תגידו

[maysher]

תגידו

נגיד וילד שלכם מוכשר בשירה/משחק/מתמטיקה/ידע בתנ"ך
ויש בבית הספר הופעה/תחרות לא משנה, בתחום בו הילד שלכם מוכשר
תעודדו אותו להרשם?
גם אם הילד אומר שהוא לא רוצה, כי הוא לא רוצה שאחרים ידעו שהוא מוצלח בתחום הזה? ובעצם זאת הסיבה היחידה לסירוב?

 

[חייבתלהגיב]

תלוי מה התחום.

אם זה תחום שהופעה היא חלק אינטגרלי ממנו - כמו שירה ומשחק, או ספורט, או וכו' - אעודד אותו, ואם הוא לא מעוניין להופיע מול בית הספר, אעודד אותו להירשם לחוג מתאים, וכו'.
אם זה תחום שהופעה היא לא חלק אינטגלי ממנו - כמו מתמטיקה או תנ"ך - ממש לא. אם הילד לא מעוניין להופיע, אין סיבה לנסות להשפיע עליו להופיע - זה לא חלק מהתחום, והוא לא ייפגע מכך שהוא לא משתתף.

לי הייתה בעייה הפוכה - הבת שלי רצתה להשתתף בתחרויות (כמו תחרויות איות), והכריחה אותי לבדוק אם יש כאלה בבית הספר שלה, וכו'... (היו, אבל לא לגיל שלה...). כשזה בא מהילד, אני לא רואה סיבה לא לעודד את זה. כשזה לא בא מהילד, אני לא רואה סיבה כן לעודד את זה. כלפי אחרים באמת אין פה הרבה מעבר להשווצה בידע וביכולות שלך (בניגוד לאמנויות הבמה, שההופעה עצמה היא משהו שאחרים נהנים ממנו - וכנ"ל לגבי ספורט), ואולי יש אנשים שזה עוזר להם ודוחף אותם ורואים בזה אתגר, וכו' - אבל מי שלא מעוניין בהחלט לא חייב.

 

[maysher]

תודה, מעניין שעשית את ההפרדה בין שני התחומים

אבל נניח בארץ יש את חידון התנ"ך- אז אם הילד שלי תותח בתחום, למה לא לעודד אותו להרשם?
או יש את האולמפיאדה במתמטיקה- אם הילד מוכשר אבל ביישן, למה לא לעודד אותו להרשם לזה?

 

[שוב C a t h y]

נראה לי שזה תלוי למה את קוראת "לעודד"

להגיד לו שלדעתך הוא מוכשר וחבל שלא יופיע (רק כי הוא לא רוצה שהחברים ידעו, או כי הוא מתבייש) ולהציע לו לחשוב על זה שוב לפני שיחליט סופית - לגיטימי לגמרי.
להכריח אותו להופיע למרות שהוא לא רוצה - לדעתי לא לגיטימי.
לא להכריח, אבל לחפור לו יום וליל על זה שכדאי שהוא יופיע ושאם הוא לא יופיע את תהיי נורא נורא מאוכזבת ממנו - גם לא לגיטימי לדעתי....

 

[maysher]

להכריח ברור שלא

וגם להגיד שאני מאוכזבת ממנו ברור שלא
אבל אפשר לכבד את הדעה ואפשר לנסות כן לשכנע בצורה יותר אקטיבית וחיובית.
אני תמיד התביישתי להופיע למרות שרקדתי לא רע. במסיבת סיום בכיתה ח' ממש הכריחו אותי (המורות) ואמרו שאין דבר כזה שיהיה מישהו שלא יופיע ומודה שנהנתי מאוד. היה כיף והיה מרגש ובסוף קנאתי בכל הבנות האחרות שקיבלו ריקודים יותר "שווים" ובגלל ביישנות בכלל לא עלה בדעתי לבקש להשתתף בהם.
אבל אם לא היו מכריחים אותי בזמנו, לא היתי משתתפת והיתי מפסידה חוויה חיובית בסה"כ.
הרי אף פעם אין תשובה אחת נכונה במקרה הזה, לכן אני שואלת.

 

[שוב C a t h y]

אני באמת נגד להכריח

יכול להיות שבמקרה שלך הכריחו אותך ויצא טוב. אבל יכול גם להיות שהיית חוטפת בלאקאאוט משתק על הבמה ועכשיו היית מספרת לנו איך הכריחו אותך פעם ושעד היום את סוחבת את הטראומה

וחוץ מזה, שאם הצטערת אח"כ יכולת לתקן (לכאן או לכאן) בפעם הבאה שיש מופע. גם ילדים צריכים ללמוד שיש להחלטות השלכות, ולהפיק לקחים לפעם הבאה אם החליטו שלא להשתתף ואח"כ התבאסו נורא.

אני כן בעד להגיד לילד למה לדעתך כדאי שיופיע (כי אתה מאוד מוכשר, כי זה חלק אינטגרלי מלשיר/לרקוד באופן קצת יותר מחובבני, כי אז מה אם זה "לא מגניב" העיקר שכיף לך, וכו'), אבל לדעתי ההחלטה לגמרי צריכה להיות שלו (ושוב - שלו באמת, לא שלו שהתקבלה אחרי לחץ גלוי/סמוי מההורים וחפירות אינסופיות בכל שעות היממה + פרצופים מאוכזבים).

 

[maysher]

כמו שאמרתי, אין תשובה אחת נכונה

לאחד זה יהיה נכון ולשני לא
לכן ההתלבטות

 

[חייבתלהגיב]

למה כן?

כאמור, אלה לא תחומים שהופעה היא חלק אינטגרלי מהם. כך שמצד אחד הוא יכול לא להופיע לעולם במשהו כזה, ועדיין להיות מתמטיקאי או חוקר תנ"ך או סתם בעל ידע רב בהם - אבל הוא לא יכול להיות אמן במה בלי לעלות על הבמה. ומבחינת מה שאחרים מפיקים מכך - אנשים אחרים לא משלמים כדי לראות מישהו עונה על שאלות בתנ"ך או במתמטיקה, וזה לא באמת מעניין אותם (בניגוד להצגות, מופעי שירה, וכו'). התחרויות האלה נועדו פחות או יותר לאפשר לילדים תחרותיים בתחומים האלה לפרוק את התחרותיות שלהם איכשהו ולהשוויץ באיזשהו אופן ביכולת שלהם - אין להם שום מטרה אמיתית, והם לא עוזרים לאף אחד מעבר לכך (ואם מישהו רוצה לאתגר את עצמו - הוא יכול פשוט לקחת את השאלות מהתחרות ולנסות לפתור אותן - הוא לא צריך ללכת לתחרות עצמה).

בקיצור - למה את חושבת שכ-ן כדאי שהוא יילך לאולימפיאדה למתמטיקה, למשל?

 

[maysher]

כי אני חושבת שזה נותן יותר עניין ומאפשר חויות

אחרות
במקרה שלנו אגב מדובר בספורט
היא נהנת להופיע אבל לא מוכנה בבית הספר, כי שנה שעברה כן הסכימה וקיבלה המון תשובת לב (חיובית אגב) לאחר מכן
השנה היא ברמה פי כמה יותר גבוהה מפעם, וטוענת שבגלל שהיא לא רוצה ששוב ירדפו אחריה בהפסקות, היא מעדיפה לא להופיע בכלל

 

[חייבתלהגיב]

באיזו מסגרת היא אמורה להופיע בבית הספר?

אם היא מופיעה במסגרת החוג / תחרויות וכו' מחוץ לבית הספר - אני לא רואה סיבה מיוחדת לשכנע אותה להופיע בבית הספר. לגיטימי שהיא תרצה ששני התחומים האלה בחיים שלה יהיו נפרדים, ושהיא לא תרצה שיתייחסו אליה בתור "זאת שטובה בספורט" או משהו בסגנון.
אישית אני מאוד מבינה אותה, וגם אני נוטה להפרדה בין התחומים בחיי - תחום אחד לא רלבנטי לאחרים, וזה מאפשר לקבל התייחסות אובייקטיבית יותר מאחרים בכל תחום, בלי לקטלג אותך.
זה כמו מישהו שהוא בן למשפחה עשירה ולא רוצה שיתייחסו אליו ככזה אלא כמו אל כל אחד אחר. כאמור, נראה לי לגמרי לגיטימי והגיוני, ואני הייתי מכבדת את הרצון שלה - במיוחד כשאת אומרת שאין לה בעייה להופיע במקומות שכן רלוונטיים לתחום.

 

[osnat3333]

הייתי מנסה להבין

למה הוא לא רוצה שהחברים ידעו שהוא מוצלח בתחום. כי זה לא קול? אולי הייתי מתחילה ללמד אותו לא להכנע ללחץ של החברים, ושכולם שונים, וכל אחד מיוחד וצריך לפתח את התחום המיוחד שלו, ולא להתבייש בו.

 

[nochda]

אניח לילד

יש ילדים שלא אוהבים "להשוויץ" בכישורים שלהם. ויש כאלה שהכישורים האלה לא נחשבים למשהו מיוחד בעיני חבריהם. בקיצור, לא רוצה לא צריך.

 

[adif11]

 

[imasarit]

לעודד - כן, לא מעבר לזה.

אם לא רוצה - לא חייב, הסיבה שציינת מצביעה לדעתי על חוסר ביטחון מסויים.

 

[פרת וחידקל]

לא הייתי דוחפת יותר מדי (בהנחה שזו רק תחרות

לשם התחרות). כן הייתי מנצלת את המצב לשיחה שבה אבין ממה באמת הוא חושש.