תגידו...

[xenadream]

תגידו...

אני בטוחה שזה עבר לכם בראש לא פעם, אבל תכלס בתנאים אופטימליים - שום קשר לא היה שורד בתנאים של פגישה פעם בחודש / פעם בשבועיים זה כמו שאחד הצדדים גר בחו"ל... =\ אתמול הייתה לי התפרקות קטנה מול הבחור שלי. התנאים תמיד היו קשים, יציאות 12-2 ואפילו 35, 28, ו-21 ימים לא לראות אותו. אנחנו שנה ביחד, טפו טפו טפו

וכשאני חושבת על זה, אפשר לדחוס את כל הפעמים שהיינו באמת -ביחד- לאיזה 3 חודשים. רבע מהקשר שלנו היינו ביחד. רבע. זה הגיוני? אני אוהבת אותו

ואני תומכת בו ובדרך שהוא בחר בה (מסלול קרבי, קורס קצינים וכל מה שיבוא אחריו...) אבל וואלה, קשה. אני לא אומרת שעל זה צריך לזרוק הכל לפח אבל תגידו לי אתם, למה אנחנו מוכנים/ות לתנאים האלה? (תנסו להיות יותר ספציפיים מ"אהבה" )

 

[Behind Blue Eyes17]

ברור שזה קשה..

אני ממש מבינה למה את מתכוונת.. חבר שלי גם בקרבי והיציאות שלו עכשיו ממש גרועות.. הוא עושה 17-4 ואני מתחרפנת מגעגועים.. אפילו אתמול כבר נשברתי ואמרתי לו שקשה לי ושנמאס לי אבל זה לא אומר שאני רוצה להיפרד ממנו כי מה שחשוב זאת האהבה. וגם את, אם את אומרת שאת אוהבת אותו.. אז גם אם זה קשה תנסי להתמודד עם זה.. בסופו של דבר הוא ישתחרר כי צבא זה לא כל החיים. תנסי לחשוב שעדיף לך קשר כזה עם מישהו שאת מאוד אוהבת, מאשר סתם להיות עם אחרים שיפגעו בך.. וגם לפעמים זה טוב הריחוק כי מתגעגעים ומבינים עד כמה אוהבים. ולשאלה שלך, למה אנחנו מוכנות לתנאים האלה? כי התאהבנו בבחורים האלה, אהבה זה בדרך כלל לא משהו צפוי וזה פשוט קורה. ובנוגע למה שאמרת, (תנסו להיות ספצייפים יותר מאהבה) אין ממש מה להגיד מעבר.. כי אם לא היינו אוהבות את הבחור, בוודאי שלא היינו איתו ולא היינו מוכנות לסבול את הריחוק.

 

[xenadream]

ואני פעם חשבתי ש-17-4 זה סביר ../images/Emo5.gif

כי זה 4 ימים בבית. אבל זה 17 ימים בבסיס >_<

 

[Behind Blue Eyes17]

זה חרא..

כי הוא סוגר 2 שבתות ברצף ואצלנו זה גם קשה כי אנחנו לא גרים באותה העיר. ואנחנו גרים יחסית רחוק...

 

[GrowingMadness]

זה בערך היציאות הכי מעפנות בעולם../images/Emo6.gif

אחרי 21-28 וכאלה. זה באמת 4 ימים בבית אבל זה גם 17 ימים ארוווווכים בבסיס.

 

[XxMidnightxX]

אין ספק שזה קשה..

אבל..וזה באמת אבל גדול.. אני אוהבת אותו כל כך והוא אותי... שזה שווה את זה כי כל פעם שאני רואה אותו יש לי פרפרים בבטן... וכן זה קשה.. רק היום לפני שהוא יפה לאוטובוס לבסיס אמרתי לו כמה אני רוצה שהוא ישאר בבית הוא נשאר בבית כי היה לו אתמול מבחנים לקצונה...מה שאומר שאני בטח אראה אותו עוד פחות אבל אף אחד לא אהב אותי כמו שהוא אוהב אותי.. הרבה בנים שהייתי איתם לפניו פגעו בי והוא רק רוצה לעשות לי טוב ורק רוצה לראות אותי שמחה.. ואני רק רוצה להיות איתו ולשמוע אותו... וכמו שמי שמעלי אמרה... הצבא הוא לא לנצח... ואנחנו מקבלות עלינו את התפקיד המאוד כבד וקשה הזה בגלל שאנחנו אוהבות אותם...אין סיבה אחרת... ובסופו של דבר לדעתי זה שווה את זה כי אני רואה שאני והחייל שלי נהיים רק יותר ויותר קרובים ומאוהבים..הגעגועים קשים אבל רק מראים כמה אנחנו אוהבות אותם... (סורי על החפירה...^^")

 

[xenadream]

בכלל לא חפירה

תודה על התגובה

 

[FallOutGirl]

../images/Emo210.gif../images/Emo80.gifאני חושבת שאין ברירה..

אני והחבר שלי נהיינו ביחד 7 חודשים לפני שהוא התגייס. הוא כבר שלח את המנילה לפני שהכרנו.. אבל עדיין.. כל התפקידים שהציעו לו שם היו קרביים אז לא הייתה לו ממש בחירה. הוא עם נתונים גבוהים מאוד. כל הזמן רק היה צריך לקוות שהוא ילך למקום טוב. הנדסה קרבית כן.. היציאות ברוב השירות היו 12-2 אבל גם היו תקופות שלמות של 17-3 או 18-2.. היה אפילו ריתוק שהוא סגר 48 ימים בבסיס!! עכשיו תודה רבה, הוא עושה 11-3. מרוצה איפה שהוא נמצא. אז זה לא שהוא בחר להיות קרבי. וזה לא שאני בחרתי להיות חברה של חייל. באמת אם לא היינו מכירים לפני שהוא התגייס, לא חושבת שהייתה לי עוד הזדמנות להכיר אותו. למרות שאנחנו גרים ממש 5 דקות הליכה ויש לנו חברים משותפים. שום דבר פה לא מבחירה.. אנחנו הכרנו במסגרת ביתספר, התאהבנו, נהיינו חברים. הצבא הוא מכשול שאנחנו מנסים לעבור אותו. וכן.. היו הרבה בעיות בדרך. בעיקר מהצד שלי כי אני זו שיושבת בבית שבועות שלמים ומחפשת את עצמי. וכמובן שלא הייתי שורדת ככה בקשר מרחוק אם סתם הבנאדם היה גר בעיר אחרת ובגלל לימודים או דברים אחרים היינו מתראים פעם בשבוע-שבועיים. בגלל זה יש לי חבר שגר ממש קרוב אלי חח והצבא זה משהו שנשאבנו אליו ביחד ומקווים להישאר ביחד עד השחרור. רק עוד שנה וחצי! האא גם בדיוק דיברתי אתמול עם חברה שהיא וחבר שלה 7 חודשים ביחד.. אבל הם באותה שכבה ונפגשים כל יום! מתחיל קצת להימאס לה.. כאילו.. זה טבעי ואנשים צריכים לפעמים את הריחוק. אז בהתחלה הצבא עוזר איכשהו לקשר, מרחיק פיזית אבל מקרב נפשית. באיזהשהו שלב זה כבר ממש מעיק ואפשר להתחרפן מהמרחק הזה. ממש אבל. אני לא אותו בנאדם שהייתי לפני חצי שנה ובטח שלא לפני שנה וחצי שהוא רק התגייס. גם הוא השתנה. אבל העיקר שנשארים ביחד. וכן.. אהבה, געגועים ואפילו קצת הרגל. זה מה שמחזיק את הקשרים בצבא.

 

[xenadream]

תאמת

אני משרתת בקרייה בתנאי יומיות ומכירה לא קצת זוגות של ג'ובניקים D-: שנפגשים כל יום ונמרחים אחד על השני 24/7 ולא נראה שנמאס להם חחחח. ברור שאני אוהבת להתגעגע, אני גם צריכה את הלבד שלי לפעמים כמו כל אחד... אבל מצד שני יש כל כך הרבה רגעים שאני אומרת אוף, למה הוא לא כאן????? למה הוא לא איתי?? למה אני בוכה לבד ולא על הכתף שלו? =\ קשה לראות זוגות שזמינים אחד בשביל השני כל הזמן ומצד שני לא הייתי יכולה להיות חברה של ג'ובניק סתם מתוך אידיאולוגיה חח P:

 

[FallOutGirl]

../images/Emo210.gif../images/Emo80.gifברור שיש זוגות שנפגשים כל יום..

השאלה כמה זמן זה יחזיק. כי אני למשל הייתי עם החבר שלי 7 חודשים צמודים כל יום. ואפילו ב3 וחצי חודשים שלנו טסנו לחודש בחו"ל!! (שבועיים אצל המשפחה שלו בדנמרק ואז שבועיים טיול עם המשפחה שלי לאיטליה. הכל ברצף חח) אז ממש חיינו חודש שלם בלי דקה בנפרד! וכן.. הייתי מוכנה להמשיך לזה עוד הרבה. אבל אני יודעת שבאיזשהו שלב זה יכול להימאס.. יש כאלה שימאס להם אחרי חודש או חודשיים ויש כאלה שימאס להם רק אחרי שנה או יותר. אבל באמת שאיפושהו הצבא מגוון. אבל הצבא ארוך מידי חחחחח בכיף הייתי עושה עכשיו הכל אבל הכל רק כדי שהוא יהיה בבית איתי! אני חושבת שבגלל הצבא לומדים להעריך יותר את מה שיש. לשמור על זה יותר טוב. אבל שישתחרר כבר!! שיחזור הביתה!

 

[Please Dont Cry]

חחח האמת אני ככה

מבחינתי להיות חברה של חייל זה חברה של קרבי P: ואין לי כלום נגד ג'ובניקים, אבל לא יודעת, זה משהו דפוק אצלי כנראה חחח אני אוהבת להתעלל בעצמי עם אנשים שחוזרים פעם באף פעם!

 

[xenadream]

חח לגמרי רק קרבי... ../images/Emo45.gif

 

[Please Dont Cry]

עבר לי בראש המון!

קשר באזרחות, שבו נפגשים פעמיים בחודש, או אפילו עוד פחות, זה קשר שבחיים לא היה מחזיק מעמד וזה היה נשמע אפילו הזוי ששני האנשים האלה ביחד. ופתאום בצבא, לראות את חבר שלך פעם בשבועיים זה נחשב למעולה. מה שמחזיק אותי באמת, זה הידיעה שיש לו תאריך שחרור, ואני מרגישה כמו במירוץ שצריך להחזיק רק עד קו הסיום. לא יודעת איך הייתי מצליחה לעבור את זה אם חבר שלי היה אומר שהוא רואה עתיד בצבא, ורוצה קצונה ולהתקדם במסלול קרבי לזמן לא ידוע. כי זה אומר אלוהים יודע כמה שנים של חוסר ודאות בנוגע ליציאות ועם הרבה יותר אחריות על הראש שלו, וקיצור, אני יודעת שיש בנות שמסתדרות עם זה, אני אישית לא רואה את עצמי במצב כזה. כן הייתי תומכת בו, אבל לא יודעת אם הייתי מסוגלת להמשיך להיות איתו כי זה מאוד קשה. וכמובן, שיש אהבה עצומה ביננו שהיא מה שמחזיקה את ה3 שנים האלה אבל אין ספק, אני מרגישה מאוד חזק את הקושי הזה ואם חס וחלילה היינו נפרדים לא יודעת אם הייתי רוצה להיכנס שוב לקשר עם חייל קרבי. ואנחנו היינו כבר שנה ביחד לפני הצבא אז זה לא היה ממש שאלה, והיה ברור לנו שאנחנו ביחד באש ובמים בכל הקטע של הצבא P: ובינתיים שנה וחצי שהוא בצבא(כמעט חחח) והולך מעולה אחרי שמתרגלים... קיצור חפרתי, אבל באמת שאני חושבת על זה המון! איך לעזזל אני עוברת ככה 3 שנים, ואיך אני עושה את לעצמי, כשלפני הצבא היינו נפגשים לפחות 5 פעמים בשבוע אם לא כל יום! העיקר שזה עובר. באמת, זה הדבר היחיד שמחזיק אותי

 

[xenadream]

מכירה את זה גם..

האקס שלי התגייס ארי שנה וחצי כמעט שהיינו ביחד, למדנו באותה השכבה והיינו ביחד בכל יום אבל הוא לא היה החבר החייל הראשון שלי, היה אחד לפניו שגם היה קרבי, אז קיבלתי את זה סבבה יחסית ><

 

[dandi99]

נטו אהבה...

אני חושבת שעצם העובדה שגם אנחנו בצבא/טרום צבא ועסוקות אז זה איכשהו משאיר אותנו קצת שפויות. אבל מה שהכי משאיר אותנו ככה הידיעה שלא מדובר משהו שלא יקרה אלא שהצבא זה לזמן מוגבל. ובנימה אופטימית זו = עוד 21 ימים החבר יוצא לחפש"ש^^

 

[GrowingMadness]

מחזקת את כל מה שנאמר מעליי.

אין לי מה להוסיף, חוץ מזה שצריך להסתכל על זה כאתגר וכמשהו שיכול לעשות רק טוב לקשר, אבל תלוי איך מסתכלים על זה ובאיזה ראש באים לעניין.

מדגישה שוב ומחזקת את העניין שזאת pure love. אחרת לא היינו מחכות להם בבית כלכך הרבה.

 

[xenadream]

אהבה למישהו שאת רואה פעם באף פעם?

זה נשמע לי יותר כמו נוח מאשר אשכרה אפשרי.... (אני לא באמת חושבת ככה, זה רק בשביל הדיון P: )

 

[FallOutGirl]

../images/Emo210.gif../images/Emo80.gifגם אמא שלי אמרה שיכול להיות שזה

פשוט כי נוח. זה משהו בטוח שאת יודעת שלא משנה מה.. הוא חוזר פעם במלא זמן הביתה, אין לו זמן להכיר בנות ויש לו אותך בבית. אבל לא יודעת.. אני עדיין מוותרת על המון דברים בשבילו, עדיין יש לי את ההתרגשויות האלה כל פעם שהוא חוזר הביתה ואני עדיין מדברת עליו עם אנשים ועולה לי חיוך ענק. אומנם זו לא התרגשות כמו של תחילת קשר חדש.. אבל עדיין יש משהו. לא מאמינה שזו נוחות. מה נוח בלחכות כלכך הרבה זמן ולהיות ימים ושבועות בבית/עם חברים/מסיבות/בילויים ולדעת שאת לא חופשייה. אם הייתי רוצה להיות חופשייה הייתי מוותרת עליו. באמת שיש כלכך הרבה אנשים אחרים להיות איתם ושבאמת יהיה נוח אם הם גרים קרוב/ג'ובניקים/לא בצבא/משוחררים. אבל בחרתי בחייל שלי כי אני אוהבת אותו וכי טוב לי איתו וממש לא כי זה משהו נוח.

 

[xenadream]

../images/Emo45.gif בחרנו בהם ורק בהם.

 

[GrowingMadness]

מה נוח בזה ../images/Emo122.gif

לראות את חבר שלך פעם בשבועיים-שלושה-יותר זה הכי לא נוח שאפשר. ועזבי שגם כשהם חוזרים הביתה זה סיפור שלם שצריך לחלק את הזמן בין המשפחה לחברים ואלייך בצורה הכי הוגנת והכי שווה שאפשר. וגם עזבי שלהם זה לא נוח, קשה לשמור על קשרים כאלה כשאתה לא באמת "נוכח" בקשר. וכמו ששחר אמרה, עדין יש התרגשות כזו והכל. זה ממש כייף באיזשהוא מקום. מה שבטוח- נוח זה לא. אם הייתי מחפשת נוח הייתי הולכת למצוא לי חבר מהלשכה שאני משרתת בה ונפגשת איתו כל יום והיינו ישנים אחד אצל השני והולכים ביחד ללשכה ותקועים אחד לשני בתחת כל היום. עזבי שזה קשר מעפן לדעתי, זה לא בריא.