אני יכול לנסות לענות.:
אצלי הנחש הדו ראשי הוא קינג קליפורניה lampropeltis getullus californea לבקן בן 5 שנים. במיקרה של הנחש הזה , שני הראשים מחוברים ממש מבסיס הצוואר, לכל אחד יש פה משלו אך הלוע של הראש השמאלי כמעט חסום והוא יכול להכניס רק נוזלים דרכו. מזלו של הנחש שיש לו קיבה אחת( ובכלל מערכת אברים פנימיים אחת) כך מספיק שהראש הימני יכול לאכול בשביל לקיים את הנחש. כמה דברים מעניינים ויחודיים על הפיזיולוגיה של הנחש: 1) יש לו גיבנת ממש בנקודה ששני הראשים נפגשים הגיבנת, אותה תראה בתמונה, מפריעה לנחש לבלוע, ולוקח לו בין עשרים דקות לחצי שעה להעביר את המזון דרכה. הגיבנת הזו היא בעצם עוות בעמוד השידרה שנגרם בגלל תופעת הטבע שגרמה לתאומים הסיאמיים האלה . 2)כל ראש אחראי נויירולגית על צד הגוף שלו. בוא נאמר ראשית שלשני הראשים יש תיאבון (אך רק הימני יכול לבלוע )ושניהם יכולים לאחוז בטרף בפיהם. רק שלפעמים קורה שלראש השמאלי יש תיאבון והימני "לא בראש שלו" לאכול, אז ורק אז השמאלי תופס את העכבר בפה וחונק אותו כשהראש מתחיל את פיתול הגוף על העכבר לכיוון צד שמאל ועם חציו השמאלי של הגוף (הימני עושה את הכל אותו דבר רק הפוך...)אחרי שהוא מסיים לחנוק הוא מנסה לבלוע אך לא יכול לבלוע יותר מראש העכבר ואז נאלץ להקיא, מסכן.. אני יכול להרחיב ולהתפלסף על כמה הם מפריעים אחד לשני ועושים בכוונה,השמאלי יכול פתאום להטיל ווטו על ראש ימין ולהחליט "שזהו היום הוא לא יאכל אפילו זנב של עכבר" וזה מתבטא בכך שהראש השמאלי זוקף את ראשו מרים אותו כמה שיותר למעלה ומכווץ את שריר הצואר השמאלי עד כמה שהוא יכול. בכך בעצם מונע מהימני להשלים את תהליך הבליעה. למזלו ולשמחתי זה לא קורה הרבה. גם תהליך השלת העור צריך להיעשות תמיד בעזרתי משום שיש מחסום שלא מאפשר לנשל להתקלף בין שני הצוארים שלהם. בגדול זה לא הנחש הכי מאושר בעולם,ולא הייתי ממליץ לאף אחד להתלהב ולחלום על אחד כזה כי לרוב תוחלת החיים שלהם קצרה( מדקות אחרי הבקיעה ועד שנים ספורות) והעיוותים שלהם יכולים להיות יותר חמורים ולגרום יותר סבל לחיה.