תגידי, את ציפור או פרה?

[שלומית מהעיר הקטנה]

תגידי, את ציפור או פרה?

האם גברים ישראלים מעדיפים נשים רזות? האם ההעדפה הזו מתחזקת ככל שמגיעים יותר לעיר הגדולה? האם בפריפריות יש פחות אופציות? ולמה זה בעצם כל כך משנה? מי יותר מוטרד מהגודל - גברים או נשים? וכמובן הפינה הפמיניסטית - ה אם נשים מוטרדות מהשמנת הגברים באותה מידה בה גברים מוטרדים מהשמנת הנשים? השאלה המקורית בפורוםם בליינד דייט (אבל אפשר לענות גם כאן

)

 

[MayRosen]

גברים רוצים ה-כ-ל

גם שתיראה מעולה וגם שיהיה נעים לגעת. לפיכך סתירה! אני חושבת שצריך מישהי שתאהב לאכול במידה לא תהיה כולה עצמות ותעשה קצת כושר ככה היא תהיה מושלמת אבל מה אני בכלל מבינה אני אישה

 

[מורגאן]

"גברים" לא רוצים "הכל".

ובכלל אני חושבת שההכללה הזאת שגוייה מיסודה. כמו שכל אישה רוצה משהו אחר, כך גם כל גבר. רוב החברים שלי היו לעיני כל שאר העולם מכוערים להפליא, אבל זה לא הפריע לי לראות בהם פאר היצירה. כך גם בנים. היה לי שותף לדירה שלא היה שום דבר שהדליק אותו יותר מבחורות שמנמנות. הוא פשוט השתגע מזה. בחורה שלא שקלה מספיק לטעמו לא היה לה סיכוי (ויש להודות שבמקרה של השותף הזה הבחורה גם לא הפסידה הרבה). הנחת היסוד שהגברים עושים קנוניה נגדינו ומצפים לדברים לא סבירים זהה בחוסר ההגיון שלה לאמירה הגברית שכל הבנות מחפשות אביר מושלם על סוס לבן, בעוד שלרוב הגברים יש מכסימום חמור אפרפר ועייף, עם רגל אחת עקומה. אנשים הם לא מושלמים, רוב האוכלוסייה לא מתנייעת ברכיבה על סוסים, וכל אדם אוהב משהו אחר.

 

[שלומית מהעיר הקטנה]

רוסיננטה

השאלה היא אם התפיסה שלנו היא פוסט מודרנית לחלוטין, כזו שאומרת שאם דון קישוט חשב שהוא אביר, והעגלה המתנייעת שקראו לה הסוס שלו (רוסיננטה כאמור) נחשבה בעיניו לרמך אדיר, אז כנראה שזה נכון. beauty is in the eye of the beholder זה אמירה מאוד נחמדה, אבל כמה מאיתנו באמת מרוצים מאיך שהם נראים? לדעתי בכל סקר אקראי שאני מעבירה היום ברחוב, 98% מהנשים אומרות שהן לא מרוצות מאיך שהן נראות, 80% ניסו או מנסות לרזות, והשני אחוזים הנותרים פשוט עברו טיפול טוב (או פסיכולוגי או קוסמטי/פלסטי). לי נראה שאנחנו מאוד טובים בקלישאות, אבל בתכלס רוצים לקבל את החותמת החברתית של "אני בסדר". מצד שני לא כל הזוגות מסביב היו יכולים להופיע על השער של ווג, אז אולי בכל זאת יש בזה משהו?

 

[מורגאן]

אין סתירה בין הדברים.

רוב האנשים לא מאוהבים בעצמם. זה לא מפריע להם לאהוב אחרים. כידוע, האהבה היא עיוורת, ואדם אוהב רואה דברים אחרת. החותמת של "אני בסדר" עם השנים הופכת למצומצמת יותר במובן שאנחנו מצפים לאישור מפחות אנשים. בילדות, אם אתה לא "מלך הכיתה" אז ברור לך שאתה לא בסדר. אח"כ הדברים קצת משתנים, ואנשים נוטים להתחלק לחבורות - כל אדם מוצא את הנישה שלו, את סוג האנשים שמתאים לו, ומהם הוא רוצה את החותמת שלו. זוהי בעצם קבוצת ההתייחסות שלו, והוא מודד את עצמו בהשוואה אליהם. בן זוג הוא האישור הסופי שאני בסדר, הכל אצלי תקין, ואני לא חריג חברתי. גם זה אמנם משתנה עם השנים - אבל אני חושבת שזה עדיין תהליך בהתהוות. ועובדה היא שרוב האנשים הם לא ג'וליה רוברטס, מה לעשות. אדם יחפש בן זוג שלדעתו משלים ומתקן את הפגמים שלו עצמו. הבעיה היא שאנחנו אנושיים, ולכן אנחנו שוכחים שלאותו אדם יהיו פגמים משלו. כשאנחנו מגלים את המציאות העגומה, בד"כ הרוב מעדיפים פשוט להתעלם

 

[Liroy26]

אני ממש לא חושב

שגברים אוהבים רק רזות, בלונדיניות עם חזה ענק יותר מאשר נשים שאוהבות הומואים כי כולם חתיכים, רגישים ורקדנים מעולים או לחלופין רוצות גבר שרירי, חלק וזיון מעולה. זה הכל פיקציה פשוטה של מה האדם משדר החוצה ואיך הוא רואה אותו בעיני עצמו. ראיתי מספיק גברים ונשים שדוגמנים הם כבר לא יהיו אבל התוכן שלהם כל כך עשיר ומעניין שכל השאר לא חשוב.

 

[שלומית מהעיר הקטנה]

ושוב השאלה היא

אם כולם לא באמת רוצים את זה, איך זה שכולנו רוצים להיות כאלה?

 

[Liroy26]

לו היתה לי אפשרות להיות

בראד פיט או רז מאירמן לא הייתי מסרב. אבל באותה נשימה הייתי לוקח בשתי ידיים את האפשרות לקבל יותר ביטחון עצמי ומעט יותר ההערכה עצמית כי אם ישנם סביבי אנשים שאוהבים אותי בגלל מה שאני שלפחות תיהיה לי הראיה והתובנה לראות את זה.

 

[פלטרון]

אולי כי אנשים אינם דורשי שלמות

או בניסוח אחר - אנחנו מתפשרים על המצוי, במקום לרדוף ( אולי לנצח ) אחרי הרצוי. לדעתי, לכולנו יש פחות או יותר מושגים אחידים ל"מהו יופי". למעשה, במחקרים שנעשו הוכח שיופי הוא עניין חברתי, בניגוד לעדתי/גזעי - ואני אביא דוגמה : אם להודות באמת- עבורי רוב הסינים/יפנים ושאר מלוכסני עיניים נראים כדומים (יותר מן הרגיל). אני לא אומר שאין לי את הדרוש כדי להבחין בין יפה יותר ליפה פחות, אם כי הניחוש שלי הוא שה"חיישנים" שלי מבדילים בעיקר בין 2 קיצוניים. רוצה לומר, אם לכמת את העניין, אני מבדיל בין 9 או 10 ל-4 או 5. עם זאת, יהיה לי מעט קשה יותר להבדיל בין 6 ל-8 . מקווה שהדוגמא המיספרית העבירה את הרעיון הכללי. ובכל זאת - ממחקר שנעשה בנושא, מסתבר שבעוד שיפני מסוגל להבחין בין השניים ( ואילו אני לא ), אסיאתי אמריקאי, בן למהגר יפני, עם זאת מלידה תושב אמריקאי לא יגלה יכולות מיוחדות שאין לאמריקאי-אירופאי טיפוסי . המסקנה המתבקשת ( וההוכחה שעימה ) - יופי הוא עניין חברתי. וכל מי שאינו נבדל מן החברה בה הוא גדל, יראה יופי באותן העיניים כמו שאר חלקי החברה אליה הוא שייך. נשאלת, אם כך, השאלה - למה חלקנו נלך על מה שאינו תואם את הסטריאוטיפ המושלם לגבר/אשת חלומותינו ? אני חושב כי התשובה לכך פשוטה - אנו הולכים על מה שיש ביד . או בניסוח אחר - אנו אמנם יודעים מה נחשב לטוב ביותר, אם כי אף אחד לא אמר שאנו מוכרחים לבחור בו ורק בו. אני למשל לא כועס אם אני מקבל 85 במבחן. גם 85 זה ציון טוב. נ.ב. האמת היא שאני כן כועס על 85, אבל בתור דוגמא זה היה במקום

פלטרון

 

[הנוסע השמיני]

ציפור + פרה = ציפורה...

...השאלה הבאה...NEXT... יש כאן איזה עיקרון סודי, שלא מקפיץ את ההודעות?...

 

[שלומית מהעיר הקטנה]

זו פשוט הודעה עתיקת יומין...

הודעות קופצות רק אם הן בנות 72 שעות ומטה. קצת כמו גברים, לא?

ככל שהם צעירים יותר הם קופצניים יותר