לחייך תמיד
New member
תגידו,
מה אתם עושים כשאתם שבורים, אבל באמת באמת באמת שבורים מבפנים? כשכבר ממש ממש אין חשק לחייך ועד שיוצא חיוך אחד הוא בטח בשביל לרצות את כולם, למרות שאתה מבפנים באמת ועדיין כואב.. אתם רגילים כל היום לקרוא כאן הודעות על התבכינויות "אין לי אהבה" "אני בודד" וכו.. אבל לא, אני לא מתכוון לכתוב הודעה כזו, כי זה יותר עמוק מזה.. הרבה יותר.. פעם באלף שנה אני מרגיש שאני ממש חייב לפתוח את הפה ואת הלב ולספר מה עובר עלי.. אז ככה, התאהבתי לפני חודשיים בערך במישהו, וככל הנראה הוא לא בדיוק הומו.. עכשיו יש את הדבר הזה שנקרא תרופה, במצב כזה התרופה הכי טובה היא הזמן, אבל מה עושה בן אדם שזה קרה לו כבר יותר משש פעמים? איזה מזור יוכל לכסות צלקות כאלה מבלי שיראו אותם ומבלי שהם יפריעו לי לחיות את החיים שלי בשקט? טוב אני אנסה לצאת כמה שפחות בכיין, אבל רע לי קשה לי ואני מרגיש ממש ממש מוזר.. בכל הזמן שלא הייתה לי חברה\ חבר הרגשתי בסדר, יכולתי להמשיך עם המצב הזה, אבל עכשיו, אני מרגיש מלילה ללילה כמה שהלבד הזה הוא עמוק מבפנים ולא סתם הרגשה חולפת.. לא היה מצב כזה, שאני רציתי מישהו, שיהיה איתי, שאהיה איתו, והופ! גם הוא רוצה אותי.. משום מה אף פעם לא הולכים לי הדברים האלה.. אנשים אומרים לי "רן אל תדאג עוד תהיה לך אהבה", אבל אני שואל את עצמי ראבאק מתי!? אני מחפש אותה מגיל 16! מתי היא תבוא.. מה זו אהבה? אני לא צריך "אהבה" וזהו, נפתרו כל צרותי. אני צריך כתף, מישהו משהו ענף גזע או משהו קשיח להישען עליו כשקשה.. ככל שהזמן עובר אני רק מגלה יותר כמה שמראה זה עניין שולי ולא מה שמביא את האושר בחיים, ותזכרו את זה גם אתם. וזה לא שאי פעם הייתי שחצן או שהתנשאתי מעל מישהו, מעולם לא.. בקיצור, אני מרגיש שבור ולא יודע כבר מה לעשות.. למה אני כזה ריגשי מתאהב בכל מה שזז ולא יהיה שלי! אני לא יכול לכעוס על עצמי אפילו כי אין לי שליטה בקטע הזה, בכלל.. מזל שאין לי שליטה על האהבה שלי ולא על העצבים כי זה היה נגמר לא טוב אם זה היה כך.. אניוואי, לכל אחד יש רגעי שבירה, אני מרגיש את זה ממש בזמן האחרון ואין מזור, אין מנוח.. יהיה טוב, לא? {אל תשלחו לי אייקונים של חיבוק וכאלה אני שונא את זה..} רן..
מה אתם עושים כשאתם שבורים, אבל באמת באמת באמת שבורים מבפנים? כשכבר ממש ממש אין חשק לחייך ועד שיוצא חיוך אחד הוא בטח בשביל לרצות את כולם, למרות שאתה מבפנים באמת ועדיין כואב.. אתם רגילים כל היום לקרוא כאן הודעות על התבכינויות "אין לי אהבה" "אני בודד" וכו.. אבל לא, אני לא מתכוון לכתוב הודעה כזו, כי זה יותר עמוק מזה.. הרבה יותר.. פעם באלף שנה אני מרגיש שאני ממש חייב לפתוח את הפה ואת הלב ולספר מה עובר עלי.. אז ככה, התאהבתי לפני חודשיים בערך במישהו, וככל הנראה הוא לא בדיוק הומו.. עכשיו יש את הדבר הזה שנקרא תרופה, במצב כזה התרופה הכי טובה היא הזמן, אבל מה עושה בן אדם שזה קרה לו כבר יותר משש פעמים? איזה מזור יוכל לכסות צלקות כאלה מבלי שיראו אותם ומבלי שהם יפריעו לי לחיות את החיים שלי בשקט? טוב אני אנסה לצאת כמה שפחות בכיין, אבל רע לי קשה לי ואני מרגיש ממש ממש מוזר.. בכל הזמן שלא הייתה לי חברה\ חבר הרגשתי בסדר, יכולתי להמשיך עם המצב הזה, אבל עכשיו, אני מרגיש מלילה ללילה כמה שהלבד הזה הוא עמוק מבפנים ולא סתם הרגשה חולפת.. לא היה מצב כזה, שאני רציתי מישהו, שיהיה איתי, שאהיה איתו, והופ! גם הוא רוצה אותי.. משום מה אף פעם לא הולכים לי הדברים האלה.. אנשים אומרים לי "רן אל תדאג עוד תהיה לך אהבה", אבל אני שואל את עצמי ראבאק מתי!? אני מחפש אותה מגיל 16! מתי היא תבוא.. מה זו אהבה? אני לא צריך "אהבה" וזהו, נפתרו כל צרותי. אני צריך כתף, מישהו משהו ענף גזע או משהו קשיח להישען עליו כשקשה.. ככל שהזמן עובר אני רק מגלה יותר כמה שמראה זה עניין שולי ולא מה שמביא את האושר בחיים, ותזכרו את זה גם אתם. וזה לא שאי פעם הייתי שחצן או שהתנשאתי מעל מישהו, מעולם לא.. בקיצור, אני מרגיש שבור ולא יודע כבר מה לעשות.. למה אני כזה ריגשי מתאהב בכל מה שזז ולא יהיה שלי! אני לא יכול לכעוס על עצמי אפילו כי אין לי שליטה בקטע הזה, בכלל.. מזל שאין לי שליטה על האהבה שלי ולא על העצבים כי זה היה נגמר לא טוב אם זה היה כך.. אניוואי, לכל אחד יש רגעי שבירה, אני מרגיש את זה ממש בזמן האחרון ואין מזור, אין מנוח.. יהיה טוב, לא? {אל תשלחו לי אייקונים של חיבוק וכאלה אני שונא את זה..} רן..