אז אל תשבי בשקט.
תעשי מה שאפשר לעשות. אתן לך דוגמה אחת מהקיבוץ שלי: יש אצלנו בחורה, שמזמן עברה את גיל העשרים, מאז ומתמיד היו לה בעיות עם עצמה, חברתיות, ומיני דברים שאין באפשרותי או ברצוני לדעת. במשפחה עוד 2 אחים ואחות בכורה. רצה הגורל ואותה בחורה יצאה "דפוקה" כמו אחותה הבכורה. אותה בחורה (לא האחות הבכורה) יצאה ללמוד, והקיבוץ ממן לה את הלימודים (בסדר), נותן לה מחיית קיום (בסדר) ממן לה נסיעות (מעצבן מאוד!)... והיא מה? לא משקיעה, לא מגיעה, לא כותבת, לא משלימה ובסוף גם לא ניגשת!! (מידע ממקור ראשון) לא מעצבן?? סופר-מעצבן. יום אחד חשבנו, אני ומי שסיפק לי את המידע הנ"ל אולי ללכת למזכירות להתלונן? ומה לעשות כי זה נורא מעצבן, "לדפוק" אותה בחזרה. ואז הגענו למסקנה, שזה לא עניינו, שעדיף לנו את את איך שאנחנו מאשר את כל הבעיות שלה. ובהקשר של אותה בחורה/ אחותה/ אנשים אחרים אצלכם- שיעשו סמים, שינהגו בשיכרות, שימשכו תשומת לב שלילית, שהקיבוץ יסנגר עליהם, בסוף- זה ייגמר כך או כך. שוב- אם את רוצה משהו מהקיבוץ- תלחמי עליו אחרת תקבלי כלום.
