בד"כ אני לא נקמנית אבל...
לפעמים יש אנשים שפשוט מגיע להם להענש על ההתנהגות שלהם, ואז עולה הרצון בנקמה... הנקמה היחידה שאי פעם עשיתי היתה זו: היתה איתי מישהי בצבא ועבדנו באותו משרד, אני קרעתי את התחת והיא ישבה ושיחקה סוליטייר ולא חשבה אפילו לעזור לי בשעות הלחץ. הנקמה שלי היתה מתוכננת מראש, כיוון שידעתי שימי שחרורי קרבים ובאים... היה לנו תרגיל, ובזמן התרגיל כל העבודות השוטפות נדחקו הצידה, באופן טבעי. התיוקים חיכו בערמה קטנה עד לאחרי התרגיל, אבל אני המשכתי לערום את התיוקים מבלי לתייק אותם.... אחרי שבוע כבר היה הר של תיוקים, ואני ממשיכה לערום עליהם עוד... ביום השחרור שלי היא היתה צריכה לחתום על המדפסת שבמשרד שלנו במקומי, אז התקשרתי להגיד לה לבוא לחתום, והיא סיננה באומללות "קודם תתייקי את הכל" ואני צחקתי באושר ובזימה
למה עשיתי את זה? א' כי היא היתה מנייאקית ועצלנית והשאירה אותי להילחץ. ב' כי ידעתי שאני לא אראה אותה יותר בחיים, ורציתי שהיא תאלץ לעבוד קצת. ההרגשה ברגע שהיא קלטה שהשארתי לה עונש, ושהיא תצטרך להתמודד איתו לבד, היתה של סיפוק רב - "מגיע לה" שתזיע קצת. זה מה שנקרא WHAT COMES AROUND GOES AROUND. החיים הם בומרנג...