תגידו

[רננהלי]

תגידו

אלה מכם שהולכים לטיפול זה לא מעצבן נורא שהפסיכולוג (פסיכולוגית במקרה שלי) שותק? שהוא לא מביע רגשות? שהוא רק משקף את מה שאני מרגישה? זה כאילו ללכת בתוך ריק כשאין תגובה. איך אתם מתמודדים עם זה?

 

[בלהבלהבלה היחיד]

אם הפסיכולוג שותק, זה בדר"כ מפני...

שאת זו שיזמת שתיקה, לא הוא. תפקידו אינו להעלות רשימת שאלות לבדיקה עליך. מה שאת מביאה לטיפול, זה מה שיהיה בו. ופסיכולוג אינו צריך להביא רגשות (יותר מרגשות בסיסיים ביותר, כגון אמפטיה), כשם שמנתח אינו צריך להביע רגשות בחדר ניתוח - מעשה שעלול לגבות מחיר

 

[רננהלי]

צריך זה עניין אחד

אני דיברתי על הרגשות שלי הוקושי שלי עם זה, וחיפשתי איך להתמודד. כי זה קשה לי.

 

[חן1 היחיד]

שתיקה

שווה להעלות את ההרגשה שלך עם השתיקות- זה יכול להיות חומר מרתק לעבודה בטיפול

 

[על חבל דק]

מסכימה עם חן

כדאי להביא את העניין שזה מפריע לך בזמן הטיפול באחת הפעמים כשנתקלתי בזה גם פשוט אמרתי לה את מה שישב לי בלב ואז הדברים הצליחו יותר להשתחרר. אולי תנסי גם?

 

[רננהלי]

אבל זה קשה

אמרתי לה לא פעם שקשה לי שהיא רק מראה שלי ולא אומרת שום דבר מעצמה. אבל כל פעם זה כל כך קשה לומר את זה שוב. אפילו כעסתי פעם בגלל זה. כי זה כמו לומר:אני רוצה שתאהבי אותי ושתראי לי את זה. זה קשה. כי מה שמשגע זה שהתגובה שלה בעצם נעשית באותה דרך כמו תמיד. גם התגובה שלה לזה שאמרתי לה שאני מרגישה שהיא מראה היתה תגובה של מראה. אז אני יודעת מראש שאני אומר לה את זה והיא לא תגיב כמו שאני רוצה. וזה קשה לי אז כבר מעדיפה שלא לומר.

 

[על חבל דק]

אוקיי..אני מבינה..

ובזמן השתיקות מה הכי קשה לך בהם? קשה לך גם בשתיקות עם אנשים אחרים?

 

[רננהלי]

זה לא השתיקות מעצם השתיקה

זה שהיא לא אומרת שום דבר מעצמה, רק משקפת אותי. לא שהיא שותקת, היא מדברת אבל רק עליי. מחזירה את מה שאני אומרת אליי כל הזמן.

 

[על חבל דק]

כן..

אבל זה התפקיד שלה ובעיקר בשביל זה היא שם והמטרה של כל המציאות הזו היא רק כדי שדרך הדברים שאנו אומרים ושאח"כ מחזירים לנו פתאום נגיע לכל מיני תובנות חדשות של עצמנו ושל ההתנהגות שלנו. אממ..אולי בפגישה הבאה בזמן שזה קורה תנסי לחשוב רגע על עצמך ולהתעלם מאיך שהדברים מתנהלים שם ותראי איך תרגישי עם זה מה את אומרת?