם לעשות. אבל מה? יש רמת הפועל ורמת המהנדס. אם תראה מהנדס צעיר מגיע לרצפת הייצור , תראה שאין לו מושג ירוק מה הולך שם. הוא מביט במכונות ובפועלים כאילו הוא רואה ארוחה טיקסית במאדים. והפועלים מצידם , מכירים את המכונות , מכירים את הבעיות , יודעים מה לעשות ומתי. אבל אין להם מושג מה הביא לכל זה. הם לא יודעים את התרמודינמיקה ואת הפיזיקה ואת הכימיה שחוללו את המכונות האלו והם לא היו מסוגלים לשחזר אותם. המהנדס יודע את כל אלו. הוא צריך להשתפשף קצת , להכיר את הברגים אבל כשהוא ילמד , הוא יהיה מסוגל להצעיד את הטכנולוגיה הזו קדימה. זה ההבדל בין מי שלומד מדיטציה , אצלי נניח , לבין מי שלומד קארטה. הקאראטיסט לומד דרך הרגליים , ושם הוא נעצר. מי שלומד מדיטציה דרך האנרגיות לומד דרך הראש. זה הסיפור בוגי. מה המלך אמר לך? דרול